רקולטה, בואנוס איירס–המקום לחיי עושר גם אחרי המוות

הבוקר נפתח בדיון רב משתתפות.

המיקום: תחנת אוטובוס.
המשתתפות: קבוצת נשים ארגנטינאיות באות בימים
הנושא: איזה אוטובוס ייקח את התייר המסכן עם הספרדית המצחיקה לבית הקברות של רֶקוֹלֵטָה בדרך הכי פשוטה.

האמת שלא ממש הצלחתי לעקוב אחרי רוב הדיון שבו הועלו טענות בעד ונגד, הושמעו האשמות, נקבעו קביעות עד שלבסוף פנתה נציגת הרוב והודיעה לי נחרצות שלמרות שבהתחלה, מישהי, בקלות דעת בלתי נסבלת המליצה לי על קו מספר 152 הפורום החליט שקו 62 יועיל לי הרבה יותר. כשהגיע האוטובוס, ליוו אותי הרוב במבטן ושתיים אף עלו ודאגו שאספור תחנות.

בעוד האוטובוס משרך את דרכו בתנועה הכבדה של הבוקר אקח את הזמן לספר שהיום אני יוצא להסתובב בשכונת רֶקוֹלֵטָה (Recoleta), אחת מהשכונות היותר עשירות של בואנוס איירס. כשפרצה מגיפת קדחת צהובה ברחו העשירים צפונה, עוזבים את השכונות הדרומיות למרכז לעניים ולמהגרים. הם בנו את השכונה סביב כנסיה קטנה שעמדה שם ובחצרה בית קברות. בית הקברות הזה גדל והתמלא באנשים עשירים שרצו להנציח את עצמם והפך ברבות השנים לאטרקציה התיירותית הכי ידועה של בואנוס אייירס. אני לא ממש חובב ביקורים בבתי קברות, של כל דת שהיא, אבל הופתעתי.

חזרה לאוטובוס ולעובדה שהבהייה בחלל והמחשבות גרמו לי לפספס את התחנה שלי וכשפניתי בחשש לנהג הוא חייך ופתח לי את הדלת באמצע הרמזור, לתייר המבולבל (הוא גם לא לקח ממני כסף על הנסיעה…)

ירדתי באמצע השכונה, באמצע רקולטה. השכונה נראית שונה ממה שראיתי במרכז, יותר מודרנית, צפופה ונקייה. מלאה חנויות קטנות, בתי קפה וסימני חיים כמו חנות ירקות (בוטיק) וחנויות אוכל. נראה שאנשים ממש חיים פה וחיים לא רע לאור איכות החנויות.

BuenosAiresRecoleta_6860_130509

התמונה לא נותנת את הרושם ממש. לא מדובר בשיכונים בנוסח שכונה ד' – אלו בנינים מטופחים ומרפסות שטובלות בירק ויש יותר יפים (אר לא צילמתי המון בנינים, זה פחות מעניין).

בעוד תועה (וטועה) ברחובות חלפתי על פני עוד אחת מהמונומנטים של המקום, הפקולטה להנדסה (Facultad de Ingeniería), בניין שנראה כאילו נבנה כפקולטת באטמן – מבנה גותי משונה ולא ממש גמור. הצצה מהירה במדריך ובתוך הפקולטה גילה שאכן בנה אותה איזה אדריכל מאורוגוואי (ממש מעבר לנהר) ושמעולם לא הושלמה, אולי כתרגיל לתלמידי ההנדסה המוכשרים בפנים.

BuenosAiresRecoleta_6748_49_50_130509

הבנתי שאני בכיוון כשנתקלתי בחומת בית הקברות. מכאן הדרך פשוטה – מקיפים את החומה עד שמוצאים את הכניסה (וגם יש לי מפה בכל אחד מכיסי, למקרה הצורך). בעודי מקיף את בית הקברות, כמו יהושע את יריחו, נתקלתי בעוד תופעה משעשעת האופיינית לשכונת העשירים – paseaperros הלוא הם מוליכי הכלבים המקצועיים. לתושבים האמידים יש כלבים שהם סמל סטטוס אבל אין להם זמן או רצון להוליך את הכלב לטיול ולכן יש מוליכי כלבים מקצועיים שמשייטים להם ברחובות מוקפים בעשרה, עשרים כלבים או יותר. הם קשורים אליו מסביבו כך שגם אם הם מושכים לכיוון אחד, אז יש מצד שני מישהו שמושך לכיוון אחר. לא רק היו מתאמים בינהם, היו סוחבים את המסכן לכל מקום שירצו אבל הם לא מתאמים את התנועה.

