טנגו ואמפנדס – ארגנטינה במיטבה

כמו שהפרפר בגולם מרגיש שזמן השינוי הולך וקרב, כך הרגשתי בבוקר. אני עומד להפוך לתייר במשרה מלאה, לאחר שאסיים כמה משימות שהמפעל הואיל בטובו לשלוח לי (דחוף, דחוף, צריך עכשיו, רמי ביקש וכו'). אמנם לקח לי יותר זמן ממה שציפיתי אבל לבסוף קמתי מעל המקלדת, התמתחתי והרגשתי את התייר בוקע מקליפתו.

אז התייר עטה על עצמי את בגדי התייר שלו, כיתף תרמיל מלא במצלמה ושאר ירקות ויצאתי לתור את העיר.

הימים האחרונים עזרו לי בלהתחמם גם מבחינת שפה וגם מבחינת התמצאות כי הלכנו הרבה ברגל (חליפה, עניבה, תרמיל מלא לפטופים מהסוג הכבד). גם הביטחון שלי ברחוב השתפר ואני פחות הולך כמו נינג'ה שרואה אויב בכל פינה.

אז יצאתי לחזור בזמן אחורה, אל בואנוס איירס הישנה שעוד חיה לה ברובע סאן טלמו (San Telmo).

יש את מרכז העיר, ואז כמו בתל אביב, בדרומה של העיר נמצאות השכונות היותר עניות וצפונה העשירות יותר. סאן טלמו נמצאת דרומית למרכז אבל עדיין לפני שכונת La Boca הידועה (כדורגל, צבעוניות, עוני ופשע) שאליה (אל לה בוקה) אין לי שום כוונה להיכנס כתייר אבוד נושא מספיק ציוד להאכיל כמה משפחות שישמחו לפרוק אותי מרכושי.

בואנוס איירס נבנתה ע"י מהגרים שהגיעו אליה מרחבי אירופה וכל אחד בנה את מה שהכיר בתקופה שעזב את צרפת, אנגליה, אירלנד וכו'. לכן באזורים היותר ישנים שלה, בני 100 ויותר זה נראה כך, הוד והדר אירופאי ישן, קולוניאלי.

BuenosAiresDay4SanTelmo_6584_130508

BuenosAiresDay4SanTelmo_6588_130508

אבל כמו שכבר ציינתי, בואנוס איירס היא כמו פאריס אבל שבורה. השכונה ננטשה בשלהי המאה ה 19 בשל מגפת קדחת צהובה והעשירים ברחו צפונה למה שהפך לשכונות היותר שוות. העניים והמהגרים זרמו לשכונה שהתפנתה וכך הפכה סאן טלמו לשכונת צווארון כחול וזה ניכר גם בשימור של הבניינים. יש בניינים מקסימים אבל לא ממש מתוחזקים

BuenosAiresDay4SanTelmo_6693_130508

בשנים האחרונות סאן טלמו עוברת תהליך של כניסה מחדש (אני מנסה לתרגם את המונח הלועזי Gentrificaion). הרחובות מרוצפי האבנים מתמלאים בבוטיקים יפים, גלריות, מלונות קטנים והביטחון בשכונה עולה (עד לגבול עם לה בוקה).  ככה למשל Pasaje de la Defensa שנבנה כבית למשפחה אחת עשירה וחולק ל32 יחידות דיור קטנות לעניים בזמן המגפה שופץ ועכשיו יש בו חנויות פצפונות שמוכרות דברים יפים, עתיקות ועיצובים הכל סביב חצר פנימית שופעת ירק מלבלב

BuenosAiresDay4SanTelmo_6631_130508

אבל עדיין השכונה באמצע השינוי אבל אני מניח שבסופו של התהליך השכונה תהפוך לצעצוע לתיירים. לשמחתי זה לא קרה וכשהייתי רעב מצאתי בפינת רחוב קטנה, בצד, מסעדת פועלים קטנה שנראתה לא מושכת ולכן מבטיחה.

