ערב ג'אז עם ה Bad Plus

ג'אז מתחבר מיד עם קהל לבנבן וקצת חנון. וכושים כמובן (סליחה על הביטוי הלא פוליטיקלי קורקט) כי הם המציאו את הג'אז והם גם בקהל ובעיקר על הבמה. וקטעי סולו. המון קטעי סולו שמישהו יוצא מהמנגינה ומאלתר בפראות וחוזר למנגינה לקול תשואות הקהל (הלבנבן, כן?!).

לכן, קוראות יקרות – מה משונה בתמונה הבאה?

TheBadPlusTelAviv_0298_131203

אני אעזור. הלבנבנים השתלטו על הבמה. כאלה קצת אשכנזים כאלו (או כמו שאמיר אומר, נראים שמאלנים קצת). שלושת הלבנבנים האלו הם הבאד פלוס – The Bad Plus, טריו ג'אז מרהיב מארה"ב. אני אספתי אותם לפני כ 10 שנים כשיצא These Are the Vistas ומה שמשך אותי קודם כל היה ביצוע מרשים לשירם הידוע של נירוונה Smells like teen spirit

מדובר בטריו מבריק שלוקח את הג'אז למקומות חדשים לגמרי. הם כוכבי רוק שמנגנים קלאסיקות רוק מתורגמות לג'אז ומנגנים ג'אז שגם חובבי רוק יסתדרו אותו. גם אנחנו הסתדרנו ואפילו יותר מכך. זו הפעם הרביעית שהם בארץ, לאחר שהופיעו בשנים האחרונות בפסטיבל הג'אז באילת ואנשים עדיין מדברים על ההופעה ההיא בעיניים מצועפות.

אז איך שנחתה ההודעה על ההופעה שלהם בתל אביב, ברידינג3 – רכשתי שני כרטיסים כשאני מסתמך על היכולת שלהם להתחבב גם על מי שלא מת על ג'אז כדי לסחוב את נורית.

אני מודה שהפעם לא ערכתי הכנות מוזיקליות כהרגלי לפני הופעה. פשוט פסענו פנימה אל תוככי המועדון והתיישבנו במקומותינו עם בירה ונשנושים. לאחר איחור קל ולקול תשואות הקהל עלו לבמה ריד אנדרסון ‏(קונטרבס‏), איתן אייברסון ‏(פסנתר‏) ודייב קינג ‏(תופים‏). הקהל היה מעורב, צעירים ומבוגרים כשאנחנו במקום טוב באמצע.

במוזיקה של באד פלוס יש תמיד חיוך קטן. הם מנגנים בחן עצום ואתה לא יכול שלא לחייך גם כן. הם מנגנים ביחד בלי המנגנון הזה של מישהו יוצא מהמנגינה לסולו והשאר בהמתנה עד שיחזור. הם מחוברים זה לזה ברמה מדהימה וזזים בין המנוני רוק שכל אחד מכיר (אמור לפחות) לבין קטעי ג'אז שהם ממש בצד. בין השלושה, דייב קינג, המתופף הוא לעניות דעתי המסמר האמיתי.

TheBadPlusTelAviv_0220_131203

הוא מנגן מדהים. פשוט להיט. הוא נראה נלהב, מחייך וחושף כל פעם את ההפתעה שלו. הוא מנגן בגמישות מטורפת, באינטנסיביות מרשימה וקשה להאמין איך שהוא מחזיק מקצבים שונים בכל יד – קצב מהיר בימינו וליטוף איטי בשמאלו. הוא כל הזמן חייך ונראה שהוא ממש נהנה. יכולנו לדעת שהם סטו מהמנגינה לפי החיוך שלו והעיניים שלו שנאורו למשמע איזה משפט מוזיקלי מאולתר של חבריו.

ניTheBadPlusTelAviv_0213_131203

קינג, המתופף גם כתב הרבה מן הקטעים שנוגנו שזה מפתיע. חוץ מפיל קולינס, חשבתי שמתופפים פשוט יושבים ומרביצים לתוף ולא מובילים להקה. קינג, כגרסה חייכנית וקרחת של אנימל (המתופף האגדי מהחבובות)  תופף בהתלהבות כשלפעמים הוא סערה של מקלות תיפוף ולפעמים, רק תוף הבס פועם והוא מלטף בעדינות את המצילות.

מי שלקח פיקוד ודיבר בין הקטעים היה ריד אנדרסון, נגן הקונטרבס. גם הוא ניגן בווירטואוזיות, לעיתים מלווה, לעיתים פוסע קדימה מוזיקלית ונותן טון חזק יותר. הוא פרט נפלא ונראה לעיתים כסובל ממש אבל מדי פעם עצר לנוח ודיבר עם הקהל, מציג את הקטעים וגורר תשואות וגיחוכים למשמע בדיחות הקרש שלו.

