סיור של ערב בפלורנטין וחזרה לרנסנס

הפעם אני תולה זאת בנורית. כחלק מפעילויות העיצוב שלה (נורית היא כוח עולה בתחום עיצוב הפנים – תזכרו את זה לפעם הבאה שאתם צריכים משהו) היא גם אוספת פעילויות מעניינות. אני לא מצטרף להרצאה על ראשי מקלחת חדישים במאה ה21 אבל לנושאים יותר פתוחים, אני שמח להצטרף.

כך מצאנו את עצמנו בשולי שכונת פלורנטין בשעת ערב, מחכים שתתאסף קבוצת הנשים (היה עוד זכר אחד שגם הוא הבריז חיש מהר) לסיור מודרך ע"י דפנה איש-הורביץ שמעבירה סיורי סטודיו לחשוף מעצבים מעניינים. כבונוס, דפנה הציגה את יעל ניר, מפקדת בכירה בסיירת. לפני שרוני דניאל יקפוץ, אמנם זו סיירת מובחרת אבל מדובר בסיירת שמעבירה סיורי אמנות אורבנית ברחובות תל אביב. אני אפריד בין "סתם" גרפיטי של טקסט שמישהו כותב על הקיר במחאה זו או אחרת לבין משהו שיש בו אמירה יותר אמנותית עם איזה מבע גרפי (שיכול להיות גם מתוך מחאה). בישראל אין את המחתרתיות הקשה שיש בחו"ל כי לא ממש רודפים את האמנים אבל עדיין הם שומרים על האנונימיות ועובדים באישון הליל. יש משהו בללכת אחורה לאור הבוקר ולהסתכל בסיפוק על מעשה ידיך, אני מניח.

כשאני אומר גרפיטי ומחאה באישון לילה, אני מתכוון לדברים כמו אלו שהתרחשו פה, בישראל לפני הרבה זמן

אבל נחזור לכאן ועכשיו של פלורנטין, בערבו של יום נובמבר, 2013

FlorentinArtsTour__9487_131113

זוהי יעל, שמשתלבת מצוין עם ציור קיר של Klone בחשכת הלילה שירד על היקום ועל פלורנטין.

בעיקרון, הסיורון הקטן שיעל הובילה התרכז בארבעת הגדולים באמנות הרחוב – Klone, know hope, foma, ו zero cents.

Klone או Klone yourself מוכר מאוד וגם מצליח מסחרית.  הסמל שלו, שרבים מכירים אותו והוא צץ במקומות רבים הם אותם ראשים משונים, ספק שועלים, ספק חייזרים. לי הם מזכירים מסכות אב"כ אבל יש להם שיניים חדות ועיניים. הם יכולים להיות מאיימים אם נתקלים בהם כך סתם בסימטה חשוכה, כמו שאנו פגשנו את הציור המסוים הזה לאור פנסי טלפונים. הציור נמצא על הקיר מאז 2006 שזה מרשים – גם הרשויות לא מחקו אותו (רק שמו ארון סעף לפניו) וגם בגלל מעמדו של Klone בקהילת האומנים – אף אחד לא יעז לעלות על הציור שלו.

FlorentinArtsTour__9491_131113

הקיר המרשים הבא היה של Zero cents שגם הוא מבחירי הקהילה. זה קיר ענק ודי מאיים במיוחד בחושך. הנה חתיכה קטנה ממנו. FlorentinArtsTour__9498_131113

יעל ניצלה את ההזדמנות להסביר לנו על ההיררכיה בעולם של האומנות האורבנית. Zero cents נחשב לאחד הגדולים בתחום ולכן לפי החוקים לא עולים על עבודות שלו. אבל אז באו כמה ילדים שלא זיהו את היצירה (שלא היתה חתומה) ועלו עליה. כאשר באו לקנות בקפזולה , החנות היחידה שמביאה ספריי מונטנה (ה-ספריי של אמני הרחוב, מגוון בכל כך הרבה צבעים שאין דברים כאלו), ניגש אליהם Zero cents שאותו לא הכירו ונזף בהם. הם התנצלו וכנקמה או סתם תיקון לעולם עלה הבחור על הציור שלהם והשאיר לנו את הקיר המרשים הזה שנמצא כמה מטרים ממגרש החנייה באליפלט. כך יעל, הסיירת שהכניסה אותנו לעולם הקודים הנוקשים של אומנות הרחוב.

FlorentinArtsTour__9497_131113

היו עוד קירות וכתובות וסיפורים ודוגמאות של Know hope ושל אחת האמניות היחידות בסצינה – הלא היא foma. רואים על יעל שהיא חיה ונושמת את הנושא ואין כמו מדריך טוב לפתוח לפניך את אחורי הקלעים אל עולם שרק את עיקבותיו אנחנו רואים ביום יום.

