אל תבכי למעני, ארגנטינה!

שוב הטלפון הזה אחרי הצהריים. ג' מהמפעל על הקו והוא נשמע מודאג. "יש לנו בעיה קלה", הוא אומר, "מה המצב שביום שני אתה מרביץ קצת תורה בבואנוס איירס?"

– "שני הקרוב?"

נראה שעצם העובדה שלא עניתי ב"טעות במספר, את מי אתה מחפש?!" נסכה קצת יותר בטחון בקולו של ג'. מספיק ביטחון כדי להוסיף לבנה נוספת

– "כדי להספיק אתה צריך לצאת בשבת בצהריים"

– "אבל יש רק שני ימי עבודה להתכונן!!!"

– "אתה תסתדר. יופי. אני אודיע להם שפתרנו את הבעיה"

ומה אתם חושבים, קרה בסוף?

BuenosAiresDay1_6569_130505(א' ליד הבית הוורוד, המעון הרשמי של נשיאי ארגנטינה ושל אויטה בפרט – תשקיעו, תקראו),

בשבת בערב אני כבר יושב חגור למשך 14 שעות עם דני ענק לידי. לא, לא הכלב הגזעי בגודל של פוני, ממש דני, כזה של קרלסברג ונילס הולגרסן רק ענק.  ב14 שעות אפשר לפתח מערכת יחסים מורכבת עם דני ענק (הוא הולך כפוף במטוס – חשבתי שדברים כאלו יש רק באגדות). קלאוס הוא חשמלאי של מדפסות, לא כאלו שקונים באופיס דפו אלא מדפסות קצת יוצר גדולות שהזולה ביניהן מתחילה בשני מיליון דולר. מספיק יקר כדי להביא חשמלאי דני ענק מכפר צפונית לקופנהגן עד למנדוזה, ארגנטינה.

14 שעות לאחר מכן, עם שרירים מכווצים ולאחר פרידה כואבת אני שוב יושב, הפעם במונית שממהרת דרך הבוקר המנומנם של בואנוס איירס, היישר אל העיר.

סבתא שלי נולדה בארגנטינה וחייתה פה. אמא שלה, סבתא גרנְדֵה שלי, שאותה אני עוד זוכר עם חיוך חייתה כאן/ לא הייתי בבואנוס איירס או ארגנטינה מעולם אבל יש משהו בזיכרון הגזע. שני הטיולים הגדולים ממש שלנו היו ליבשת הדרומית, אז כשהיינו צעירים ויפים וההוא שכבר לא היינו צעירים, עם הילדים. צליל הספרדית הרכה של ארגנטינה מתח קפיץ חלוד קמעה ודי מהר חזרה הספרדית השבורה שלי. אני לא יודע להטות פעלים, לא עבר ולא עתיד – אני חי בהווה.

מלון, מקלחת ראויה ואני בחוץ, כמו הרנן קורטז, מוכן לכבוש עולם חדש.

אה, הייתה גם ארוחת בוקר עם אייל, עוד עובד של המפעל שסיים תקופת עבודה ונתן לי קצת כיוונים, טיפים וסיוע קל. הוא אמר לי משהו שמסכם יפה את בואנוס איירס של היום – "היא כמו פאריס, רק שבורה". בתום כמה ימים בבירה הארגנטינאית, אני חותם על זה.

הפעם התפתיתי והבאתי את התותחים הכבדים, לא מסתפק במצלמה של הטלפון אלא הבאתי מצלמה של ממש, את הגדולה. אבל המציאות שקראתי עליה במטוס בלונלי פלנט (קונים את הגרסה האלקטרונית ושמים על הטאבלט), מה שאייל סיפר לי וכמה הכוונות מהמלון גרמו לי להבין שלא ממש כדאי להתרוצץ עם מצלמת רפלקס גדולה ברחובות. בטח שגם לא עם טאבלט שעליו יש לי את הספר. בשנייה אחת חזרתי לפרו של 96 ולתיק שנושאים מקדימה, שמים לב לכל מי שמתקרב וכל תרגולת דרום אמריקה. מה לעשות, יש הרגלים ישנים שקשה לנער מעליך.

כדי לספוג שמש ולתת לשעון הביולוגי להבין שעליו לשנות את ההתנהגות שלו, אחרת גם הוא וגם אני לא נישן הלילה, יצאתי למה שנראה האזור הכי רגוע, למתחילים –  פוארטו מדרו (Puerto Madero). בואנוס איירס יושבת לפתחו של נהר Rio de la Plata. אבל אם הירקון הוא נהר אני לא יודע מה זה. הנהר נראה כמו ים והוא למעשה, לכל צורך – ים. אוזר הרציפים חודש ונבנה בסגנון ה Docklands של הבריטים. יפה, מצוחצח וקצת חסר נשמה, אבל יפה.

