למוריס אל מדיוני יש את קפיצת הדרך

למוריס אל מדיוני, הפסנתרן האלג'יראי האגדי, יש יכולת מופלאה להיות בשני מקומות בעת ובעונה אחת. במשפט מוזיקלי אחד הוא מסלסל מוזיקה אנדלוסית, צפון אפריקאית על הקלידים ובו ברגע בוקעת משם איזו רומבה לטינית ולפני שאתה משפשף עיניים ואוזניים הוא שוב באלג'יר.

MauriceElMedioniConcertZavta_9546_120822

מי זה מוריס אל מדיוני?

מאוד בקצרה: מוריס אל מדיוני נולד באלג'יר לפני 84 שנים. כשהיה ילד החל לנגן פסנתר בבתי קפה. בהיותו בן 14, ב 1942, הגיעו לאזור חיילים אמריקאים שהוצבו באוראן, עירו. האמריקאים פחות העריכו את המוזיקה המקומית וביקשו לשמוע משהו מוכר, ג'אז, בוגי-ווגי, רומבה ושאר מטעמים. הילד למד מהר והחל מחבר חיבורים מרתקים בין המוזיקה העשירה של צפון אפריקה עם מוזיקה אמריקאית ולטינית. מוריס הופיע בכל העולם ועשה לו שם (בן שלֵו מסביר על כל זה יותר טוב כאן). בשנים האחרונות מתגורר מוריס אל מדיוני בנתניה שם נמצאת משפחתו. הופעה שלו יכולה להיחשב כהגעה נדירה של מוזיקאי מחו"ל.

גם לי אישית עמדה זכות קפיצת הדרך. שעתיים לפני שנכנס מוריס אל מדיוני לאולם עמדתי בלב ליבו של הרובע היהודי בירושלים. כשהזמנתי שני כרטיסים להופעה של מדיוני בצוותא אי שם ביולי ידעתי שצריך להיות סיור יומולדת הפתעה לדודה של נורית שמתגוררת בצרפת. לא ידענו מתי באוגוסט זה יקרה ולכן הזמנתי ואמר "אלוהים גדול!". אז הוא באמת יצא גדול והסיור נקבע ליום ההופעה. גם נורית, הדודה ובת הדודה יצאו גדולות ונתנו לי את בירכתן. השתתפתי בסיור ולקראת סופו נפרדתי ועפתי לי חזרה לתל אביב. כיון שנורית נשארה החלטתי להגריל את הכרטיס בין קוראי הבלוג. פנטזתי על עשרות קופצים והגרלה רצינית ואכן היו המון כניסות לדף אבל רק זהר נרשם. הייתה זו מכה לאגו אבל כמו שאמר דן חלוץ פעם – רעד קטן בכנף. לא משנה, אני שמחתי להזדמנות לפגוש את מוריס וזהר בערב אחד, ממש כמו להרוג שני חזירים בציפור אחת.

ברשותכם, אחזור לצוותא ולאורות שכבו.

אל הבמה עלו ובאו חברי להקת דיאלנא, להקה של צעירים שמנגנת מוזיקה אנדלוסית (מוזיקה יהודית צפון אפריקאית). הם התיישבו ומיד החלו לנגן. הצליל שלהם היה שונה, עמוק, עשיר ומלא בטחון. הם ניגנו את המוזיקה הלא פשוטה ולא ממש מוכרת הזו בקלילות מרשימה כשנראה שכל אחד מכיר את מקומו ברבדים של הצלילים. בדומה להרכבי גיאז, הם נכנסו ויצאו למנגינות כשהם נותנים כבוד הדדי וזכות קדימה אחד לשני. לא ציפיתי לשמוע כזה צליל בוגר מאנשים צעירים, לא כאלו שלמדו בארצות המאגרב ועלו משם (הנה מה שכתב אופיר טובול עליהם בבלוג המוזיקה קפה גיברלטר)

MauriceElMedioniConcertZavta_9540_120822משמאל לימין קונטרבס: חגי ביליצקי , כינור: אלעד לוי, עוּד: חנן קדוש, כלי הקשה: יוחאי כהן, כלי הקשה: הלל אמסלם.

אני לתומי חשבתי שמוריס אל מדיוני מארח את דיאלנא ולכן הופתעתי (ולפי התגובות סביב, לא רק אני) כשהם המשיכו לקטע נוסף ומי לא בא? מוריס!

לא שהיו לי תלונות, הם היו מעולים, אבל הייתה ציפייה למשהו נוסף וגם אחרי כל הסופרלטיבים שקשרתי לראש של אל מדיוני הקשיש, קשה היה לי לשבת בשקט והוא לא נמצא. לא נעים, הגרלתי כרטיס למוריס והזוכה המאושר יושב לבד דרוך ומוכן.

לבסוף הזמין חגי את מוריס והקהל החל למחוא כפיים. מאחורי הקלעים הגיח סבאל'ה מבוגר כשהוא נסמך על  אחד מאנשי צוותא. הוא נראה כמו קשיש נחמד, כזה שלא היית נותן בו מבט שני ברחוב.