עם סיום הסיורון שלה יעל הביאה אותנו עד לפתחו של הקואופרטיב ברחוב המחוגה 9.

FlorentinArtsTour_9500_131113

עכשיו לקחה דפנה בחזרה את מושכות הסיור (לאחר שיעל נפרדה מאיתנו ויצאה אל הלילה החשוך). היא הובילה את המשלחת הנרגשת אל תוככי הסטודיו שם חיכו, כמו ילדים שזה עתה סידרו את החדר, חברי הקואופרטיב.

FlorentinArtsTour__9506_131113(דפנה שניה מימין ומשמאלה רוני פקר שציירה את התמונות מאחור)

הסטודיו משותף לכמה אמנים שששיפצו את החלל בו היתה נגריה עד שהנגר הלך לעולמו פרש, יבדל"א. הם הסירו עשרות שנים של אבק מסורים ובנו בחלל את ביתם האמנותי. שם הם עובדים, לפי הבנתי, בשעות הפנאי שלהם ויוצרים. בעודי לוגם מן הערק המצויין (האם הוסיפו לו רוזטה? האם יש כאן רעיון מעולה?!)  עלה וקם קובי והציג את המזוודות שלו

FlorentinArtsTour__9512_131113

קובי  לוקח מזוודות ישנות ומפיח בהן חיים חדשים. חלק מהן ממשיכות את תפקידן ההיסטורי וחלק מתחילות תפקיד חדש ומשמח כקופסאות מוזיקה, אליהן ניתן לחבר טלפון או נגן ולשמוע מוזיקה בצורה מסוגננת. קובי אף הרחיב את הדיבור על חיבתו לעבודת עץ ועל הציורים שלו (אחד מהם תלוי מאחוריו – עשוי שכבות, שכבות המדמות את התהליכים העוברים על עץ).

FlorentinArtsTour__9509_131113

אדם לא היה ולכן חברה שלו הציגה את עבודות הפיסול שלו במתכת, עם חיבור חזק למחזור (הכל מחלקים ממוחזרים) שלפחות את הקיפוד נדמה לי שראיתי (אולי ביריד 'צבע טרי'?)

FlorentinArtsTour__9515_131113

הטי-רקס המתהווה לו על השולחן, כל כולו שרשראות וגירים לא היווה איום לקיפוד שתמיד יכול לאיים עליו בניצוץ

FlorentinArtsTour__9517_131113

שתי אמניות קרמיקה הראו והסבירו לנו על התהליכים שעברו ביצירת חפצים מפורצלן, אם זה כוסות בהשפעת הסט הוותיק בוויטרינה אצל ההורים יוצאי גרמניה (רונזטל, אלא מה?! של הילה אהרוני – Made by hands) ונברשת פורצלן עדינה בהשפעת מסכות אב"כ ואם הם אלו תליונים חייתיים המדמים קמעות נשיים (של שלי שביט ונגה חדד – הלו הן דורבנות ).

ברגע זה, היה לי מעיין תובנה.

באיטליה, בפירנצה (ששמה הלועזי הוא Florence בדומה לפלורנטין) בסוף המאה ה15 היו יותר אמנים מכל דבר אחר. העיר התהדרה ביותר גלפי עץ מאשר קצבים – משהו המעיד על חשיבות האמנות מול הקיום היומיומי. ב 1472 היו 54 סדנאות פיסול בשיש בעיר, 44 סדנאות לעיבוד זהב וכסף ובכל מקום היו סטודיו לאמנות זאת או אחרת והפטרונים היו מסתובבים בין הסדנאות השונות ולעיתים רוכשים יצירה או אומן – לאומן אחד יכולים להיות כמה פטרונים שמשלמים לו על עבודתו ומזמינים אצלו יצירה. ליאונרדו , רפאל, מיכאלנגלו – כולם היו אמנים שעבדו עבור פטרונים עשירים. בכלל, המונח פטרון ופטרונות מקבל משמעות שלילית בעברית, של מָרוּת ועליונות, למרות שהכוונה המקורית היא לאדם התומך באמנות ובאמנים מתוך אהבה של הנושא.

tmnt-84708648659

גם כאן, בפלורנטין של 2013 (בניגוד לפלורנטין של איטליה של 1472) יש תופעה של פטרונים. זה לא ברור כמו ברנסנס אבל סיורים מעין אלו, כמו שאנחנו כרגע באמצעו, מביאים שוחרי אמנות ואנשים שרוצים לראות ולקנות אמנות אל הסדנאות והאמנים, בתהליך דומה לזה שהתרחש כבר אז, במאה ה 15 ומתקיימת פטרונות של האמנות – במובן הטוב של המילה.