BuenosAiresRecoleta_6752_130509

זה מראה נחמד מאוד, כלבים גדולים, כלבים קטנים, גזעיים עם תעודות, בני כלאיים עד בלי הכר, כולם מאושרים, כולם עם זנבות מקשקשים למעלה וכולם צועדים קדימה במהירות. מדי פעם המוליך נתקל במוליך אחר ואז הם נאלצים לעשות פעולות הסחה כי שתי החבורות ששות אלי קרב.

החומה היא חומת בית הקברות וב 10:59 פסעתי פנימה אל בית הקברות. השלט קבע שב 11:00 יתחיל סיור באנגלית ללא תשלום..היה לי יותר מזל משכל. הגברת החלה כבר לדבר כשהתקרבתי לקבוצה. בשעה הקרובה עשיתי איתה את הסיור, מקשיב ומצלם קצת. בעיקר החלטתי שאני אזכור את המסלול והסיפורים שלה ואחרי שתשחרר אותנו, אחזור על צעדי ואצלם את מה שמצא חן בעיני. וכך עשיתי.

זה לא בית קברות כמו שאנחנו מכירים. אפילו לא דומה. זה נראה ככה, בערך:

BuenosAiresRecoleta_6810_1_2_130509

או ההגזמה הפראית הזו  שבה רואים את המנוחה מורמת מתוך ארון הקבורה שלה ע"י מלאך שנושא אותה מעלה אל השמיים כאשר שני מלאכים למטה מבכים את מותה ומלאך רביעי שוכב למרגלות ארון הקבורה.

BuenosAiresRecoleta_6766_7_8_130509

בית הקברות של רקולטה נראה כמו עיר קטנה של מאוזלאומים או אחוזות קבר. כמו כל סמל סטטוס, העשירים רוצים גם לבלוט כשהם מתים. בית הקברות מחולק לאחוזות קבר. ישנן קטנות, בינוניות וגדולות. כולן מכילות מרתפים שנחפרו עד 5 מטר מתחת לפני הקרקע ויש מקום ב 2 מטר ו5 מטר להניח ארונות קבורה. משפחה שקנתה חלקת קבר, היא שלה לעד, או לפחות עד שהמתים יקומו לתחייה. בית הקברות של רקולטה מלא לחלוטין אבל יש סחר שקט בחלקות קבר. חלקה בינונית שווה 45,000-50,000 דולר אמריקאי. יש מס שנתי לפי גודל הקבר, מעין ארנונה על קברים, אבל לא יקרה ממש. קבר בינוני מכיל במרתפו משהו כמו 8-10 ארונות וכשמישהו חדש הולך לעולמו ואין מקום אז צריך להחליט את מי פחות מכבדים, מוציאים, שורפים ומחזירים את האפר, או מוציאים ושמים את מה שנשאר בקופסא מהודרת וככה מפנים מקום.

BuenosAiresRecoleta_6787_130509

בכל קבר יש מדרגות שמובילות מטה, אל המרתף. הארונות החדשים יותר מונחים למעלה, כי אלו אנשים שמין הסתם יותר קרובים ללב ואילו במרתף נמצאים ברי המינן הקדומים יותר (יש כאלו שהונחו למנוחת עולמים במאה ה 19). אלו גם שפחות קרובים ללב ימצאו את דרכם מעלה לפנות מקום למנוחים החדשים יותר.

המשעשע בהליכה עם הדרכה ששומעים את כל הסיפורים והרכילויות בנוסף לעובדות היבשות. למשל העמוד הירוק הגדול הזה מקבל משמעות.

