קצת מציצנות ובתים יפים מבפנים

הבלוג כרגע עסוק (הרבה במפעל וקצת מחוצה לו)  אבל זה לא אומר שאי אפשר לספר על חוויות או מנות חיים מלפני שבועיים…

יחד עם אירועי צבע טרי בתל אביב, נערך גם ב 18-19 למאי 2012 אירוע בתים מבפנים. הקונספט פשוט (מתוך האתר):

"במשך סופשבוע ארוך נפתחים עשרות מבנים לביקורים, סיורים ודיונים: בתים פרטיים, מבני ציבור וממשל, בתי תפילה וגינות, ומתקיימות פעילויות לילדים בנושאי בנייה – הכל חינם! מטרת האירוע היא לשפוך אור על הארכיטקטורה ולהציף לתודעה את הסביבה הבנויה."

אם אנסה להסביר את זה לבד אומר כך:

במשך סופשבוע ארוך נפתחים עשרות מבנים לביקורים, סיורים ודיונים: מאות ואולי אלפים של ישראלים נודדים בין בתים שונים בתל אביב כשעניין ארכיטקטוני, הכנות לשיפוץ או סתם יצר מציצנות בריא דוחף אותם לכתת רגליהם, לעיתים לעמוד בתורים אבל בכל מקרה להסביר לכל אחד למה הוא טועה.

cover

אנחנו לא בקטע של שיפוץ (אני מקווה שנורית לא תקרא את זה) ולכן אני מוכן להודות ב75% עניין ארכיטקטוני ועיצובי ורק 15% מציצנות. ה10% הנותרים ירשמו על סעיף של משהו יוצא דופן שבו לעיתים פוגשים אנשים מעניינים.

לכן, אור ליום שישי יצאנו, לבושים בהתאם לטיול אורבני (אופנתי אך לא משתדל) לבקר בשתי דירות במרכז תל אביב, ליד כיכר מלכי העיריה (הידועה בכינויה כיכר רבין).

הדירה הראשונה ברחוב שילה ענתה לי על שאלה חשובה – "למה?"

למה אנשים עושים זאת לעצמם? הדירה הקטנה והמעוצבת להפליא הייתה מלאה לחלוטין. המתנדבות הנחמדות למטה עשו כמיטב יכולתן לווסת את כמות האנשים בדירה אבל עמישראל לא תמיד מוכן לעמוד ולהמתין. אז למה מישהו פותח את דלתו לפני האספסוף?

אז רוב הדירות המעוצבות הן כרטיס ביקור למעצב שיושב בנונשלאנט בדירה ומדבר על השיפוץ, מחלק כרטיסי ביקור ועצות. נתקלנו גם באלו ששולפים מטר ורושמים כל מידה על מנת להתכונן לשיפוץ ואת אלו שמסתובבים עם תוכנית דירת החלומות שלהם למקרה שיתקלו במעצב לא זהיר.

הדירה בשילה הייתה יפיפיה עם תאורה מ-א-מ-מ-ת. החוברת שחולקה עם רשימת כל האירועים והבתים הסבירה שהיה זה בית מיקי ואורלי בן גן (בית מס' 46). ציטוט: "דירתו השלישית של האדריכל מיקי בן גן שתוכננה בעבור משפחתו הגדלה, ושבעיצובה בחר לחפש את הדרך להתאמת דירה תל אביבית סטנדרטית לצרכיה העכשוויים של משפחתו ובדגש על יצירת אווירה ביתית וחמה." (כתבת xnet)

Batim2012Shilo_120518

יעדנו הבא היה רחוב הקליר. כל הרחובות מסביב היו מלאים באנשים שאוחזים בחוברת, והולכים בחבורות קולניות או בתל-אביביות מעוטרת במשקפי שמש. לי זה עושה משהו נחמד לראות אנשים מתקדמים ברגל, הולכים מתוך מטרה משותפת, מעין התכנסות.

החום בלב הלך והתאדה כשהגענו לרחוב הקליר. שם היה כבר תור שהחל בצורה נחמדה כשכולם משוחחים זה עם זה, מעצבות שמחלקות כרטיסי ביקור, אנשים מוכרים מהדירה הקודמת שיש לך כבר חוויה משותפת לדבר עליה וזה תמיד פתיחה מצוינת . נושא משותף היה גם מהות שם הרחוב המשונה (ע"ש אלעזר הקליר, פייטן ארצישרלי מהמאה ה6 ותודה לויקי שהביאני עד הלום). התור החביב התפוגג כלא היה כאשר המתנדבות החלו בסלקציה שהעדיפה מחזיקי כרטיסי מקסימום תל-אביב (כרטיס תושב ואשראי). הכיעור הישראלי הרים ראשו בחדווה ומיהר להתייצב כשאנשים שלפני רגע נראו לך מקסימים מכל אדם הפכו לאנשים שנלחמים על מנת הלחם האחרונה לילדיהם באירופה של שנות ה40. אנו המתנו בחיוך, מחכים בשקט לתורנו לעלות.