הריח מכה בך בחוזקה עם פתיחת הדלת. ריח תבשילים ובעיקר הריח הנפלא ביותר שיש – בצק נאפה בתנור. ואז העין נחה על הדלפק ועל העולם המופלא של אמפנדס המונח עליו. אחרי סטייקים, ארגנטינה זה אמפנדס (וגם דולסה דה לצ'ה ומָטֵה ואלפחורס ועוד מליון דברים טעימים שגם זמנם יבוא)

BuenosAiresDay4SanTelmo_6577_130508

לא ידעתי מה לעשות. עמדתי והבטתי בדוֹד שמאחורי הדלפק ולא ידעתי מה לבחור. אז פשוט בהיתי בו עד שנמאס לו ממני והוא חזר לעשות מה שעשה קודם – למלא אמפנדס (Empandas). פס יצור. כל מי שלא מגיש, בזמנו הפנוי ממלא ומקפל בזריזות המבוססת על מאות כיסונים ביום, כמו מכונה. הכיסונים ממלאים מגשים עקומים ומפויחים שמסתכלים עלי ומבטיחים שיהיה טוב. כשראיתי את תערובת העשבים שהוא שם באמפנדים השטוחים ידעתי שכזה אני צריך. ובשר. וגם להרגיע את העיניים הגדולות.

אז ישבתי לשולחן פורמייקה סדוק ומסביבי המון קבועים וקהל שנכנס לוקח מנה ויוצא. גם שולחן משעשע שישבו בו 3 עיוורים מבוגרים ואחד רואה והשיחה קולחת כי אמפנדס אפשר לאכול ביד. הבחירות שלי נזרקו לתנור לחימום ונחתו על השולחן. הריח הזה, מתחת לאף, הרעש הזה של הבצק שנכנע לסכין והאדים שעולים מעלים איתם הבטחות מופלאות. קשה לי להמשיך רגע כי המקלדת לא עובדת טוב כשמריירים עליה.

BuenosAiresDay4SanTelmo_6574_130508

כמה פשוט ככה טעים. כולם ממציאים את הפטנט הזה של בשר או ירקות בתוך בצק – קלצונה, בורקס, אמפנדה, פירושקי – לכולם יש את זה ועדיין הם שונים וכל אחד הוא עולם ומלואו. גם הבשר הטחון הפשוט היה שונה בטעמו, איך שהוא נושך חזרה וכל העשבים האלו בשטוח. תערובת . טוב, אני אפסיק לפני שאעשה לעצמי אולקוס.

מלא באמפנדס יצאתי הלאה כשהעולם נראה יפה. חבורה שלמה עמדה בפינת רחוב והצטלמה על ספסל. התקרבתי לראות מה ההתלהבות כדי לגלות דמות קומיקס מקומית שאהובה על כולם – Mafalda – ילדה קטנה שתמיד יותר חכמה מכולם.אז אמנם אני לא מכיר אותה אבל בדיוק הגיע תורי, אז מה, אני אוותר?!

BuenosAiresDay4SanTelmo_6582_130508

[אז בדקתי, וזו אכן Mafalda, דמות של ילדה בת שש בסדרת קומיקס ארגנטינית וכלל לטינית שתמיד מוטרדת ממצב העולם, השלום העולמי ומורדת בממסד כפי שהוא מיוצג ע"י הוריה. יש מי שמשווה אותה לסדרת Peanuts. הפסל הוצב מול ביתו של יוצרה של הדמות]

בסופי שבוע יש בכיכר הקטנה, בליבה של סאן טלמו, ב Plaza Dorrego שוק פשפשים המותח את זרועותיו גם אל הרחובות הראשיים של השכונה. בספר שלי נטען שהכיכר הזו היא מקום ההתיישבות הראשון בבואנוס איירס עוד ב 1536. יש גם אתר שנראה מעניין מאוד של מנהרות תת קרקעיות שנחשפו בשיפוץ ושייכות לשכבות הקדומות של העיר אבל פספסתי את הסיור באנגלית. אז במקום זה הלכתי לשוק המקורה.

BuenosAiresDay4SanTelmo_6605_130508

השוק היה שקט אבל אחד מדייריו משך את תשומת ליבי בשלווה המיוחדת שלו

BuenosAiresDay4SanTelmo_6598_130508

BuenosAiresDay4SanTelmo_6601_130508

מהשוק המרחק לכיכר קצר. בעוד אני הולך, אני שומע צלילים מוכרים.

טנגו.

הרחבתי צעד, כדי לא לפספס כלום. עברתי פינה והמוזיקה התחזקה. כיכר קטנה מוצלת בעצים ומוקפת בנינים קולוניאליים יפים. השמש יצאה וחיממה את הכיכר ואת היושבים בבתי הקפה. במרכז, מוזיקת טנגו בוקעת מרמקולים גדולים וזוג רוקד.