BuenosAiresRecoleta_6769_130509

זהו לא קבר פרטי של משפחה אלא מונומנט של המדינה. מתחת לעמוד הירוק קבור אדמירל וויליאם בראון (או כמו שקראו לו בארגנטינה גיירמו בראון), גיבור לאומי ארגנטינאי, אבי הצי הארגנטיני ומפקדו הראשון. אירי מלידה שכמו אירים אחרים נמשך לסייע למטרות אבודות באמריקה הלטינית והקתולית (לו רק ידע מה יקרה לצי האהוב שלו כשילחם בצי הבריטי, 100 שנה לאחר מכן באיי פולקלנד). הוא נקבר כגיבור לאומי בבית הקברות, תחת עמוד ירוק, צבע האירים, כשספינה על קצה התורן ותבליטים מכל צד מראים את ניצחונותיו הימיים. הארגנטינאים והימאים אוהבים דברים כאלו אז הנה מה שרואים כשמסתכלים פנימה – שרידי האדמירל מונחים בארון קטן עשוי מתותחי צי שהותכו ונוצקו להכיל את אפרו – כך הנשק שעליו פיקד ממשיך לשמור עליו גם לאחר מותו.

BuenosAiresRecoleta_6770_130509

יש המון 'חשובים' קבורים ברקולטה. כל אלו שמוגדרים מתים ציבוריים, אישי ציבור שהלכו לעולמם, המדינה דואגת להם. הם פתורים מתשלום מס, הקברים שלהם מנוקים ומטופלים יפה, כל מיני אגודות עולות לקברם, שמים פרח, איזה שלט פליז להנצחה וכו'.

הנה אלפונסין שהיה נשיא הראשון שנבחר בצורה דמוקרטית אחרי שלטון הקצינים. יש לו פסל יפה עם כיפת וויטרז' יפיפה בגג, בצורת צלב שמטיל כתם אור צבעוני להפליא שנודד לו לרוחב אחוזת הקבר המצוחצחת שלו.

BuenosAiresRecoleta_6780_130509

או עוד איזה גנרל, ששני חיילים (שאחד מהם הוא הגנרל עצמו, כך נראה) שומרים על הפתח – אחד חייל ואחד איש מיליציה עממי. הכל מוקף שלטים של כל מיני גופים שמנציחים את אהבתם ואהדתם למנוח

BuenosAiresRecoleta_6817_130509

לעומת זאת, אם אתה מת בתור אדם פרטי, הדברים שונים. כאן, גם אחרי מותך אתה או המשפחה שלך אחראיים לקברך. אמנם המקום של המשפחה לעולמי עד אבל הם צריכים לטפל בו. בדרך כלל הם שוכרים מישהו, מעין מטפל, גנן, שמש או עוזר (Cuidador בספרדית, מישהו ששם לב) שיטפל בקבר. יש המון כאלו ולכל אחד יש קברים שעליהם הוא מופקד והמשפחות משלמות לו. הוא מנקה, רוחץ, שומר, מסדר, משקה, שותל, עושה כל מה שצריך כדי שאחוזת הקבר תיראה טוב ולמתים יהיה נחמד ונוח. השכר שלהם הוא אחוז מסוים מהמס שצריך לשלם לממשלה כל שנה על הקבר (מעין ארנונה על קברים – מי שמע על כזה רעיון?!)

BuenosAiresRecoleta_6755_130509

אני התאהבתי במילה הזו, Cuidador (המילה !cuidado פירושה זהירות! אז זה מישהו שנזהר על הקברים). יש המון כאלו מסתובבים בבית הקברות, ברחובות הצפופים. אחרי שעזבתי את הקבוצה והסתובבתי לידי, אחד מהם ראה שאני מתעניין וקרא לי לבוא אחריו, עם המצלמה. הוא סחב אותי בינות לסמטאות הצפופות לקבר קטן התקוע בינות לכמה גדולים. בתוכו היה את הפסל הזה

BuenosAiresRecoleta_6813_130509

בגאווה לא מבוטלת אמר לי שזהו Cuidador. זהו מטפל בשם David Alleno, מהגר איטלקי שמצא את פרנסתו בבית הקברות. חלומו היה להיקבר בעצמו שם והוא חסך מספיק כסף כדי לקנות חלקה קטנה ופיקח על בניית קברו שלו. הוא אפילו חזר לארץ מולדתו, איטליה, כדי למצוא פסל שיפסל את דמותו ולדגמן עבורו. הוא נמצא שם, מעל קברו שלו, עם המפתחות של כל הקברים שעליהם השגיח, המטאטא שלו, הסחבה, המשפך שבו השקה את הצמחים בקברים. גמר לבנות ובבוא יומו נטמן ברוב כבוד בקבר שבנה ועד היום הוא מושא הערצתם של חבריו למקצוע.