דירה 37, הלא היא "דירה קטנה", אכן הייתה פצפונית. פצפונית וחמודה. ציטוט מתוך החוברת: "ביקור בדירת שני חדרים שהפכה לדירת שלושה חדרים וחצי בידיהם של אדריכלית בשמת אונגר והמעצב התעשייתי יהונתן צור, שגם מתגוררים בה. החלל שחולק מחדש מעוצב בסגנון עכשווי ומרוהט ברהיטים בעלי ערך אישי". (כתבת XNET)

גם פה נתגלה לנו עוד נדבך באנושיות שמאחורי החשיפה. כפגשנו את בשמת בחדר האמבט וראינו את המבט על פניה כשנאלצה לבקש מאנשים שלא יפתחו את ארונות האמבטיה מיד ראינו שכמו בכל זוגיות יש מישהו שרוצה ויש מישהו שמסכים. עם יהונתן שבנה כמה גופי תאורה יפים מיד מצאתי נושא לשיחה סביב מנורת האשכולות שלי (שגם להם יש כזו תלויה)

Batim2012Haklir_120518

בשבת החגיגה נמשכה. הצלחנו להירשם לסיור אחד (קיבלתי מידע פנימי על הרגע שבו ההרשמה האינטרנטית נפתחת והכנתי הכל מראש והמקומות נעלמו בקצב מסחרר) של טבע אורבני ויצאנו לדרך, חמושים בבנינו ובחוברת שקיבלנו אתמול.

הדירה כונתה בחוברת "דירה 92 – דירה מעל שוק לוינסקי, רחוב העלייה 19, דירה 19, קומה 5 (אין אפשרות לעלות במעלית)". חמש הקומות האלו גרמו למתבגר העייף לפקפק ברצינות בכוונות הטובות של הוריו אבל אחרי עידוד, גם בצורת שלטים חינניים ומעוררי השראה שנתלו בכל קומה ע"י שני רינג, המעצבת וגם בצורת דחיפה פיזית של אביו הגענו לדירונת קטנה ומלאת אור ובריזה שגרמה לנו קנאה עזה.

המרפסות משני צידי הדירה, הראשונה פונה מערבה אל הים והשנייה מזרחה אל העיר השיבו משב רוח מרענן בליווי לימונדה מרעננת. שני, המעצבת שגם גרה (?) בדירה הייתה מאוד פתוחה וכשאוהד גילה במרפסת המזרחית נוכחות ערה של ציפורי סיס שעשו באזזים מעל המרפסת הקשיבה לו בכל הרצינות שואלת שאלות והתפתח דיאלוג משעשע כשאוהד מצא לו קהל קשוב לעובדות הציפורים.

 Aliya19_6823_120519

היה ניגוד גדול בין הסביבה כפי שחשנו אותה מהמקום בו הפקרנו את המכונית והלכנו ברגל ברחובות שנראים לחלוטין לא מכאן עם חנויות המכוסות בכתובות בשפות לא מוכרות ושלל עובדים זרים/מהגרי עבודה/פליטים מסתובבים מי בחוסר מעש ומי בהחלטיות מכוונת, לבין הצבעוניות המשעשעת של הדירה

Aliya19_6811_120519

החוצלארציות הזו המשיכה גם כשהלכנו לאורכו של רחוב הרצל אל מפעל המרצפות המצוירות גלוסקא. ראשית, הרצל בבוקר שבת הוא רחוב שקט וכשהולכים לאורכו ברגל  בשלווה מוצאים דברים חדשים כמו קירות מעוטרים בחניון צדדי:

HerzelTelAviv_6830_120518

משפחות אפריקאיות לבושות בבגדי חג לבנים, הגברים עם איזה כיסוי לבן וכובע קש לבן לראשם, והנשים בשמלות לבנות ארוכות עם ילדים לעיתים, לבושים לבן גם הם. הם נראו נוצרים אבל זה שבת ולא ראשון . אולי מציאות העבודה מכריחה אותם להתיישר עם יום השבתון היהודי ממנו נפרדו בתקופה הרומאית. ראינו מכונית חתן/כלה אפריקאים (לעיתים, גם מזדה 3 היא מכונית פאר) מלווה בשני אוטובוסים – אחד של גברים שנראו לבושים זהה, ישובים בחלונות האוטובוס עם מגבעות לבנות לראשם ושני של נשים לבושות לבן.

אם זה לא היה פן אחד של מציאות מורכבת הייתי אומר שהיה זה מחזה סוריאליסטי ממש להסתובב בדרומה של העיר בשבת בבוקר, מוקדם ולראות איך העיר המוכרת הופכת למקום אחר, רק בזכות השקט והאנשים השונים.