טנגו זה ארגנטינה וארגנטינה רוקדת טנגו. כמה פאתוס יש במוזיקה הזו, כמה תנועה, תשוקה, מיניות ובהונות שדרכו עליהם יותר מדי פעמים. אני מחכה לראות טנגו מבוצע כמו שצריך וקיבלתי כאן הזדמנות לראות ביצוע. שני רקדנים מקצועיים רוקדים את הטנגו כמו שהוא מבוצע ע"י מקצוענים – יותר דרמטי, יותר כמו תכניות ריאליטי, הנפות רגליים, אתלטיקה קלה, תנועות גדולות ומלאות רושם. לטעמי, הם היו נהדרים…

BuenosAiresDay4SanTelmo_6640_130508

BuenosAiresDay4SanTelmo_6648_130508

נראה היה שהם מכירים זו את זה טוב כי הם חייכו זה לזו כשהוא הפתיע אותה בתנועה, בהובלת הריקוד והיא נעה איתו. מעבר להבעות מקצועיות של עיניים מצועפות מרוב תשוקה באמצע הצהריים היו גם חיוכים וג'סטות קטנות של חיבה.

חיוך כזה אחד תפסתי (אני מת על התמונה הזו. רק בשבילה שווה היה לסחוב את הקילו וחצי האלה לצד השני של העולם).

BuenosAiresDay4SanTelmo_6657_130508

ואז התיישב האזרח איתן במרכז הכיכר, באור השמש הסתווי, הזמין כוס גדולה של בירה קרה ועם הבירה הזו הושלם המהפך. מעובד מפעל לתייר. הבירה פיעפעה לה בשקט לאיברים, אור השמש החמים עשה נעים בגב וכל החוויה אמרה רילקס, עכשיו מרגיעים.

BuenosAiresDay4SanTelmo_6666_130508

כשהבירה נגמרה גיליתי שכל כוח הרצון שלי לי לקום נגמר אף הוא. הלאות היכתה בי ללא רחם אבל מה לעשות, אני יושב בכיכר קטנה בלב שכונה ישנה בבואנוס איירס, במדינה רחוקה בצד השני של כדור הארץ – כל כולי לבד – מי יבוא ויקח אותי?

אזרתי כוח וקמתי, הולך חזרה למלון, לפנות ערב. אני מאמין גדול בללכת ברגל העיר זרה, כדי להכיר אותה, להריח, לשמוע, להבין את העיר וממש לחוות אותה. כשיוצאים מסן טלמו לגבול השכונות החדשות יותר מופיעים גם בנינים מודרניים מכוערים כגון אלו

BuenosAiresDay4SanTelmo_6687_130508

אבל יהיופי הוא בעובדה שממשיכים ללכת הלאה פנימה אל תוך שכונת Monserrat ורואים שוב אדריכלות ארט נובו (או ארט דקו?) מעניינת יותר ומונומנטלית של בנין המשרדים Edificio Otto Wulf

BuenosAiresDay4SanTelmo_6701_130508

על דמויות האטלנטיים הענקיים שמחזיקות אותו עומד

BuenosAiresDay4SanTelmo_6702_130508

שכונת מונסרט (Monserrat) מכילה גם היא כמות נאה של מקומות בילוי משעשעים, חנויות, בוטיקים ושאר דברים אשר קוסמים לתייר העייף המהלך ברחובותיה, אל מרכז העיר.

הבר הקרוי בשם "המלך קסטרו" על שם המורד הידוע, שליט קובה הידוע, פידל קסטרו שמקבל כאן תואר מלוכה ומזעיף על העוברים והשבים מעל המרפסת כאילו היה הרצל בבאזל

BuenosAiresDay4SanTelmo_6704_130508

או חנות ספרים החמושה בטנק סיפרותי החונה מחוץ לחלונה

BuenosAiresDay4SanTelmo_6689_130508

וככה הלאה והלאה אל תוככי מרכז העיר, שם מתמלאים הרחובות באנשים הפורשים שמיכה ומוכרים מכל הבא ליד, לתיירים ולמקומיים.

BuenosAiresDay4SanTelmo_6726_130508

לבסוף הגעתי אל חוף המבטחים שלי, אל המלון עם הכוך הקטן שהוא חדרי, בסיס האם. מחר יש לי תכנון מקיף לראות את המתים…

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Travel, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s