הטוב, הרע, המכוער וההוביט

בשבוע האחרון ראיתי שני סרטים בקולנוע בהקרנות מיוחדות. את 'הטוב, הרע והמכוער' ראיתי עם גיא במסגרת הסרטים הקלאסים שרשת יס-פלאנט מקרינה (עותקים משוחזרים לאיכות HD ומעלה עם חידוש צבעים והפרדת פס הקול לערוצים) ואת ההוביט ראינו בהרכב משפחתי מורחב גם ביס-פלאנט אבל בגרסת הHFR ( שהיא כמובן High Frame Rate). שני סרטים שונים לחלוטין, שניהם בהחלט אבני דרך אבל בכל זאת רציתי לדבר עליהם (ולא חס וחלילה להשוות – זה כמו להשוות חתול לאייפד – שניהם עושים משהו נעים כשמלטפים אותם אבל הם די שונים).

goodthebadandtheugly

o-THE-HOBBIT-POSTER-570

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אני אתחיל בהוביט. ראינו אותו, כאמור מוקרן ב HFR שזה אומר 48 פריימים או תמונות בשנייה. בסוף שנות ה20 של המאה הקודמת תעשיית הסרטים התיישרה לפי קצב תמונות של 24 בשנייה. בהסתמך על יכולת העין האנושית והמוח שמאחוריה זה יוצר אשליה של תמונה. אבל מעל 40 תמונות בשנייה, בערך, זה כבר לא אשליה – המוח תופס את זה כתנועה של ממש. פיטר ג'קסון, הבמאי של שר הטבעות ושל ההוביט לקח החלטה וצילם את הסרט ב 48 תמונות בשנייה. והתוצאה היא הרבה יותר מסתם מספר טכני על הדף.

לאחר שהעין מתרגלת למה שהיא רואה, הסרט ההוביט נראה לא ממש כמו סרט אלה כאילו פתחו לפנינו חלון לעולם יפיפה, עשיר צבעים וחד. זה לא להאמין כמה הסרט יפה, וכל הארץ התיכונה נשקפת לה מהחלון שנפתח עבורנו באולם החשוך. הסרט מהמם בוויזואליות שלו. הסיפור קצת פחות. סיפור ילדים שנמתח על 270 עמודים, סיפור קליל ולא אפל כמו שר הטבעות – הסיפור הפשוט הזה נמתח על שלושה סרטים. בסוף הסרט מופיעה הכתובת "Based on the novel by J.R.R Tolkien" ולטעמי חסרה המילה "Loosely based". קווי עלילה חדשים, דמויות נוספות, אורק ששמו מופיע במשפט אחד בספר (בדקתי) הופך לדמות מלאה בסרט. אל תבינו אותי לא נכון, כולם חייבים לראות את הסרט. הוא מקים לתחייה, שוב, את הארץ התיכונה שאני מתגעגע אליה כמעט 10 שנים מאז יצא האחרון בטרילוגיה של שר הטבעות, גולום משחק יותר טוב ומביע יותר רגש מכל השחקנים בשר ודם שבסרט וגנדלף ממש קוסם שמטיל קסמים ונלחם.

The Hobbit: An Unexpected Journey

אבל כשיצאתי ממנו והדם נרגע קצת התחלתי לחשוב על 'הטוב הרע והמכוער' שראיתי רק 3 ימים לפניו באותו קולנוע.

למי שלא שמע או יודע, 'הטוב הרע והמכוער' נחשב לאחד המערבונים הטובים ביותר שנעשו אם לא ה. הוא יצא ב1966 והגרסה שאנחנו ראינו ארוכה יותר עם 4 סצנות שהוחזרו לסרט, עושות אותו ברור וזורם יותר. לא ראיתי את הסרט המון שנים ולמרות שזכרתי את רובו כולל סצנות המפתח יצאתי ממנו גם נפעם.

הסרט מספר סיפור. לאט, במתינות, לוקח את הזמן ובונה דמויות עגולות להפליא. במאי אלמוני בשם סרג'יו ליאונה שלא היה מוכר עד לסרט הראשון בטרילוגיה (זה האחרון בשלישיה) פותח ומציג את הדמויות שלו. את טוָּקוֹ, המכוער אנחנו פוגשים מיד אחרי הכותרות. את הרע, 'עיני מלאך' אנחנו פוגשים בסצנה ארוכה שבה מעט מאוד דיבורים והרע יושב, אוכל ומביט באיכר שאל ביתו פרץ ואותו הוא יהרוג אחרי שיקבל ממנו את המידע שנשלח להוציא. דקות ארוכות של מבטים ולעיסה שקטה ואנחנו מבינים הכל בדיאלוג שיש בו רק תנועות מצלמה ומבטים. בדקות האלו, פטר ג'קסון, במאי ההוביט, דוחף שלוש בדיחות גמדים, שני קרבות עם אורקים רכובים על ווארגים (סוג של זאב) ולפחות מעוף אחד של טור גמדים חולף מעל הר. חצי שעה לתוך 'הטוב, הרע והמכוער' אנחנו מקבלים את הכותרת שקלינט איסטווד, 'בלונדי' בכינויו בסרט (בכל הטרילוגיה, איסטווד משחק את האיש חסר השם), הוא הטוב. סופסוף נסתיים המבוא לסרט ואפשר להתחיל בסיפור.

eastwood_good_ugly x600

סרג'יו ליאונה טווה את הסיפור שלו לאט ומאיר את הדמויות שלו מכל הכיוונים. הטוב הרע והמכוער אינם דמויות קרטוניות ויש לכל אחד את הצדדים הנוספים שלו (הרע ממש רשע אבל תמיד עומד במילה שלו, הטוב לא ממש מוסרי). יש דיאלוגים שלמים שהם שתיקה והליכה. בהוביט אין רגע דל. כלום לא עובר במרומז, כל דבר מפורט ומוסבר והרגעים השקטים היחידים הם כשיש אקסטרים לונג שוט, צילום רחוק של הקבוצה מהלכת לה בדרך.

מה אני רוצה לומר פה?

אני אומר שפעם, ב 1966 היה זמן לספר סיפור מורכב, בלי אפקטים, מחשבים או הצורך לרצות את הקהל כל 28 שניות. כל כך התרגלנו לקצב המהיר של הקולנוע היום שהאיטיות ותשומת הלב בסרטים 'קלאסים' מפתיעה את העין ממש כמו 48 פריימים לשנייה של פיטר ג'קסון. את ההוביט חייבים לראות. גם את 'הטוב, הרע והמכוער' חייבים לראות ואז להבין איך השתנינו ב 46 שנה מאז שיצא הסרט ההוא של ליאונה.

והנה, כצ'ופר הקטע הכי מפורסם מהסרט שמכיל את המשפט הכי ידוע ממנו. שימו לב לסוף, לקלינט איסטווד הצעיר ויפה התואר שכבר אז ידע שבאינטרנט של 40 שנים מאוחר יותר, כדי לבלוט, צריך שיהיה חתול

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Thoughts, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s