הם משגיחים יפה, המטפלים/משגיחים האלו. ישנם הרבה קברים מטופחים ומטופלים

BuenosAiresRecoleta_6803_4_5_130509

BuenosAiresRecoleta_6852_130509

אבל יש גם כאלו שפשוט נעזבו. הקבר שייך למשפחה כלשהיא וידוע מי קבור שם אבל אף אחד לא משלם את המיסים. אולי המשפחה פשוט נעלמה עם מותו של האחרון, אולי אין להם כסף לשלם את הארנונה (שהיא לא נורא גבוהה) או שאולי פשוט לא אכפת להם. הקברים האלו לא מטופלים בכלל והם נשארים להתפורר והסיבה היחידה שמישהו מתערב היא אם הם מסכנים מישהו או מאיימים להתמוטט על קבר שכן – אז מתקנים מה שחייבים וזהו. כשאתה הולך בסמטאות, רואים כאלו פה ושם, כמו זה שיש בו מגרות לארונות קבורה וחלקן כבר שבורות.

BuenosAiresRecoleta_6806_130509

העזובה גדולה כל כך עד שהתחתית שבורה, עד למרתף והכל פשוט מושלך שם למטה, הולך ומתפורר.

BuenosAiresRecoleta_6809_130509

בחלק מהנטושים, המשגיחים מחביאים את הציוד שלהם, כמו זה שהגנבתי יד ומצלמה לתוכו, עם הסחבות שמתייבשות על הצלב (בטח משגיח יהודי)  דליי הצבע וכמובן  מעל המת גזיר עיתון שיזכיר לו את מנעמי החיים

BuenosAiresRecoleta_6799_130509

לעיתים משפחה מחליטה למכור את הקבר. מדובר בסכום לא מבוטל ויש מישהו שרוצה לקנות. אין שוק מסודר אבל המשגיחים תמיד יודעים מי רוצה למכור ויודעים לחבר את הרצונות. אני מצאתי אחד שעומד למכירה, ליד הקבר הכי מפורסם ברקולטה (למטה)

BuenosAiresRecoleta_6837_130509

אין קברים פנויים ולכן מישהו צריך לצאת על מנת שמשפחה חדשה תיכנס. ואז הם יכולים להיכנס לקבר קיים, או לשפץ קלות בפנים או להגיש תכניות לשיפוץ גדול יותר. בד"כ מנסים לשמור על כבוד המבנה וההתאמה לסגנון הקיים. ככה לדוגמא משפחה קנתה אחוזה לביתם שמתה מסרטן (מה שזעזע אותי שהיא נולדה חודש לפני), אחוזה שהייתה חלק מדו משפחתי ושיפצה את צד ימין תוך כדי שמירה על הסגנון

BuenosAiresRecoleta_6828_130509

ישנן אחוזות צנועות עם מגע אישי כמו זו (עם השלט Mom! you are loved)

BuenosAiresRecoleta_6831_130509

או תפלצות ענק עם כמה שיותר פיתוחים, ציוצים, שוונצים ותוספות, כמו זה שהוא ממש ענק. מה שמשונה בזה הוא שיש בו גם צלב וגם מנורה יהודית. אולי המשפחה היא מעורבת, אולי הם מאנוסי ספרד, אולי הם רוצים להראות שהצלב (הברית החדשה) גבר על המנורה (הברית הישנה). לא יודע.

BuenosAiresRecoleta_6772_130509

ויש כמובן את הסלבריטאית מספר 1 של בית הקברות ושל ארגנטינה כולה. הגברת אווה דוארטה פרון, הלוא היא אוויטה (זו מהסרט עם מדונה, זו ששרה Don't cry for me Argentina). אווה של ההמונים, אישתו של חואן פרון שהמטירה על ההמונים אהבה והם אהבו אותה בחזרה. עם מותה בגיל 33 (סרטן) ארגנטינה כולה בכתה. היא נחנטה ואז התחילה סאגה מטורפת שנמשכה 16 שנה. גופתה הוצגה להמונים שהפילו את בעלה חואן פרון שנאלץ לברוח מארגנטינה והשאיר את גופתה שהועלמה בין לילה ע"י שלטון הקצינים שאסרו על כל גילוי של פרוניזם. במשך 16 שנה מיקומה לא היה ידוע. ב 1971 משטר הקצינים חשף שהיא נקברה בשם בדוי במילאנו, איטליה. היא הוצאה ונשלחה לבעלה לשעבר, חואן פרון שהיה בגלות בספרד והתכונן לחזור לארגנטינה לכהונה שלישית. אבל הוא מת לפני שהספיק להחזיר אותה. היא הוחזרה לבסוף ע"י אישתו של פרון שהתמנתה לנשיאה לאחר מותו, לא לפני שלחצו עליה להחזיר את הגופה ע"י גניבת גופתו של ראש הממשלה Aramburo שנרצח ע"י המחתרת השמאלנית של Montoneros. בסוף היא חזרה למולדתה ואז משפחתה ביקשה יפה את הגופה וטמנה אותה בקבר ברקולטה, בעומק האדמה ומעליה יש לוח ברזל גדול שאי אפשר להזיז ושם טמונה לה הגברת דוארטה. קיברה הוא אבן שואבת להמונים שבאים ומשאירים מנחות ופרחים

