שואה גרעינית ליד הבית

פתגם סיני אומר: 田不纳履

אני יכול להסכים עם האימרה הזו וזה די ברור ונכון. אם הייתי מנסה לתרגם את זה לעברית, הייתי אומר כי "כשאתה הולך דרך שדה המלונים של השכן, אל תעצור לקשור את השרוכים".

Watermelons_8805_120728

עם האימרה הסינית ההיא בראש נקטתי משנה זהירות ואלו אינם מלונים אלא אבטיחים ואני מראש נכנסתי לשדה של השכנים בלי שרוכים. אני רואה כבר בלוני שאלות מסולסלים מתאבכים להם באיטיות מעל לראשי הקוראים. הסיפור הוא כזה:

(בעודכם קוראים, נא לזמזם את השיר על האבטיח – הנה הוא והנה מילותיו).

בשבועות האחרונים, בעודי חולף על פני השדות הגובלים בכביש המוביל מעירנו אל הציוויליזציה המערבית שמתי לב שהשדות הולכים ומתמלאים בכדורים שגם הם הולכים ותופחים. איני חקלאי אבל גם מבעד לגדרות הבחנתי שאלו אבטיחים הגדלים על שטחים גדולים שחשבתי שהם סתם שדות בור. כיון שבבסיסו של עניין אני ילד עירוני שמתרגש מכל פרה שהוא פוגש מחוץ לצלחת ועדיין מצליח לראות את היופי במשהו שגדל מהאדמה האטתי כל פעם ליד הגדר לראות את הכדורים הירוקים האלו גדלים.

עד שביום שישי בערב ראיתי באחד מהשדות שורה של מכונות ענק משונות עומדות כך סתם והשדה ריק מגידולים. כיון שזהו בלוג חוקר המביא את הסנסציות הכי גדולות לכל שלושת הקוראים (כמו שאמר אורי אבנרי – ,"בלי מורא, בלי משוא פנים"), אור ראשון ליום שבת יצאתי לחקור את הנושא מקרוב (בלי שרוכים).

מצאתי את הכניסה לשדה, נכנסתי פנימה והתחלתי להסתובב, הכול בשם הסקרנות והעיתונות החוקרת.

Watermelons_8772_120728

המכונות הגדולות נראו קצת מפחידות מקרוב ודי משונות. מה שהוסיף לאווירה היו פגרי אבטיחים שכיסו את הקרקע. המוני קליפות מרקיבות של אבטיחים כשמדי פעם בולט ומבצבץ לו ניצול דומם מהטבח. הריח המתקתק-חמצמץ של הריקבון הסווה כל ריח אחר של אדמה ואת השקט של שבת בבוקר החרידה רק המיית היונים שהילכו בשדה.

Watermelons_8783_120728

שורת הטרקטורים הירוקה עמדה מסודרת בקו אחיד, כאילו זה לא ישראל אלא איזו אירופה תרבותית

Watermelons_8785_120728

ירוק וצהוב זה ג'ון דיר, כמו שלימד אותי אבא שלי, צהוב זה קטרפילר, אדום זה מייסי-פרגוסון וגו'.

Watermelons_8790_120728

התעלומה של המעשה הלכה וגברה מרגע לרגע. מישהו, מחסל אבטיחים עגלגלים ושלווים בצורה יעילה ומסודרת. אבל למה?

כמו ברנשטיין ווודורד שלא חששו וחשפו את פרשת Watergate המשכתי הלאה במטרה לרדת לשורש העניין בפרשת Watermelon-gate. חלפתי על פני סככה שבה ישנו כמה אנשים והמשכתי הלאה לשדה נוסף.

השדה הבא היה שונה, עליו לא עלו עוד המכונות אבל האבטיחים סודרו כבר, כצאן לטבח, בשורות שורות.

Watermelons_8807_120728

Watermelons_8834_120728

הסתובבתי בין השורות המסודרות בסדר מופתי. רוב האבטיחים כבר נקטפו ורק המתינו בשמש הבוקר הרכה לגורל שציפה להם, כמו לאחיהם המרוסקים בשדה הסמוך.

גם בשדה הבא, פנימה יותר אל תוך השטח החקלאי היו שורות מסודרות. את הירוק העגלגל שבר אבטיח אחד פצוע, האדום בולט ומסמן את העתיד לבוא על השדה השקט

Watermelons_8872_120728

Watermelons_8870_120728

בעודי רוכן אל שורות הפרי הירוק בדרמטיות מופגנת, הבחנתי בתזוזה בשדה מזווית העין. גבר עייף ולא מגולח שוטט ליד המכונית בוחן אותי מרחוק.

ניגשתי אליו וברכתי אותו בבוקר טוב. כשראה את המצלמה ואיך שללא חשש אני רוכן אל האדמה לצלם עבורכם את המציאות הקשה, מבט של רחמים חצה את עיניו. הוא גם הואיל לפתור את התעלומה. השדה הוא שדה אבטיחים לגרעינים והמכונות המאיימות מרסקות את האבטיחים ומחלצות את הגרעינים

Watermelons_8781_120728

מדונם אבטיחים, כך אמר לי ידידי החדש, מוציאים בין 30-40 קילו גרעינים ומשטח גדול כמו זה אפשר להוציא גם 500,000 ש"ח. רבים באים לגנוב אבטיחים (הערה: אנחנו ראינו לפני כמה ימים טנדר שחנה בצד הכביש ושלושה אנשים מילאו אותו בשיטתיות) והצוות שישן בשטח גם שומר על השדה וגם 'מפיק' (מרסק! שוחט!) גרעינים וכשיסיימו יעברו למקום אחר. "יש גם משוגעים", אמר והסתכל עלי, "שבאים ומצלמים. אפילו את הטרקטורים מישהו כבר צילם!". הסתכלתי עליו כלא מאמין וחיכיתי שילך כדי לשחרר את צוות החקירה הקטן שהיה לי בתיק (פורסם כבר בקדימון לפוסט).

כמו עדות אילמת למעשים שהתחוללו, פרושות עד האופק יריעות ועליהן גרעיני אבטיח המלבינים תחת שמש הבוקר האלימה

Watermelons_8795_120728

Watermelons_8888_120728

מאמר שפורסם  בYNET (זלזלתם בתחקיר?!) מספר שיש ירידה בצריכת גרעיני אבטיח, צריכה הייחודית כמעט רק לישראל. המאמר טוען כי בסוף הקיץ יסתמן מחסור בגרעיני אבטיח כי המגדלים עוברים לגידולים רווחיים יותר ויש ירידה בשטחי הגידול ולכן יעלו המחירים ב20% לקראת סוף הקיץ.

אז מישהו לקח יוזמה, כאן, ממש מתחת לאף.

Watermelons_8878_120728

עזבתי את המקום, מותיר מאחורי שורת טרקטורים עומדת, מוכנה לעלות על השדה כשריח הריקבון מלווה אותי עד שאיוושת מזגן המכונית מחקה אותו.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Food, photography, Thoughts, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על שואה גרעינית ליד הבית

  1. אודי הגיב:

    עד כמה שאני יודע (ואני יודע) חוק שדות האבטיחים קובע שמותר לאכול אבטיח מהשדה, כל עוד אתה אוכל אותו בשדה. חובה גם לאכול את כל האבטיח, לפתוח אבטיח ולאכול רק את ה"לב" זאת חזירות.

  2. leahphotoport הגיב:

    מצאו חן בעיני חלק מהתמונות מאוד! האחרונה מצוינת!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s