תיראו מה ערק טוב מביא…

אחרי שנפרדנו מאנשי הקולקטיב עברנו את הקיר לסטודיו הצמוד, סטודיו יותר מבוסס ומסודר – סטודיו המחוגה שברחוב המחוגה 7. נראה שדפנה מכירה את כולם, ההיסטוריה שלהם ומפרשנת אותם יפה.

אנשי המחוגה הגישו לנו קאיפירניה ופלאפל – וגם כאן, ישבו אנשי הסטודיו כמו ילדים שזה עתה סידרו את החדר. לאנשי הסטודיו יש להם עבודות יומיות כאדריכלים, מלווי בניה ירוקה ושאר עבודות 'רגילות', רובן משיקות לתחומי עיצוב אלו ואחרים ובזמן הפנאי שלהם הם מגיעים לסטודיו ויוצרים כמעין מעבדה שבה נוצרים פריטים יחודיים. אני, אישית, מלא קנאה. גם מהאפשרות להוציא לפועל את הרעיונות שיש להם (וגם לי) בראש וגם ההפריה ההדדית של אנשים יצירתיים שיושבים יחד ועושים יחד ונעזרים זו בזה לקחת את הרעיונות שלהם למקומות רחוקים.

גם אני רוצה!

למשל קחו את ראם אייל, אדריכל של מבני ציבור ביום ומעצב גופי תאורה מלאי הומור בלילה (טוב, תאורה צריך בלילה ופחות ביום). אני בהחלט יכול להתחבר לזה. אמנם אין לי הרבה גופי תאורה (רק אחד גדול, כמה קטנים וכמה בראש) – גם הוא דיבר על הצורך לבוא ולנקות את הראש, לעשות piece, משהו חד פעמי שאין עוד כמותו.

FlorentinArtsTour__9535_131113

גם אדם קלדרון מגיע בזמנו הפנוי לסטודיו, לעבוד במתכת. הוא מייצר למשל עצים ממתכת למקומות שאין בהם יכולת לשתול עץ. אחרי ששותלים את עץ המתכת בעזרת דיבלים – שותלים סביבו צמחים מטפסים שיעלו עליו ויהוו את הצמיחה הטבעית במקום שבו זה חסר

FlorentinArtsTour__9536_131113

השליטה שלו במתכת מרשימה, כמו שמדגים הקיפוד שנפתח לאיחסון ספרים.

FlorentinArtsTour__9539_131113

FlorentinArtsTour__9541_131113

טליה ינובר (בלי לנה קרסנובסקי) הראתה לנו גופי תאורה נפלאים העשויים מעץ לבוד דבוק בלחיצה עם שכבות של נייר צבעוני (תראו כאן – לא צילמתי), נעה אשל הדגימה מהו חוש הומור המשולב ביכולת עיצוב וביצוע בגודל קטן כשהראתה לנו מזוזות משעשעות, ארון קבורה לדג זהב (עם אפשרות ל Open casket funeral) ומה ששבה את ליבי היה דף מודפס עם תפילות הלוויה היהודית (קדיש וכו') שבסופו של הטקס ניתן לקמט אותו לגוש שנראה כמו אבן (הודות להדפס בצידו השני של הדף) שאפשר לשים על הקבר הטרי

FlorentinArtsTour__9543_131113

FlorentinArtsTour__9550_131113

לסיום הסיור עצרנו בסטודיו של שרון פזנר, אדריכלית לשעבר ואמנית בהווה. שרון מפליאה לעשות דברים בבטון, בגבס ובמסמרים חלודים ומשתעשעת בדימויים של בית, של אותה צורה פשוטה של חמישה קווים ומה היא אומרת לנו. יש לה רעיונות מקסימים ויכולת ביצוע מרשימה. מדהים כמה רחוק וכמה אסוציאציות אפשר להעמיס על אותם חמישה קווים…

FlorentinArtsTour__9560_131113(הנה היא, שרון בוורוד, ראשונה מימין לעיוורי הצבעים)

אחרי ששוחחנו עם שרון התפזרה הקבוצה אל סמטאות פלורנטין. היו אלו שעות קסומות של כישרונות מדהימים, יצירתיות מתפרצת ואנו הלכנו לנו הלאה, מפנטזים כל אחד מאיתנו על אותם דברים שאנחנו רוצים לעשות וכמו שראינו – צריך רק דחיפה קטנה ורצון יוקד ואז כמו שאמר ההוא שהיה לו רצון יוקד – "אם תרצו, אין זו אגדה!"

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Creative, Thoughts, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על סיור של ערב בפלורנטין וחזרה לרנסנס

  1. טלילה הגיב:

    קיבלתי חשק

  2. רוני הגיב:

    שמה של הציירת הוא רוני פקר. וכן, בערק הייתה רוזטה ונענע(:

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s