MauriceElMedioniConcertZavta_9506_120822

הסבא החביב התיישב על כסא הפנסתר, פשט ידיו ובבת אחת עבר מטמורפוזה, שינוי שחישמל את הקהל. ידיו רצו על הקלידים בקלילות והפיקו צלילים שלא ידעתי שפסנתר יכול לסלסל. שורת המושבים חרקה כשכל יושבי האולם נשענו אחורה בנינוחות. אל מדיוני החל לנגן ודיאלנא הצטרפו ונראה היה שכאילו נוצקו יחד. ניכר היה שחמשת הצעירים שרק אם תחברו את גילם יחד תגיעו ליותר מה84 של הפסנתרן נותנים כבוד

MauriceElMedioniConcertZavta_9557_120822

אל מדיוני הראה שוב ושוב שהוא נמצא בשני מקומות כאשר התחיל לשיר. כיון שביליתי את כל שעות אחר הצהריים בסיור בירושלים בשפה הצרפתית (אותה אני מבין קצת וממלמל אם צריך) הייתי 'חם'. הוא התחיל משפט בצרפתית וסיים אותו בערבית והמשיך בערבית עם כמה מילים בצרפתית, מחליק ועובר משפה לשפה באותה קלילות נפלאה שאצבעותיו החליקו על הקלידים ועברו מארצות המאגרב לאמריקה הלטינית וחזרה. הנה דוגמא מ 88FM – 'אהלן וסהלן' של מדיוני עם דיאלנא.

כשהוא ירד אחרי כמה שירים והבטיח שיחזור (כמו אותו משורר אוסטרי, א. שוורצנגר) הוקל לכולם. אחרי שבאנו על סיפוקנו יכולנו להתרווח ולתת לדיאלנא את כל תשומת הלב.

והם היו מאוד ראויים לתשומת הלב.

ראשית,  חגי בילצקי על הקונטרבס ואלעד לוי שניגן על הכינור בצורה משעשעת, מחזיק אותו הרחק לפניו על הברך. אני מניח שלא לומדים ככה בקונסרבטוריון. הוא מנגן בו בדומה לנגינה בקונטרבס ושוב, כמו במקרה של הפסנתר של אל מדיוני, הכינור והקונטרבס שכה מזוהים עם מוזיקה קלאסית מקבלים צליל שונה לגמרי, צליל מזרחי שכזה. הקונטרבס מזמן חצה את הקווים לג'אז אבל בילצקי ניגן עם קשת, ופרט רק מדי פעם.

MauriceElMedioniConcertZavta_9516_120822

את חטיבת המיתרים השלים חנן קדוש על העוּד. ראשית, זה פסטיבל העוד ובלעדיו אין לכל המופע הזה דריסת רגל שהרי מהו מופע בלי עוד בפסטיבל העוד? שנית העוד נתן את הטיבול המזרחי. כמו שמתחילים לטגן עם בצל וברגע שמוסיפים כמון ובהרט פתאום כל העסק פונה מזרחה.

MauriceElMedioniConcertZavta_9535_120822

שני המקישנים (איך מתרגמים Percussionists?) החליפו כלים כל הזמן. אני לא יודע איך מחליטים מה צריך מתי אבל הם היו שם כל הזמן לתת את הבסיס לשלושה האחרים שטיפסו מעלה מעלה וכמובן תמכו במוריס שחזר לבמה אחר כך ושינו איתו את הקצב בלי לומר שום מילה ובלי שום מבט.

MauriceElMedioniConcertZavta_9538_120822

השניים, הלל אמסלם ויוחאי כהן (יוחאי עם האפרו…) החליפו כלים כל הזמן, למרות שלא מובן מתי מתאים מה אבל שאלה אחת נותרה פתוחה. יוחאי החליף באחת הפעמים למשהו שנראה כמו שעון אורלוגין הפוך וחבט בתחתיתו נמרצות. נשאלת השאלה מה זה בדיוק?!

MauriceElMedioniConcertZavta_YochaiCohenPercussions_120822

כשמוריס אל מדיוני חזר לבמה היה זה כבר מוכר. ניכרה בחברי הלהקה החיבה העזה והכבוד לפסנתרן והוא התיישב, קצת דיבר במבטא צרפתי כבד ושוב התחולל הקסם ואצבעותיו החלו מרקדות על הקלידים, מלטפות אותם ולא מקישות בחוזקה והחיוך שעל השפתיים הלך והתרחב.

אני לא מכיר את אל מדיוני שנים רבות ואני לא יודע לומר אם פעם קולו היה ערב אבל עכשיו קולו נשבר מדי פעם אבל היה בזה חן, כמו ששומעים שיר ישן של יוסי בנאי, עוד אחד שידע את חוכמת ההגשה למרות שקולו לא היה קול של זמר. דווקא יש התאמה במוזיקה ובתחושת הקירבה שנוצרה בין הבמה לקבל לבין הקול של אל מדיוני.

MauriceElMedioniConcertZavta_9559_120822

כשנסתיים המופע, נשאר לו טעם של עוֹד. אמנם אני לא חדש למוזיקה אנדלוסית אבל זה היה באמת מופע יוצא מגדר הרגיל על הרבגוניות שבו ועל הצליל הרענן שמביאים הצעירים האלו לפסנתרן הוותיק.  ברור ששיתוף הפעולה של דיאלנא ואל מדיוני (שהתחיל כבר לפני כמה שנים) הוא שלם העולה על חלקיו ובמקרה זה, כשהחלקים כל כך טובים, השלם פשוט מופלא. הקהל המשיך ומחא כפיים עוד ועוד וראו שאפילו שראה וניגן עשרות שנים, אל מדיוני התרגש. יצאנו את המופע בהרגשה שזכינו לראות ולשמוע לא רק פסנתרן דגול אלא גם מוסיקאי חסר אגו ששמח לתת ולחלוק את כישרונו עם שותפיו לבימה ועם הקהל שממול.

MauriceElMedioniConcertZavta_9568_120822

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Music, עם התגים , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s