הרצאה פיצוץ!

אין הרבה מה לספר על היומיים האחרונים בבואנוס איירס. עבודה.

אבל בכל זאת, אם אתן דורשות..

ראשית אומר שמלשכת המנכ"ל של אחת מחברות התקשורת הגדולות בארגנטינה, לישכה השוכנת בראשו של מגדל מודרני בטבורה של העיר – יש אחלה נוף. אתה עומד מול החלון הגדול בחדר ישיבות ההנהלה ואומר לעצמך – גם במפעל יש לי חלון שממנו לא ממש רואים כלום וכאן ביום טוב רואים את אורגוואי (טוב לא ממש – זה קצת מעבר לנהר, אבל הבנתן).

ביום השני של הפגישות, ניתן לי הכבוד לעמוד ולהרצות בפני ערימת מאזינים במשרד אחר, פחות מפואר ובמרכז העיר, על כביש מרכזי. הפעם אני לא בחליפה ועניבה אלא נתבקשתי לבוא בלבוש לא רשמי. מה זה לא רישמי? חליפה אבל בלי עניבה.

אני עומד ומדבר כשפתאום פיצוץ מרעיד את החלונות.

מפסיק לרגע, מחפש את המילה הבאה בהיסוס אבל כולם מרוכזים ולא מנידים עפעף אז ממשיך כרגיל. לאחר 5 דקות כשפיצוץ שני מרעיד את החלון, האינסטינקט הישראלי נדרך. מחכה לשמוע אמבולנסים או צעקות.

– "אני צריך להתייחס לזה?"

– "לְמה?", כך כמה אנשים בהבעת הפתעה, "לרעש הזה?"

– "כן" , כך אני, "במקום שממנו אני מגיע רעשים כאלו לא מבשרים טוב"

– "זה כלום", עונה לי סמנכ"ל הטכנולוגיה (יהודי חביב, דרך אגב) "זו סתם הפגנה"

– "ועכשיו ירו במפגינים או במישהו?"

– "לא…", צוחקים כולם, "הם מפוצצים זיקוקים ונפצים…"

אחרי חצי שעה כקולות הפיצוץ התקרבו יצא סמנכ"ל הטכנולוגיות והזמין אותי אל המרפסת. נחיל אנושי נושא דגלים ותופים זרם בצפיפות ברחוב, נושא שלטים וצועק. מדי פעם נשמע פיצוץ חזק . מתברר שאיגוד עובדי הבנקים יוצא להפגין על קיצוצים וגזירות. ככה זה כשהמצב הכלכלי לא ממש מוצלח, שער הדולר-פזו ארגנטינאי הוקפא ע"פ חוק ל 1:5.2 (1 דולר הם 5.2 פזו) אבל ברחוב שער הדולר:פזו מרקיע ל9.8 ונושק ל10 מה שמעיד על אינפלציה סמויה מן העין. הממשלה יוצאת ברעיונות מבריקים כמו להלוות דולרים מהאזרחים, לתת להם איגרות חוב ל10 שנים ויותר עם הבטחה שיחזירו להם את הדולרים. לדעתי ולדעת המקומיים התוכנית הזו לא תניב יותר מ $1.90.

גם בערב, כשיצאנו לאכול נתקלנו בהפגנה. כל הזמן מישהו מפגין נגד משהו בממשלה. הם חובבים את הקטע הזה של לצאת לרחוב ולהפגין. רוב הגרפיטי שתראו הם פוליטיים.

BuenosAiresDay4SanTelmo_6592_130508

בערב, כשראינו המון צעיר רץ וצועק, זרמנו איתם. בניגוד לעובדי הבנק האפורים כאן היו צעירים וצעירות יפים ומגניבים אז יותר בא לך לזרום.

שאלנו אחד מי נגד מי ומה ההקשר. הוא התקשה לענות כי כל רגע הוא היה צריך לקטוע את ההסבר לצעוק משהו או להניף את השלט שנשא. הוא הצליח להסביר לנו שאלו הם אומנים צעירים שמפגינים מול בנין הממשלה המתאים על הקיצוץ בתמיכה באמנות בכלל ובאומנים צעירים בפרט. לא פלא שהשלטים היו כל כך מושקעים והמפגינים נראו משעשעים (והמפגינות היו שוות).

BuenosAiresDay3_21_130507

מכונית משטרה הגיעה ופרקה כמה שוטרים משועממים שישבו והסתכלו. הייתה שמחה של מחאה אבל הכל היה מבוקר ומסודר, מיומנות נרכשת של מחאה רבת שנים. כשקרקורי הרעב גברו על הרעש המשכנו בדרכנו אל Casal de Catalunya, מסעדה קטאלנית שמצאתי.

אחרי שלושה ימים של סטייקים גדולים וחלקי פנים, הגוף שלי כבר אומר לי די. וכשמשלחת התארגנה לצאת לעוד מסעדת בשר ארגנטינאית אני אמרתי די. אנחנו יושבים לספו של נהר עצום וים. למה לא לאכול את מי שחי שם?

הפאייה הזו חיכתה לי. האמת שהיינו שניים, רעבים ולכן הזמנו פאייה Chica, קטנה, לכל אחד. שנייה אחרי שהמלצר התרחק חזר לי ההיגיון.

– "מה הגודל של הקטנה", שאלתי אותו בספרדית מנומסת

– "לשניים שלושה אנשים", ענה המלצר תאב הבצע, שרואה שני אנשים לפניו שמזמינים מספיק אוכל למועדון מעריצי ברצלונה ולא מתקן אותם.

ביטלנו אחת וכשהגיעה הקלחת הרותחת עם מיטב פירות הים האושר מילא את הלב, הצלחת והבטן. השארנו מספיק לאוהד אחד וחצי, כשאנחנו מתגלגלים ברחובות הבירה החשוכים חזרה למלון.

BuenosAiresDay3_37_130507

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Travel, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s