BuenosAiresDay1_6463_130505

BuenosAiresDay1_6465_130505

ראשון בבוקר, השבילים מלאים פורטניוס (ככה קוראים לתושבי בואנוס איירס – Porteños) רצים, הולכים, מחליקות על רולר בליידס (משום מה, לא ראיתי אף מחליק). אנשים יושבים עם עיתוני סוף השבוע ולוגמים קפה במסעדות הרבות. ואני הולך, מחזיק את התיק מקדימה בחשדנות ועצבני על עצמי שאני עומד על המשמר ולא רגוע כמו כולם מסביב. מבצע סריקה של השטח לפני כל פעם ששלוף את המצלמה. יש לי מה לצלם. אני עומד לפני אחד מנקודות הציון של העיר – Puente de la Mujer או בתרגום שלי, גשר הבחורה. האדריכל הספרדי קלנטרווה, מיודענו מגשר המיתרים הירושלמי הידוע לשמצה ואחיו המפגר מפתח תקווה, בנה כאן גשר שאמור לייצג זוג רקדני טנגו שתנועתם הוקפאה.

BuenosAiresDay1_6467_130505

אני לא רואה כאן זוג. אולי הקו הנטוי הוא הבחורה הנטויה בסוף הריקוד, בספר שלי אומרים שגם זו נעל העקב הגבוה של הרקדנית. לא יודע. אולי זה הג'ט לג (יעפת, לידידי מר קור) אבל אני רואה כאן גשר יפה של אדריכל ובונה גישרי מיתרים סדרתי שממשיך את היצירתיות שלו גם בתיאור הגשרים. הגשר אמור להסתובב על צירו ולאפשר לאוניות לעבור (או כמו שאמר לי עובר אורח בליגלוג, כשהוא פועל). לידו עוגנת, כמו ממשיכה את הנושא של מיתרים וחבלים, אונית מוזיאון והדרכה של הצי הארגנטיני

BuenosAiresDay1_6475_130505

משם נושאות אותי רגלי והמפה שאני עדיין לא ממש מבין אותה פנימה אל תוככי העיר. לפחות עכשיו אני יודע איפה הנהר ואני יודע להצפין (או יותר מדויק להנהיר) את המפה.

אני הולך אל לב ליבה של העיר, אל כיכר מאי (Plaza de Mayo) הידועה. איך ידועה? בגלל האמהות של כיכר מאי. בתקופה השחורה של ארגנטינה, במה שקרוי "המלחמה המלוכלכת" חטפו השלטונות עשרות אלפי אנשים שחשדו בהם שהם שייכים לאירגוני שמאל. הם נעלמו וכאילו נמחקו מהעולם. הם עונו ונרצחו, רבים סוממו והושלכו ממטוסים אל מימי הנהר. האמהות של כיכר מאי הם האמהות של אותם צעירים צעירות שבאומץ רב החלו להפגין אלו מול ארמון הנשיאות, פעם בשבוע, בדרישה לקבל פרטים על הנחטפים. הן בין הגורמים שהפילו את אותו משטר חשוך שגם משפחתנו שלנו שילמה לו מחיר עם הנעלמים. לפני כמה שנים צץ צעיר שטען שהוא בן המשפחה (צעירות בהריון שנחטפו הוחזקו בחיים עד ללידה ואז נרצחו והתינוקות נמסרו למשפחות חשוכות ילדים מקרב אנשי הצבא והממשלה). בדיקת דנ"א גילתה שהוא דובר אמת וכך זכינו בבן אובד.

על כל זה חשבתי כשהלכתי לאט, מחפש את דרכי ברחובות הוא מוכרים, בגלל הנוהג המעצבן לא לכתוב שמות של רחובות אלא בפינה אחת של כל הצטלבות רחובות. אבל כל המחשבות האלו פרחו ונעלמו כשנכנסתי לכיכר, ראיתי את הארמון הוורוד ושמעתי מוזיקה.

המוזיקה לא נשמעה כל כך שייכת אבל נהדרת. מוזיקה של האנדים, חלילים ושירה והמון כתמים של צבע.

BuenosAiresDay1_6496_130505

להקה ענקית של רקדניות בוליביאניות צבעוניות, על הכובעים האופייניים שלהן, גברים חמורי סבר בחליפות ופנים צרובות בשמש רוקדים ומנגנים.

