הולכים בדרך הקיסר ופוגשים את חסמב"ה

לא יאמן אבל ממש קרוב לבית יש שביל רומי, דרך הראויה לקיסר. קיסר של ממש. "דרך הקיסר" היא שביל הליכה בהרי ירושלים, כשלושה קילומטרים של דרך רומית עתיקה שנשתמרה מהדרך שהובילה מירושלים. כיון שיש קטעים סלולים היטב הסברה היא שזו דרך מיוחדת שנסללה לביקורו של הקיסר אדריאנוס בארץ במאה השניה לספירה.

לפני זמן מה, אחרי שבועות של שבתות חורפיות שבהן יצאה נפשי לתור את הארץ אבל כל פעם היה משהו אחר – מישהו חולה, מישהו עם המון מטלות, עם מבחנים, באימונים, סתם שבתות של מזג אויר מחורבן – סוף סוף שבת פנויה לטיול. בשל מחויבויות אחה"צ בחרתי בעזרתו של יניב במסלול ליד מושב מטע. תכננתי לעצור ולהביט גם בחירבת חנות הסמוכה.

אבל החיים הם מה שקורה בזמן שמתכננים תיכנונים. עצרנו בחניון חירבת חנות, מתכננים להביט במקום ולהמשיך. בדיעבד, החירבה נמצאת כ 10 מטר מערבית לחניון ואילו אנו יצאנו מזרחה. שלט עץ יפה הכריז על 'דרך הקיסר' אז עלינו על דרך קיסר – כמאמר האימרה הלטינית הידועה Aut Ceasar Aut Nihil – או קיסר או כלום!

AutCaesarAutNihil(מתוך אסטריקס הגאלי / גוסיני ואודרזו)

התחלנו ללכת לא ממש יודעים את הכיוון אבל נהנים להיות לבד ביער. אמנם אוהד כעס עלינו שצעדנו ושוחחנו ופוטנציאלית הברחנו את ציפורי האזור וחיות היער, אבל העסק נפתר ע"י זה שהוא רץ קדימה עם המשקפת.

HirbetHanut_4402_130223

HirbetHanut_4409_130223

CeaserRouteMap

השביל ממש קליל להליכה, אבל הפריחה נפלאה, מקבצי רקפות וכלניות, בין האורנים

HirbetHanut_4412_130223

יש לי מיליון תמונות של רקפות אבל תמיד אני מתלהב מהכתרים האלו המבצבצים החל מלבן ועד לורוד עז – וממשיך לצלם אותן כל שנה וכל פעם מחדש.

HirbetHanut_4418_130223

המון פרחים אחרים פרחו סביב, גדולים, קטנים, כאלו שכבר עברו את השיא, דם המכבים שעוד לא החל להוציא את ראשו האדום ולוטם מרווני שהשתרע לו סמוך לשביל

HirbetHanut_4431_130223

בעוד שאב המשפחה שרוע על הרצפה ומפנה את עדשת המצלמה לפרחים, נדב ונורית הילכו להם בשלווה, משוחחים ואוהד צופה על ציפורי סבך המסתובבת בכמויות סביבנו בשעת בוקר שקטה זו.

HirbetHanut_4415_130223[4]

הנה, אב המשפחה שרוע לו ואוהד מצלם אותי בינות לפרחי האזור

HirbetHanut_4428_130223

אבל חירבת חנות לא ממש נמצאת. אז בנקודה מסוימת פשוט עשינו סיבוב פרסה ושבנו על עקבותינו. בחניון, שבינתיים התמלא עצרנו יהודי טוב ושאלנו אותו:

– "איפה החנות?", הקשנו על עובר האורח.

-"הנה, שם בין לעצים", אמר והצביע לערימת אבנים במרחק  10 מטר מהמכונית

-"מה? זה?", שאלנו שוב, מתקשים להסתיר את הספקנות

-"בואו אראה לכם", הציע ויצא לדרכו בלי לחכות לתשובה

הוא הוביל אותנו בינות לעצים למבנה הרוס (לא סתם זה נקרא חירבה) ובו רצפת עפר. בשתיקה שלף מטאטא מרוט שערות מגומחה בקיר והחל מסיר את העפר. אבנים צבעוניות החלו להתגלות וכשהוספנו עוד כמה מברשות שמצאנו במקום התחלנו לגלות את רצפת הפסיפס הצבעונית שקנתה למקום את תהילתו.