BuenosAiresRecoleta_6833_4_5_130509

לא רחוק ממנה, שוכן למנוחת עולמים, ראש הממשלה המנוח Pedro Eugenio Aramburu שגופתו החטופה שימשה במשא ומתן להחזרת אוויטה.

BuenosAiresRecoleta_6791_2_3_130509

מאחוריו טמון קרלוס פלגריני (Carlos Pellegrini) נשיא לשעבר, סנטור ועוד כל מיני תפקידים רשמיים שבין השאר אחראי להקמת תעשיית הבקר הארגנטינאית (שעל איכותה אני יכול להעיד ממקור ראשון!) ולכן יש ראש פר מפוסל המונח על קברו, כשאדון פלגריני יושב על ארונו שלו כשמדינה עומדת לפניו בדמות אישה המחזיקה מגן עם סימלה של ארגנטינה וילד המסמל את העם…

אי אפשר בלי לעצור בקברה של רופינה (Rufina Cambaceres). זהו אחד הסיפורים והנקודות הידועות של בית הקברות של רקולטה. יש המון גרסאות ואגדות אורבניות אבל כולן טרגיות במידה שווה – הצעירה שנקברה בעודה בחיים – ב 31 במאי 1902.

BuenosAiresRecoleta_6839_130509

רופינה קמבסרס הייתה בחורה צעירה, בת 19 שעמדה להינשא לבחיר ליבה. חלק מהגרסאות מספרות שנודע לה שהוא בוגד בה  או כל סיפור אחר. מה שכן ידוע הוא שהיא עברה התקף קשה של קטלפסיה שהיא מחלת עצבים קרובה לאפילפסיה והתקף קטלפסי גורם ללוקה בה להיכנס למצב של תרדמת עמוקה, עם האטה בפעילות הלב ושאר תסמינים הדומים למוות. בצער רב היא הושמה בארון מתים על מנת לקבור אותה ברקולטה. אולם למחרת או אחרי, הארון נמצא כשמכסהו מוזז קלות וכשפתחו אותו מצאו אותה, מתה הפעם אבל עם שריטות על פניה וידיה ושריטות על המכסה.

היא נקברה באחוזה משלה, הוריה מוכי הצער בנו עבורה מונומנט ארט נובו מרשים, עם ארון מלא פיתוחים וסלסולים

BuenosAiresRecoleta_6840_130509

היא עצמה עומדת, מפוסלת  בכתונת הלילה שלה, רגלה האחת על מפתן הקבר וידה על ידית הדלת, כאילו מנסה לחצות את הסף בין החיים למוות. הוריה ושאר משפחתה קבורים בחלקה קטנה לידה.

BuenosAiresRecoleta_6841_130509

את התמונות שלי צילמו זוג ברזילאי חביב שלקח אותי כמדריך. כיון שהקבוצה המקורית שבה הסתובבתי ושמעתי את הסיפורים וראיתי את המקומות הייתה גדולה מדי ולא יכולתי להישאר ולצלם כאוות נפשי, התרכזתי בלזכור את הדרך ואת הסיפורים כדי להסתובב אחר כך לבד. אותו זוג מצא אותי ושאל אותי על הקבר שבו הסתכלתי. באופן פלא ידעתי לספר ולהסביר. מדי פעם הם נתקלו בי ונראה להם טבעי לחלוטין שידעתי לענות על שאלותיהם ולתבל את התשובה בסיפור עסיסי עד שהחליטו שאני מדריך. לא גביתי מהם כסף אלא רק שרותי צילום…

לפני שאצא מבית הקברות אני חייב לדבר על השוכנים הנוספים של בית הקברות של רקולטה. מדובר בחבורת חתולים שמנמנים ואדישים כל כך שזה לא יאומן

BuenosAiresRecoleta_6849_130509

בכל בית הקברות מסתובבים חתולים שהשומרים מאכילים ולעיתים המבקרים גם. החתולים גדלים ללמוד שהמקום שייך להם למעשה ולכן הם יושבים בכל מיני מקומות, כבעלי הבית, מסרבים לזוז.

