טפטוף מטאורים בשמי ההר

אין ספק שלילה של מטר מטאורים הוא חגו של מרפי הקדוש. אתה שוכב על גבך נועץ עיניים פעורות לרווחה אל שמי הלילה השחורים לחפש את הנתיב הזוהר של כוכב נופל. אז אתה שומע מסביב "וואו!!!!" ואתה לא ראית כלום כי התרכזת באזור הלא נכון.

אתה מחליט להסתכל לשם ושוב משתדל לא למצמץ וראה זה פלא, אתה שוב שומע "וואאאוווווו!" ומספיק לראות תנועה קלה בזווית העין. אבל, אתה מניח לקארמה ולשמיים להנחות אותך ופתאום מופיע אל מול עינייך השובל שחיכית לו.

אחרי שכוכבי האולימפיאדה כבר נפלו עברו מדברים כבר כמה ימים על מטר המטאורים הצפוי. כל שנה עובר כדור הארץ דרך ענן אבק, שובל של שביט שעבר באזור והשאיר את הזבל שלו אחריו, כמו אחרון הטיילים הישראלים. האבק פוגע באטמוספירה במהירות של 60-70 קמ' לשניה (שקול ל 216,000 קמ"ש בסובארו) ומשאיר שביל מיונן ומאיר בשמיים שאותו אנו רואים ככוכב נופל ומבקשים משאלה. אחד ממרואני הרדיו הסביר בהתלהבות מידבקת שבלילה בין שבת לראשון, בערבה, נראו כל כך הרבה מטאורים בשמיים שזה היה כמו זיקוקים!

יצאנו אט, חיוור היה הלילה, במרחקים הבליחו האורות ואנו ידענו שאין מה לראות באור ולכן יצאנו אל פסגתו של הר הטייסים בואכה ירושלים עיר הקודש. יצאנו – הבנים לבית אלקין עם טל (חבר של נדב), אביב, (חבר של אוהד) ובינה וניר (הוריו של אביב). לא ציפיתי להפנינג שמצאנו במגרשי החנייה של אתר ההנצחה לחללי חיל האויר אבל היו שם כמה עשרות מכוניות. מחצלות, שק"שים וכריות (רעיון לא פחות מגאוני של החתום מטה) נפרשו, תה עשבים בושל לאיטו ונשכבנו להביט בשמיים.

PerseidMeteorsInTayasimPeak_9241_120812

בניגוד לשמים הניבטים מחלון ביתנו, זיהום האור היה נמוך וממש ראינו את שמי הלילה. זה לא מכתש רמון או הערבה אבל יצאנו ב 21:30 וזחלנו באורות מונמכים ב 22:03 לאתר אז אין מקום לתלונות.

שכבנו כולנו על המחצלות, מי בשק"ש ומי עליו. מסביב רעש של המוני צופים אבל מדי פעם חוצה קו מהיר את שמי הלילה ואז שומעים מסביב איזה "וואוו!" קולקטיבי ואי אפשר שלא לחייך. נכון, היו את הזמרות המעצבנות שלא הפסיקו לשיר שירים שנס ליחם, את חבורת הקשקשנים שכל הזמן צילצלו לעוד חברים שיבואו ואלו כל פעם באו מאירים עם האורות הגדולים אל תוך אישונינו המורחבים. אבל היקום דאג לשמור אותנו מבסוטים וזרק עלינו מדי פעם עוד מטאור לשמח את הלב. הרי ירושלים דאגו לקרר אותנו ושלחו את כולם לסווצ'רים ואל תוך השק"שים עם לחות מטורפת שהרטיבה את הכל. גלי ערפל של דקות שזחלו מדי פעם והשעה המאוחרת החלו לתת אותותיהם במשתתפים וההר הלך והתרוקן.

זה פשוט ונחמד. כשרואים אחד, אתה מחייך ואפילו אם כולם ישנים מסביב, באופן בלתי רצוני אתה מתלהב בקול. לא צריך משקפת, רק עיניים פקוחות ותופעת טבע מקסימה. בהתחלה אתה לא מאמין ואז מגיע אחד ועוד אחד ואז פתאום שניים חוצים והנה אחד גדול שמסמן ממש קו ארוך לרוחב השמיים ולבך מתרחב.