HirbetHanutMosaic

לצערי אלו הם השרידים האחרונים של רצפת הפסיפס לאחר שחוגים חרדים הרסו את הפסיפס היפהפה שהיה שם וריססו כתובות נאצה כנגד החילול. גם את הפסיפס המדהים שראינו בחירבת מדרס (הנה כאן) עקרו קיצוניים.

רק השקדיות שפיזרו פרחים אל תוך החירבה נשארו כעדות אילמות להרס (ואני חייב לדחוף פה תמונה של שקדייה פורחת כי אני מאוד אוהב לצלם אותן)

HirbetHanut_4439_130223

לאחר שהשלכתי את אוהד לבור מים מקומי (מרוב שמחה על מציאת החנות)

HirbetHanut_4445_130223

וחיבקתי את אשתי שלא נראתה מוטרדת מהשלכת אוהד אל הבור (אולי כי הוא זחל החוצה וצילם אותנו)

HirbetHanut_4451_130223

לאחר כל זאת התנהל דיון מהיר על תוכניות. המסלול המקורי כבר מיותר כי הלכנו ביער ואין זה משנה אם הלכנו לכיוון זה או אחר. חירבה ראינו. כל כך הרבה טבע וארכיאולוגיה עושות אדם רעב, במיוחד אם הוא נדב ולכן ביצענו נסיגה מהירה מהחירבה אל חליל ברמלה.

שלושה הם מקדשי החומוס שאני מרכין ראשי בפניהם – אבו חסן ביפו (זה של הדולפין), סעיד בעכו וחליל ברמלה. לראשונה הסכים גם נדב לטבול פיתו במסבחה החמימה ובעיניים לחות צפינו איך הוא לועס בשקט ולשמחת הוריו, חיוך רחב נסתמן על פניו והוא הודה שזה טוב. זה היה כמעט כמו להביא אותו בעולן של מצוות בבר מצווה – הילד ראה את האור!

מאושרים שמנו פעמינו הביתה. מה שלא ידעתי הוא ששינו את סדרי התנועה ברמלה אבל לא נתתי לזה להפריע לי כי ידעתי שאין שום בעיה כי אני שולט ברחובות הקטנים של תוככי רמלה.

לקח לי כמה דקות להבין שאני לא ממש יודע איפה אני ושורה של רחובות חד סטריים הביאו אותי אל לב המאפליה. כשראיתי את המגדל הלבן המפורסם של רמלה, הבנתי שאני לא יודע איפה אני אבל מיד ידעתי שאני ליד המגדל הלבן!

מבט מהיר בתוככי המכונית הבהיר לי שאין שותפים לשמחתי ואף אחד לא מוכן לצאת ולראות את הפלא

Ramle_4457_130223

המגדל הלבן או המסגד הלבן הוא המבנה הכי בולט ומוכר בנופה של רמלה העתיקה. יש המון סיפורים ואגדות עליו (כמו הסיפור על הלילה שבו אנשי לוד ניסו לגנוב אותו עם חבל מגומי) והוא באמת יפה, אבל לא כשיש זועפים במכונית.

ברגע שנכנסתי חזרה למכונית עלתה לי מחשבה בראש – אם אנחנו ליד המגדל הלבן, אזי בריכת הקשתות צריכה להיות ממש קרובה!

Waze הסכים איתי וטען שבריכת הקשתות, האטרקציה הגדולה של רמלה נמצאת מרחק 600 מטר. הזועפים החלו לזעוף בגלי עד גבה גלי ברטינה נמוכה. אני הבטחתי שאני רק רוצה לראות איפה המקום כדי להגיע פעם לשם (אנחנו גרים קרוב יחסית ומעולם לא היינו שם). גם כשחנינו ליד (כי יש חניה, אז מה? לא נחנה?!) הבטחתי שאנחנו לא ממש נכנסים אלא אני רק יורד לראות איפה הכניסה, מתי פתוח וכמה עולה.