היו אלו הגיגים עד הגענו להרצל 130, שם שוכן מפעל המרצפות של משפחת גלוסקא מאז שנות ה30 של המאה הקודמת. שמחנו לגלות שם גם סבא וסבתא שהסתובבו באזור ואת רייצ'ל שבחרה גם היא להעביר בוקר שבת בצורה אחרת.

הסיור בתוך המפעל הקטן היווה הצצה לעולם הולך ונעלם של אומנות (Craftsmanship). שפיכת הצבעים לתוך התבניות, הקיבוע וכל התהליך כולו נעשה ידני לחלוטין. נזכרנו בבית של סבתא שלי בירושלים שמתהדר לו במרצפות כאלו, אלוהים יודע ממתי. כשנורית ישבה לברר מחירים כבר ראיתי את עיניה מסתחררות במחשבות. מיהרתי לצאת, מושך אותה אחרי בתואנה שנאחר את הסיור שנרשמנו אליו.

Batim2012Gluska_120519

שוב ההליכה ברחובות המוכרים (לי לפחות) של דרום תל אביב, בשלווה של שבת בבוקר נותנת הזדמנות לראות דברים שלא רואים מחלון המכונית התקועה בעומס תנועה

HerzelTelAviv_6841_120518

זה היה אירוני שהסיור שלנו במסגרת 'בתים פתוחים' יתחיל מסניף AM:PM שהוא תמיד פתוח בתל אביב בתחתיתו של הבית הירוק בנחלת בנימין 85 (ירוק, אם תשאלו, לא בגלל צבעו אלא בשל העובדה שהוא מכיל המון אירגונים ירוקים כולל החברה להגנת הטבע).

הסיור נקרא בחוברת "91. טבע, עיר ומה שביניהם.בואו לגלות את אוצרות הטבע ואת חיות הבר המתקיימים בין רחובות העיר: מחשופי כורכר, עצים עתיקים בני מאות שנים, עטלפים, סיסים ובעלי חיים נוספים החיים לצדנו. הסיור שתנחה יעל זילברשטיין, מתכננת סביבתית בחברה להגנת הטבע, יעסוק גם בחשיבות שימורו ושיקומו של הטבע בעיר, לצד הפיתוח וההתחדשות העירוניים".

לסיכומו של סיור, הוא לא היה בדיוק מה שהובטח, כמו שהזהירה יעל כשיצאנו לדרך. הוא היה מעניין וההבטחה לדון בסיסים הלהיבה את אוהד. סיפורי העטלפים שסופרו בכיכר המושבות גרמו לו אושר ודווקא אחיו הבכור שקע לדכדוך קיומי הולך וגובר.

Batim2012Excursion_6854_120519

הרומאים כבר קבעו כי Divide et impera – הפרד ומשול. הצעתי להיפרד מהסיור, להשאיר את נורית ואוהד להתעמק בטבע העירוני ולקחת את המתבגר העצבני להירגע בבית קפה תל-אביבי התקבלה בברכה ולאחר שכמות הסוכר והשוקולד שזרמה לגופו הגיעה לרמה מספקת השמש זרחה מעל נדב ובעוד שסיסי תל אביב מתעופפים מעל אוהד, ישבנו אני ובני לשיחה ברוטשילד. אני חושב (מקווה…) ששנינו נהנו.

לאחר שערכנו איחוד משפחות וארוחה חגיגית לכבוד זה ששני הצוותים חוברו להם יחדיו יצאנו לדירה האחרונה ליום זה, בפלורנטין.

דירה 93, שוב דירה של מעצבת. ציטוט: "דירה בפלורנטין, רחוב השוק 37, קומה 2, דירה 4, פלורנטין. דירה אופיינית לבנייה החדשה בפלורנטין, עם תקרות נמוכות, שעברה באחרונה שיפוץ טוטלי ועוצבה מחדש על ידי בעליה, מעצבת הפנים דנה גוטמן שהתמודדה עם גובה התקרות באמצעות צבע ופתיחות. בדירה אוסף פרטי ריהוט ותאורה שחלקם נאספו ושופצו על ידי בעלי הבית. על קירותיה תלויות עבודות אמנות של Street Art" (הנה כתבה מxnet).

החיבה לצנרת ישנה קסמה לי (גם בתור הברז וגם בתור מוט הוילון). גם הצבעוניות והקומיקס על הקירות היווה השראה. הכל דיבר על מיחזור ושיחזור עם הברקות. דנה, המעצבת הייתה מאוד חביבה וכיון שהגענו דקה אחת לפני מועד הסגירה היה רגוע ויכולנו לדבר בשקט.

Batim2012HaShuk

לשמחתנו הצלחנו לאתר את הרכב כי לא היינו בטוחים איפה בדיוק זה היה ויצאנו דרך דרום תל אביב המתחדשת חזרה לבסיס האם אי שם ביהוד המתחדשת.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Event, Family, photography, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s