אחרי החתול הזה, פשוט נגמר לי מכל המתים . יצאתי החוצה להמשיך את הסיבוב בשכונה. צמוד לבית הקברות נמצא מרכז התרבות של רקולטה. יש שם אירועים ותערוכות וכרגע יש תערוכה שנשמע לי מעניינת.

ישבתי בחצר, מסתכל על אנשים חיים לשם שינוי, בבית הקפה הקטן שנמצא במרכז. אחר כך, המשכתי לתור את המקום. התערוכה שממש התפעלתי ממנה נקראת "לחיות על האדמה זו" (Vivir en la tierra) של צלם שנשמע כמו עוד יהודון עם מצלמה – אנדי גולדשטיין. במשך השנים האחרונות הוא מסתובב באמריקה הלטינית ומצלם אנשים שחיים בעוני גדול ובידוד חברתי.

BuenosAiresRecoleta_6857_130509

אחרי כל הפרסומים על מדד העוני של ה OECD ועל העובדה שישראל טיפסה לה לחמישייה הפותחת, מעניין לראות מהו עוני אמיתי. התמונות נמצאות באתר שלו (הנה, כאן ישר לתערוכה) ושוות דפדוף. חסר שם ההסבר שמופיע תחת כל תמונה בתערוכה, אבל עדיין זה מעמיד דברים בפרופורציה. אין כאלו עניים בארץ. אין כזה עוני מחפיר במדינת ישראל. אין אנשים שחיים בבוץ, בלי מים זורמים, חשמל או תקווה.

התערוכה הפתיעה אותי. ראשית, הייתי וטיילתי בחלק מהמקומות האלו. שנית, ברמה הטכנית, הצילומים עשויים היטב והצלם מיטיב לתת לאנשים את הכבוד שלהם, הרבה פעמים על רקע של עליבות גדולה. אחרי כל הבוקר בעושר של המתים, הייתה ענווה בתמונות העוני של החיים (הנה, גם כאן)

 

 

 

 

 

 

 

 

 

Andy Goldstein, Vivir en la Tierra,, México. Tepecoculco

מהורהר, המשכתי להתהלך ברחובות רקולטה. היום הלך והתארך לאיטו, הרעב והרגליים החלו להציק לי כשפתאום, מבעד לצמרות העצים הציץ אלי בנין משונה.

הייBuenosAiresRecoleta_6865_130509

כמו חייזר מחייך, כמו פטריית אבן, תקועה לה הספרייה הלאומית הארגנטינית. בניין באמת משונה שלא ממש שייך לאלגנטיות הנושנה של השכונה. חדש יחסית משנות ה90 (למרות שרואים שתוכנן בשנות ה70 הססגוניות) המקום פתוח לכל הציבור. אבל לי כבר נשרו הרגליים והייתי ממש רעב ולכן לפני שדאגתי לרוח, החלטתי שצריך לדאוג לגוף

BuenosAiresRecoleta_6872_130509

קלאסיקה דרום אמריקאית – milanesa de carne (או איך שקוראים לו בבואנוס איירס) הוא פשוט שניצל בשר (לא עוף). אבל, במקום בו יש בשר מעולה, השניצל הוא לא פחות מנפלא. ביחד עם בירה קרה, גינה נעימה ומעבר חופשי של סטודנטיות – זה כל מה שצריך תייר רעב ועייף.

