הצצה מקפיצה לעתיד

היום, בתיבת הדואר (זו האמיתית שיש לה מפתח, לא זו שמולה אני מבלה חלק ניכר מהיום) חיכתה לנו הצצה לעתיד. פתחנו את התיבה ובין כל החשבונות והפרסומות המיותרות המתין לו מכתב.

ברגע הראשון שראיתי אותו, הלב שלי החסיר פעימה. נראה לי שגם של נורית.

IDFEnvelopeSnippet_2736_121226

מעטפה ממוענת לנדב עם כתובת דואר צבאי.

פחד אלוהים. צו מהצבא? לנדב?!

אחרי שהעיניים התמקדו מחדש ראיתי שזו כן מעטפה הממוענת לתלמיד חטיבה.

IDFEnvelope_2736_121226

הפנימייה הצבאית רוצה אותו בין שורותיה. הדופק חזר לסדרו אבל המחשבות לא. כמו שהחצב מבשר את בוא הסתיו ומינה צמח את בוא הבחירות ,מכתבים לנדב מהצבא מזכירים את העובדה שהילד גדל. לי הבטיחו פעם שכשאני אהיה גדול לא יהיה צבא ולא יהיו מלחמות. אני נזהר לא להבטיח דברים כאלו כי נראה לי שגם נדב לא יוכל להבטיח את זה לילדיו. בכל אופן מאז פתיחת התיבה על הבוקר אני חושב על זה וזה מפחיד. כן, אני יודע שכל שנה המוני בני נוער מתגייסים לצבא אבל עם כל הכבוד להן ולהם – הם לא התכשיטים שלי הפרטיים.

לפני שנה ויותר הייתה הבר מצווה ועכשיו זה. נו, הילד גדל ואני? אני אותו דבר, רק עם שיער אפור יותר…

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Family, Thoughts, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s