TheBadPlusTelAviv_0273_131203

מה שהפתיע אותי היא העובדה שהם ניגנו בעיקר קטעים חדשים. השיא הגיע כשאנדרסון הסביר שהקטע נוגן בציבור בפעם השנייה בלבד והוא שמח שהקהל הריע לקטע. בדרך כלל, כשזמר מגיע לארץ והוא לא מתכנן לנגן את הרפרטואר הישן שלו ומנסה את החומר החדש עליכם (וראיתי כמה כאלה) זה התעללות בקהל הישראלי. זה לא לונדון שם עובר כל מוזיקאי שמכבד את עצמו כמה פעמים וזה שפעם אחת הלכת והוא ערך ניסויים בבני אדם – ניחא. אבל עד שבא מישהו לארץ, ואז דופק קטעים ארוכים בפעם הראשונה בעולם – זה מבאס.

TheBadPlusTelAviv_0245_131203

אבל השלישיה הזו ניגנה גם קטעים חדשים שאני לא הכרתי רבים מהם ועדיין התלהבנו. המוזיקה הייתה כל יפה, חיה, זורמת. מדי פעם אנדרסון (קונטרבס), בין הקטעים לקח את המיקרופון ונתן קרדיט למי שכתב את הקטע הקודם, ניסה את העברית הבלתי נמנעת והמשיך הלאה. הקהל היה מאוד חם וזרם עם המוזיקה, גם הלא מוכרת, בתשואות. הסתכלתי על נורית ששומעת את השלישיה בפעם הראשונה וגם היא חייכה (גם כשלא שמה לב שאני מציץ) אז כמדד, כנראה שהם הצליחו. הכימיה על הבמה כל כך מוצלחת והם נראו שהם נהנים לנגן יחד והכימיה פשוט זלגה אל רצפת הרידינג והדביקה חיוך טפשי לכולם על הפרצוף.

הצלע השלישית הוא איתן אייברסון ‏(פסנתר‏). בניגוד לשניים האחרים הוא היה פחות רגשי. נייר הלקמוס שלי, נורית,  אמרה אחר כך שהוא בא לעבוד ונראה מרוחק בניגוד לשניים האחרים.

TheBadPlusTelAviv_0248_131203

אני מסכים שהוא לא נסחף ולעיתים נראה שהוא רק יושב שם, ללא תזוזה ורק אצבעותיו יושבות על הקלידים ובניגוד לשני חבריו, הרגש לא ניכר בו (אנחנו האיתנים, לפעמים מחזיקים פאסון ולא מראים רגש בחוץ). אבל לעיתים בשצף הקלידים הוא פשוט קם והמשיך לנגן בחצי רכינה – כאילו המוזיקה כל כך זורמת בו שהוא פשוט לא יכול לשבת עוד. אני מצאתי את זה חינני ומרשים ואילו היא לא נתנה לו הנחה. (דרך אגב, מצאתי רשימה מצוינת בבלוג אחר על הקטע הזה של פסנתרנים שקמים – שווה לקרוא)

TheBadPlusTelAviv_0267_131203

או שהזמן זרם כמו בירה או שזה פשוט היה קצר. פתאום הם קמו ונתנו קידה וירדו. הם ירדו פעמיים ועלו להדרן ובאחד מהם קיבלו את בקשת הקהל וניגנו את Never Stop שהוא קטע הנושא מאלבומם לפני האחרון וקטע שאני מאוד אוהב (כל הקהל אהב). הנה הוא כפי שהוקלט במועדון ג'אז בדקוטה (הם לבשו כמעט אותו דבר אז זה שקול – למרות שלא אני צילמתי). אני מאוד אוהב איך שהמונוטוניות הזו של נקישות הפסנתר ממשיכה ומתפתחת לאורך הקטע והמשפט המוזיקלי הפשוט הזה נשאר כשדרה לאורך כל הקטע.

World-renowned jazz trio The Bad Plus performs "Never Stop" at the Dakota Jazz Club.

אחרי שני הדרנים הם השתחוו, ירדו בשלישית וניתן הסימן למלצרית להניח את החשבון על השולחן – אות אוניברסלי ל"נגמר. שלם ולך כבר". שילמנו את חובנו לחברה ויצאנו, מופתעים לגלות את נמל תל אביב עם הירקון לפנינו ולא יציאה ממועדון ג'אז תת קרקעי באיזה רחוב צדדי בניו יורק  כי החוויה הייתה לגמרי ניו יורק, רק קצת יותר מרווח.

TheBadPlusTelAviv_0321_131203

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Music, עם התגים , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s