החצבים מתייצבים

ישראל היא מקום בלי יותר מדי עונות. או חם או חם פחות. זה לא מרבדי עלי השלכת הנפלאים של אמריקה, או החורפים הקשים של אירופה שם יש הבדל אמיתי בין סתיו-חורף-אביב. אז מה נותר לנו? קצת סימני סתיו בחום של 35 מעלות שלפחות ויזואלית נחשוב שזה סתיו.

חוה אלברשטיין שרה על החצבים בשִׁיר תִּשְׁרֵי (זה שכולם מכירים את השורות בּוֹא הַבַּיְתָה בִּמְהֵרָה / עִם הָרוּחַ הַקְּרִירָה)

שִׁיר תִּשְׁרֵי
מִלִּים: רָחֵל שְׁפִּירָא
לְחֵן: דָּנִי עַמִּיהוּד

מָה יִקְרֶה וּמָה יַחֲלֹף?
שׁוֹאֲלִים הַכַּתָּבִים,
כְּשֶׁלְּאוֹרֵךְ כְּבִישׁ הַחוֹף
מִתְיַצְּבִים החצבים

HaBonimHike_0720_120929

אז יצאנו למסלול קטן של הליכה, משמורת חוף הבונים לאורך הים, בשמורת הבונים, עד לנחשולים. לא משהו הירואי אבל נעים להפליא, מסלול יפה כשהים מלווה אותך כל הזמן ושולח בריזה, ריח מלוח ודואג להציג 50 גוונים של כחול אל מול סלעי החוף

HaBonimMap

צוות מורחב הילך לו בשלווה, משך את שלושת הקילומטרים הללו לאט, בחיפוש אחר צדפים יפים, אחר אותה אבן מושלמת שנראית באותו רגע ממש כמו נזר הבריאה (ותיזרק בעוד 3 דקות), סיפורים, שיחות והמון נוף ופרחים כמו חבצלת החוף הפורחת בגושים מפתיעים.

HaBonimHike_0702_120929

אז נכון שפנימה יותר, בכביש בעפר שדרכו הקפצנו רכב נוסף לסוף המסלול החצבים פורחים בכמויות אבל מאה מטר משם מערבה אין להם דריסת רגל ורק צמחיית החוף הנמוכה משתוללת. (דרך אגב, הקפצת מכונית לסוף מסלול היא פריבילגיה מבורכת של טיול בכמה מכוניות ושדרוג של כל מסלול – במיוחד אם תכננתם מראש את הצ'ופרים שימצאו בסוף המסלול לממתינים) 

אורך רצועת חוף הים התיכון בארץ היא 190 ק"מ. כ- 50 ק"מ סגורים בפני הציבור (נמלים, תחנות כוח, צבא וכו'). מהחופיםהפתוחים לציבור, כ- 40 ק"מ בנויים, עוד כ- 40 ק"מ מיועדים לבנייה עירונית וב- 15 ק"מ נוספים לבינוי כפרי. בערך 50 ק"מ הם חוף טבעי פתוח. שלושת הקילומטרים הללו שאנו מהלכים בהם הם מהיפים על כל המפרצים, הלגונות, משטחי הסלע שהים לקח לעצמו (טבלאות גידוד) וכמובן סימני האדם הקדומים והחדשים.

HaBonimHike_0705_120929

החוף בימים אלו של חגים ומועדים וסתיו של 35 מעלות די מלא, דייגים, טיילים, משפחות רוחצות, מאהלים שנראים כמו מאהלי קבע עם ציליות מסודרות וגנרטורים, מסיבות חוף כאלו ואחרות והמון כלבי ים

HaBonimHike_0703_120929

דווקא בגלל יופיו של החוף, יותר כואב לראות את הטינופת שהעם היושב בציון מותיר אחריו, את ההערכה למעט שיש. המים צלולים ושקופים, כך שניתן לראות את כל הג'יפה במלוא הדרה. מיטלטלת לה על הגלים, מחכה לאיזה סערה של חורף אמיתי שתשטוף את הכול בזעמה חזרה אל החוף או עמוק אל תוך הים, רחוק מהעין ורחוק מהלב.

HaBonimHike_0712_120929

המסלול האיטי הגיע לחוף נחשולים ושם גם אנו התנחשלנו על החול, לפיקניק קטן שהופרע על ידי כמה מטחי גשם שוטף – אז אולי החצבים כן ידעו משהו והסתיו מידפק על דלתנו. עכשיו רק צריך לחפש נחליאלי.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Travel, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s