BuenosAiresDay1_6505_130505

אבל רק בכאילו, כי כשהתקרבתי ראיתי שהמוזיקה היא בפלייבק ויש במאי ומצלמת רחף קטנה (האמת שהמצלמה היא כמו שלי עם פלטפורמה שגם אני צריך. לא צריך – חייב!). אחרי שדיברתי עם החברה של הבמאי היא הסבירה לי שהלהקה היא בוליביאנית, שחלק מחבריה מתגוררים ופועלים בבואנוס איירס והם מצלמים קליפים בנקודות מוכרות.

BuenosAiresDay1_6508_130505

שמחתי לשמוע גם בין המילים וגם לראות על הצעיפים של הבנות שרוחו של קומנדנטה צ'ה גברה עדיין שורה. לדעתי הוא נולד בארגנטינה ונהרג (נהרג? נרצח!!!) בבוליביה, אז יש הגיון שלהקה בוליביאנית תשיר עליו בארגנטינה. לא הספקתי לשוחח עם עוזרת הבמאי יותר על כך כי היא טענה שיש לה עבודה לעשות. הנה הבמאי שם באמצע, הגרינגו עם המצלמה.

BuenosAiresDay1_6520_130505

הבית הוורוד, מעון הנשיא הרשמי (הנשיאה גב. קירשנר מתגוררת באחד הפרברים) פתוח לקהל ואני קהל אז נכנסתי ונרשמתי לסיור דובר האנגלית. עד הסיור הסתובבתי בפטיואים הפנימים, שהם כמו שצריך, וורודים.

BuenosAiresDay1_6538_130505

BuenosAiresDay1_6542_130505

BuenosAiresDay1_6540_130505

ואז באו החיילים ללוות אותי לסיור. עם חרבות באו, לא סתם ככה.

BuenosAiresDay1_6543_130505

להפתעתי, המדריך דיבר אנגלית ברורה ולמרות שחצי מדבריו היו "הנשיאה הנוכחית של ארגנטינה, הגברת הנכבדה, גברת כריסטינה קירשנר" , מה שהעיק אחרי פעמיים (כמה פעמים אפשר לדחוף את זה במשפט אחד?!) הוא הסביר יפה. יש מגע נשי בארמון. יש המון יצירות אומנות מודרניות, יפות. הנשיאה הנוכחית וכולי וכולי בחרה לה כמה אמני חצר ויצירותיהם מעטרות את קירות הארמון. הארמון משמש היום רק לאירועים רשמיים של המדינה והוא מלא בחצרות יפות שמדגימות את עושרה של המדינה ואת הפריחה שחוותה בעבר

BuenosAiresDay1_6556_130505

אמנם היום יש נשיאה (הנשיאה הנוכחית וגו') אבל רוחה של אישה אחרת מרחפת כל הזמן בחלל האויר. הגברת אווה דוארטה פרון. זו שהעם קרה לה אוויטה (ומדונה, עוד אישה עם שם אחד, קראה לה קריירת סרטים). הסלון הרשמי שלה נשמר כפי שהוא ובאירועי מדינה הנשיאה מארחת שם. שולחן הדיונים של אוויטה עדיין עומד, מבהיק, ללא פירור אבק ושמלתה האדומה משגיחה על העוזרת שלא תחפף

BuenosAiresDay1_6565_130505

אני נדחפתי לראות את המרפסת. המרפסת שממנה אוויטה אהבה את העם בנאומים ארוכים והעם אהב אותה בחזרה למרות שלא היה לעם כל כך טוב. כך זה היה אז:

eva-peron.-300x413

וככה זה היום

BuenosAiresDay1_6560_130505

התכופפתי מעל המרפסת. נופפתי ביד ורציתי לומר משהו, משהו שיורגש כמו רעד קטן בכנפי ההיסטוריה, אבל לפני שיצא לי משהו נגררתי משם ע"י המדריך. הלכה ההזדמנות שלי להיות רודן דרום אמריקאי.

המשכתי הלאה, מאבד את דרכי ברחובות לכיוון המלון. מה לעשות, יש עבודה לעשות וצריך לפגוש עוד אנשים מהמפעל כי יש יום עבודה ארוך מחר.

בערב חזרנו שניים לנמל, הפעם לאכול ארוחת ערב ואני קיבלתי הזדמנות ראשונה להבין מה זה סטייק. אמיתי. שאכל הרבה עשב בפמפס וראה שקיעות וגשם. ליד זה יין אדום, מלבק ארגנטינאי עם תעודות. אין מה לעשות זה קשה אבל מישהו היה צריך לעשות את זה.  חזרתי למלון, משיל את התייר מעלי כשחליפת האיומים תלויה לה מוכנה לימים הבאים.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Travel, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על אל תבכי למעני, ארגנטינה!

  1. זהר (לא החבר) הגיב:

    פששש…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s