למרות שניסיתי ובעוד שכל הקבוצה נרדמה לה בשקים החמימים אני חירפתי נפשי בקור הירושלמי (לא להאמין שזה אוגוסט!) וניסיתי לצלם אבל לא ממש תפסתי כוכבים נופלים. הדבר היחידי שהצלחתי הוא להוכיח שכדור הארץ אכן מסתובב (מסתבר שגלילאו לא טעה) ובסט מסודר של חשיפות אפשר לראות שהכוכבים חגו להם במסלולם.

PerseidMeteorsInTayasimPeak_StarTrails_120812

טיפ נוסף מעבר לזה שצריך כרית כדי לא לתפוס את הצוואר הוא ששווה להתקין את Google Sky Map על הטלפון. מניפים את הטלפון אל על וגוגל המנוולים אומרים לך על כל כוכב מה זה, מראים לך את תצורות הכוכבים ואפילו ינחו אותך להסתובב במעגל ואיפה לראות כוכב שאתה מחפש (כמו מאדים למשל)

unnamed

ב 2:05 זרח הירח ואני התקשיתי לעמוד בפיתוי של הירח ומגדל התצפית

PerseidMeteorsInTayasimPeak_9235_120812

אכן מטח המטאורים התגבר אבל אני לא יודע איזה מאיזה צמחים עשו את התה ששתו הדוברים ברדיו שסיפרו על מאות המטאורים שהאירו את שמי הערבה. אני ראיתי מדי פעם אחד או שניים נעים לרוחב השמיים ולעיתים איזה אחד גדול שהשאיר ממש שובל זוהר. היה משעשע לשמוע כל פעם מישהו אחר בחבורה שלנו אומר את ה "וואו!" המתחייב וחוזר לנמנם. טפטוף מטאורים ולא מטר אבל עדיין עם כל הבלחה שכזו הלב מתרחב ואיתו החיוך.

הירח החלקי הלך וטיפס והיה נחמד מספיק שלא להפריע (זה לא כוכב נופל אלא כוכב נוגה בחשיפה של כמה דקות, אבל ככה זה נראה כשכוכב באמת נופל).

PerseidMeteorsInTayasimPeak_9245_120812

במשאל לילי בקרב הבוגרים סוכם שלמרות שהחניונים הלכו והתרוקנו אנחנו נמשיך עד לזריחה. שוכב בשק"ש הרטוב מטל ומסתכל בשמי הלילה ובשובלים שהופיעו מדי פעם נרדמתי כשאני שומע את המצלמה שמעלי מתקתקת בשקט מדי פעם.

הזריחה לא הכזיבה והגיעה כצפוי, מוחקת כל זכר לשמי הלילה המכוכבים ולמטאורים שהמשיכו ליפול באין רואה (זו שאלה פילוסופית – האם מטאור יפול גם אם אין מי שיראה אותו?!)

PerseidMeteorsInTayasimPeak_9270_120812

נותרנו לבדנו על ההר.

שריקת הקומקום הרותח ואיוושת עוגת השמרים-שוקולד הנחתכת העירה את הנוכחים לאיטם

PerseidMeteorsInTayasimPeak_9276_120812

ארוחת בוקר של אלופים הוגשה והתקבלה בשימחה. תה חם ומתוק עם עשבים למיניהם, מלווה בעוגת שוקולד ושאר תופינים מתניעה יום בשטח בכיף.

PerseidMeteorsInTayasimPeak_9285_120812

PerseidMeteorsInTayasimPeak_9291_120812

לפי כל כללי הטקס, כל הגיבורים, לאחר קיפול והתארגנות ניצבו פעם אחרונה אל המצלמה לפני שיצאנו אל היום העולה, מי לחופש הגדול שלו, מי לחופש מהעבודה שלו ומי שהמשיך כמו גדול לאחר מקלחת ליום עבודה ארוך ורגיל.

PerseidMeteorsInTayasimPeak_9305_120812

דרך אגב, למקורבים, ניתן לראות שנדב (קיצוני מימין ולא ימין קיצוני) וטל חברו כבר עברו אותי בגובה ממזמן ולא נראה שהם אמרו את המילה האחרונה.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Family, photography, Travel, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על טפטוף מטאורים בשמי ההר

  1. yanivmuli הגיב:

    ידעתי שניתן לסמוך עליך עם דיווח מהשטח.
    חשבתי שהדיווח יהיה מהמצפה. פספסתי.

  2. טלי הגיב:

    תיאור מקסים של חוויה באמת מיוחדת.
    התמונות מהממות!
    תודה, איתן

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s