לו ריד, 1942 – 2013

לו ריד מת אתמול. בן 71 היה, עקב סיבוכים בהשתלת בכבד שעבר. הרשת מלאה בהספדים וניתוחים ארוכים של פועלו של מי שהיה אחד מאמני הרוק הכי משפיעים של המאה הקודמת. אני לא מתיימר להוסיף עוד הספד כזה וממליץ על בן שלו של הארץ (כשאני אהיה גדול, אני אכתוב על מוזיקה כמו בן שלו). אני, כהרגלי, רואה את הדברים מנקודת המבט האישית שלי.

את לו ריד הכרתי לראשונה על רצפת החדר של טל, אח של עופר. הוא לא היה בבית ואני ועופר התיישבנו שם על הרצפה מדפדפים באוסף התקליטים שלו שממנו כבר למדתי להכיר את קייט בוש ואת גת'רו טול.

עופר שלף תקליט ויניל עם דמות בשחור לבן, שם על פטיפון והעביר יש לרצועה האחרונה בצד הראשון, שיר מספר חמש – Walk on the wild side.

LouReed_TransformerVynil

בתחילה התלהבתי מה du-tu-du-tu וממה שנשמע כמו שיר עליז ונחמד

אבל אחר כך, בשמיעות נוספות הבנתי שזה לא ממש נחמד. ריד שר על דמויות ניו יורקיות, ברחוב, במציאות קשה. לא את כל הסלנג הבנתי אז ( אבל כשר' אמר לי שיש שם משפט מצחיק שאומר על מישהי, קנדי, שמעולם לא איבדה את הראש גם כשנתנה את הראש – הסברתי לו את המשמעות של Giving Head…). רק שנים לאחר מכן קראתי והבנתי שריד שר על דמויות שהכיר אצל אנדי וורהול, מלכות דראג ואנשי רחוב.

בכל מקרה, התאהבתי באותו אלבום המופלא ההוא, טרנספומר של לו ריד – גם בלהיטים שיצאו ממנו וגם באלו הפחות ידועים. זה היה אחד האלבומים הראשונים שקניתי כשהיה לי קומפקט דיסק.

לו ריד עניין אותי מספיק כדי לשלוח אותי אחורה אל אלבום הבננה של הוולווט אנדרגראונד שגם בו מצאתי מוזיקה לא מתחנפת, רוק שלדי עם סאונד יחודי שדיבר על הצד המלוכלך יותר של החיים, סמים (Heroine וכמובן I'm Waiting for the Man), ומין (Venus in Furs).

עם השנים למדתי לרכוש כבוד ללו ריד והתוודעתי לאלבום הקודר אך מופתי 'ברלין' שדורש את ההאזנות החוזרות שלו. גם לצדדים הניסיוניים של ריד התוודעתי באלבום שאני היחיד ששמע אותו (אני חושב שאני קניתי את העותק היחידי בארץ) 'The Raven' שבו ריד בעזרת חברים רבים סיפר ושר את פואמות האימה של אדגר אלאן פו.

רק לפני כמה ימים התוודעתי לאלבום שהוציא פיטר גבריאל לאחרונה, אלבום גרסאות כיסוי לשירים שלו שנקרא I'll Scratch Yours  (אלבום משלים לאלבום שהוציא גבריאל ב 2008 שנקרא Scratch My Back שם הוא מבצע כיסויים לשירים של חברים). בעוד שרבים דבקו בביצועים שקשה להבדיל בינהם למקור של גבריאל, לו ריד לקח את Solsbury Hill והפך אותו לשלו, עם גיטרות צורמניות והקול השבור שלו של השנים האחרונות.

בדיוק אחרי שהסברתי את גדולת השיר הזה ואיך שזה ביצוע מבריק – הלך הלו לעולמו. לפחות יצא לי לגדול איתו עם השנים ועכשיו שכולם משמיעים אותו אני מחייך כי אני גיליתי אותו על הרצפה כשהיינו בני 17 (אני ועופר, זאת אומרת).

מה אגיד? אללה ירחמו. וואלה חבל, היה מוכשר, כפרה עליו.

אני אשאיר את הבמה ללו ריד עצמו שנושא נאום הזוי על ניו יורק ועל עישון מתוך הסרט Blue in the Face (שם הוא פשוט פסע לתוך סט הצילומים וחפר להם בראש), המשך לסרט המשעשע Smoke (את שניהם ביימו פול אוסטר, שגם כתב ביחד עם ווין וונג ואפילו ראינו אותם בקולנוע…)

 

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Music, Thoughts, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

6 תגובות על לו ריד, 1942 – 2013

  1. Ilan הגיב:

    היה אחד הגדולים. כמה חבל.

  2. edennuriel הגיב:

    god reed, blee reed, was not that important to me, i'll never include any of his songs in any compilation I can think of. He just loud holly cow butcher with no real talent – but the day he died all of the sudden he is a legend – not so fast Mr Reed

  3. eitanel הגיב:

    אני מניח, עדן, שבמקום מושבך עושים אותו עוד יותר אליל. אני לא ניזכרתי בו רק עכשיו ושמעתי אותו גם לפני שהחזיר נשמתו. יש לו כמה מניות יפות בתולדות הרוק (אם זה נכון לבואי אז יש בזה משהו). אני מסכים שבשנים האחרונות הוא הפך ליותר מנסר מיוצר אבל סבבה – כל אחד ודעתו הוא… 🙂

    זה כמו פיטר גבריאל, יבדל"א, שבחרותו לא ממש מייצגת את צעירותו המדהימה. בסדר.

  4. edennuriel הגיב:

    I agree with you, it is a matter of taste in the end of the day. I have more than a few songs of Peter Gabriel on my playlist, his cover for "summer times" slone is a reason to hail him when he'll move on. but really Peter has so many good contribution to mainstream, pop and progressive rock as well as a positive political force. none of this i can say on Lou. and again – a matter of taste and opinion only i never try to suggest i know things for a fact.

  5. אודי הגיב:

    לא צינת את הפן הישראלי של לו ריד — העכביש Loureedia קרוי על שמו. זהו עכביש קטיפתי (Velvet) שחי מתחת לאדמה (Underground) בארץ ישראל.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s