ישבתי לי בגינה, לוגם בירה, אוכל שניצל ונותן לרוח אחר הצהריים שנושבת מכיוון הנהר לבדר את שערי. תמיד יש לי את ההרגשה הזו שאין תחושת ריחוק יותר גדולה. אני יושב, לבד, בלי שאף אחד בעולם יודע איפה אני, אף אחד מסביבי לא מכיר אותי או מכיר בעובדה שאני כל כך לא שייך לשם. מת על ההרגשה הזו…

הספריה עצמה לא ממש מעניינת. הדבר היחידי שהיה מעניין הוא העובדה שבאולמות הלימוד, כל הסטודנטים, ללא יוצא מן הכלל, יושבים ולומדים ולידם המַאטֶה שלהם, אותה כוס מדלעת עם קשית כסף המלאה בעשבים ומים רותחים ולכל אחד תרמוס לצידו והוא מוזג מים ושותה. כולם. כל אחד ואחת מהלומדים.

BuenosAiresRecoleta_6878_130509

השמש כבר החלה לנטות מטה ברקיע כשירדתי ממרומי הספרייה. הגיע הזמן לראות את הפרח

BuenosAiresRecoleta_6897_8_9_130509(גרסה בגודל מלא נמצאת כאן)

פלורליס חנריקה (Floralis Genérica) הוא פרח מתכת ענק, בגובה 23 מטר, עשוי מתכת המצוי בליבו של פארק קטן ונחמד. כמו כל פרח נחמד, הוא נסגר עם רדת הלילה והחושך ונפתח שוב עם עלות החמה. ככה הוא נבנה, אבל בארגנטינה כמו בארגנטינה והפרח לא עובד כי הוא החברה שהרכיבה אותו טעתה ולמרות ששמרו את הקבלה ויש אחריות, החברה הולאמה ואין מי שיתקן וכל העסק מקולקל…

BuenosAiresRecoleta_6909_130509

הייתה זו שעת חסד. השמש החלה לשקוע, האור היה נהדר והאוויר היה מלא ציוץ ציפורים ובריזה נעימה מהנהר. הסתובבתי לי בשבילים לאיטי. מצלם, מסתכל, מחפש ציפורים לאוהד כמו זו הצהובה שהיו שם כמו זבל. כמובן שהעברתי את התמונה דרך אוהד ואני שמח לומר שזהו Great Kiskadee או כמו שאוהד אמר לי – סוג של חטפית שאוכלת חרקים מהאוויר אבל הוא לא שכח לציין באכזבה שהיא ממש יותר יפה מאלו שיש בארץ.

BuenosAiresRecoleta_6905_130509

השמש שקעה לה במהירות.

לפני שנעלמה סופית, הבעירה השמש השוקעת את השמיים והעיר השתקפה לה בעלי המתכת של הפרח הענק.

BuenosAiresRecoleta_6940_1_2_130509(התמונה בגודלה המקורי ניתנת להורדה כאן והיא רקע מצוין למחשב)

השמש שקעה.

המשכתי הלאה, חזרה אל רחובות ריקולטה. את ארוחת הערב הייתי אמור לאכול בחברת קרובי משפחה (ראול הוא בן דודה של אבא שלי). כמו כל פולני טוב אני לא יכול לבוא בידיים ריקות ולכן הרשו לי לחלוק עמכם לפחות את התמונה של הקינוח המטורף שרכשתי והבאתי עימי

BuenosAiresRecoleta_6945_130510

כדור מופלא של מרנג אוורירי, בגודל של פומלה ובתוכו מילוי של ריבת חלב ועוד טעמים. תצטרכו לקבל את המילה שלי – פשוט ומושלם. לא נשאר אף לא פירור בודד לרפואה בסופו של ערב.

לאלו מבין הקוראות הקשורות אלי בקשרי דם, הנה הצוות הכמעט מלא של הארוחה אצל שריטה וראול

BuenosAiresRecoleta_6958_130510

בדרך חזרה, במונית, לקראת 1:30 בבוקר בקושי החזקתי מעמד לא לאבד את ההכרה מרוב עייפות. זה היה יום ארוך עם מתים, עניים, חיים, משפחה וכדור אחד מלא בריבת חלב. אני חושב שזה הספק יפה לתייר אחד.

פוסט זה פורסם בקטגוריה Travel, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על רקולטה, בואנוס איירס–המקום לחיי עושר גם אחרי המוות

  1. אודי הגיב:

    ארנונה על קברים נשמע לי רעיון מצוין. צריך להציע ליאיר לפיד.

  2. ניב הגיב:

    היי
    אני מבקר בימים אלה בעיר הכה מעניינת הזו.
    היום סיירתי ברקולטה ומחר אמשיך – שמחתי לקרוא ונהניתי מאוד!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s