כשחזרתי עם כל הפרטים ועלון שמראה סירה בחלל תת קרקעי אוהד כבר הפשיר והראה התלהבות קלה. נדב עדיין שמר על הגחלת ורטן קלות. הבטחתי שנעשה סיבוב קצר ונעוף מיד הביתה, כמו שהבטחתי לפני כמה שעות.

אני מבקש להציג את הממצא הבא – האם המומחה מטעם ההגנה יכול לטעון שיש זעף וכעס כלשהו באווירה?

Ramle_4477_130223

אבל למה המשיכה הזו לבריכת הקשתות אתם שואלים?

כאן נמתח קו המפריד בין אנשים רציניים (ובני דור מסוים) לשאר האוכלוסייה:

941971_poster.full

יצירת המופת הקולנועית 'חסמבה ונערי ההפקר' היתה מוקרנת בערוץ היחידי שהיה בכל הזדמנות שהיא. חגים, מועדים, ימי הולדת של שלמה ארצי וכו'. זר לא יבין זאת אבל כולם אהבו את הסרט הזה. במיוחד את מקום המחבוא הסודי של אלימלך זורקין הרשע הכי רשע שיש בגילומו המעולה של זאב רווח. לאלימלך זורקין וחבורת הפושטקים שלו היה מחבוא סודי. שטים בירקון בסירה ואז לוקחים פנייה ומגיעים למה שנראה כמו מערה תת קרקעית ענקית של קשתות אבן ששטים בינהן תוך כדי שירת דלילה של טום ג'ונס במבטא זאב רווחי.

941971_publicity12.full

941971_publicity14.full

כשירדנו מטה אל הבריכה התת קרקעית אני נדהמתי. זה משהו פצפון וקטן. אדם גרינברג, הצלם שמאז עשה קריירה יפה ואפילו היה מועמד לאוסקר, הפליא לצלם את החלל הקטן הזה שנראה עצום ואינסופי.

Ramle_4472_130223

Ramle_4480_130223

הכל נשכח כלא היה, כל ה"לא בא לי" ו"רוצה הביתה" נעלם במימיה הקרירים של הבריכה. עד כדי כך שכאשר החזירו אותנו צמד החותרים הבלתי נלאים למזח, הם ביקשו סיבוב נוסף – נורית נשארה על קרקע בטוחה והגברים יצאו לשיט נוסף

Ramle_4502_130223

Ramle_4504_130223

כשיצאנו בחוץ נעמדנו ליד הגג של הבריכה ורק אז קולטים כמה קטן המקום

Ramle_4515_130223

אחרי זה כבר כולנו, כולל האבא, היינו בשלים לחזור הביתה, לאחר שכל מאווינו הושלמו.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Family, Travel, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על הולכים בדרך הקיסר ופוגשים את חסמב"ה

  1. רונן הגיב:

    גדול אלימלך זורקין הזה. איך מצאת את הדבר הזה אחרי כל השנים.
    ואגב, לגבי דרך הקיסר – כבר שנתיים לא היינו שם, אבל עד אז טיילנו שם ובחירבת חנות כל שנה במשך 4-5 שנים רצופות. אני בהלם מוחלט מההשחתה של הפסיפס המהמם שהיה שם.
    ודבר אחרון, האם שמת לב לערימת העפר או יותר נכון ל״תל״ שנמצא ממול לחירבת חנות? האם ידוע לך מה זה?

    • eitanel הגיב:

      לא שמתי לב ל'תל' ממול לחירבה (לא ממש מצאנו את החירבה במקור), אבל ציפור ויקיפדיה לחשה על אוזני ששם, לפי המסורת קבור גלית הפלישתי. כיון שמוטל על כתפי פרויקט גלית (אוהד קיבל שיעורים) חבל שלא ידענו אז. למה חיכית לרגע האחרון, למה?!

  2. רונן הגיב:

    הציפור צודקת (אעביר לך תמונות בהזדמנות), אכן גליית הוא זה שקבור שם מתחת לתל. היה שמן גליית הזה 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s