איפה בעולם איתן סאנדייגו?

היה פעם, בימים שבמסך המחשב היו רק ארבעה צבעים, משחק מחשב פשוט אבל שהשקענו בו זמן –  'איפה בעולם כרמן סאנדייגו?' (Where in the world is Carmen Sandiego). פשוט היו נותנים רמזים ומזכירים איזה משהו איקוני מקומי ואתה היית צריך לנחש איפה המרגלת כרמן נמצאת עכשיו.

אני אתן רמז דק:

Sydney_20120331_062444_120331

אני שומע את קולות הזיהוי, עד לכאן.

כן, כמו שיפודי אווזי בזמנו בתקווה, גם הבניין הזה מאחורי ידוע והוא סמל בינלאומי – בית האופרה של סידני.

במפעל שאני עובד בו, עברתי למחלקה אחרת. איך שעברתי, נשלחתי לדבר בכנס, שכן גם מפעלים אחרים באוסטרליה הרחוקה, צמאים לידע הרב המצוי במפעל שלנו והם באים לשמוע אנשים שיספרו להם מה הם צריכים לעשות כדי להיות מפעלים יותר גיבורים וחזקים מאשר הם היום. כיון שאוסטרליה רחוקה ולוקח הרבה זמן להגיע לשם נחתי ישר לסופהשבוע של האוסטרלים כדי שאהיה רענן וערני לתחילת שבוע.

הייתי באוסטרליה כבר פעם, ב2000 עוד במפעל קודם (טוב, זה לא היה מפעל, מקסימום SweatShop) בביקור משעשע שכלל הסתבכות מיותרת עם משטרת הגבולות שעמדה להעיף אותי חזרה למטוס. עדיין, המחזה מחלון המטוס, של החופים הנהדרים של סידני שנמתחים לכל כיוון, הצליח להחזיר שמחה ללחיי לאחר 20 שעות טיסה ו6 שעות המתנה (ואני לא ממש ישן בטיסות).

Sydney_20120331_003606_120331

איך שהגעתי למלון והתרשמתי מהחדר והנוף המרהיב מהקומה ה26 במרכז העיר, עפתי החוצה אל השמש על מנת להרוויח את התואר תייר וכדי לספוג כמה שיותר שמש כדי לכוון מחדש את השעון הביולוגי. הפעם אני בלי מצלמה, רק עם סמסונג גלקסי S2 שלהפתעתי עושה עבודה לא רעה (למרות שאני מתגעגע למצלמה שלי. אה, כמובן, גם לילדים ולנורית אבל איתם אני דיברתי ועם המצלמה לא).

חמוש ברשימת עצות (מצויינת) שקיבלתי משירי וגם מדורון, נשען על זכרונות מצויינים מסידני של שנת 2000 ומפה, יצאתי אל הרחובות השימשיים של סידני. אני מת על העיר הזו ועל האומה האוסטרלית שמהדסת לה ברחובות על כפכפיה ואווירת "אין כל דאגה" מרחפת מעל. על העובדה שבמקום עורבים קודרים מעופפים תוכים מעל הראש והכל ירוק ונחמד. אני יודע שאני שטחי ובטוח שיש כמה אנשים שמשחיזים את המקלדת לתגובה, אבל זו ההתרשמות שלי.

ביקור בשוק יום שבת של פדינגטון לקח אותי החוצה מהמרכז, דרך רחוב אוקספורד הידוע

Sydney_2012-03-31_03-45-14_HDR_120331

השוק נהדר, מלא אנשים ודוכנים שבהם מוכרים הרבה עבודות יד. יש לי כמה חברים חדשים, כמו האיש שמגלף מטחנות פלפל מעצים שהוא מוצא בטסמניה ושאר אזורים, הדודה הנחמדה שמייצרת מחברות נפלאות בעצמה ועוד המון. כשאתה מטייל לבד, אין לך ברירה אלא להתחיל לדבר עם אנשים (ויש יאמרו שזו רק בעיה שלי, אישית).

אחרי חוויה פחות תיירותית הגיעה שעתי להיות תייר עם כל התעודות. תייר שמגיע לסידני חייב להגיע לאזור הנמל והאופרה – כמו שחייב תייר לעלות לפחות פעם אחד בחייו על מגדל אייפל. אחרת מועצת התיירות הבינלאומית תשלול לו את רישיון התייר והוא מקסימום יוכל לנסוע לפרדס-חנה.

כמו שצריך, עליתי על סיור בסירת מנוע (לשמחתי, אי הענות שלי גרמה להורדת המחיר למחיר ילד – כנראה שגם הבחורה של הסירה שמה לב שאני שטחי) ויצאנו להקיף את הנמל ולחזות במראות הידועים.

בפרפרזה על  שירו של אריק איינשטיין: "צילמו את זה קודם, לפני – זה לא משנה!", צילמתי מתוך הנאת הצילום את כל אותן התמונות הידועות שנמצאות בכל אלבום של מי שביקר בסידני (אם הוא הוריד את התמונות מהמצלמה ועשה איתן משהו). אני יודע שראיתן את האופרה במקומות אחרים אבל זה פשוט בנין כל כך יפה שאני חייב הייתי לצלם אותו ואני צמצמתי כאן את היריעה מאוד…

Sydeny_20120331_062420_120331

Sydeny_20120331_062453_120331

והגשר הידוע של סידני

Sydney_2012-03-31_06-12-07_HDR_120331

ואני, שלומד להיות תיירת יפנית ולהצטלם בכל מקום לבד עם עצמי בתמונה…

Sydney_20120331_061057_120331

ועכשיו שניהם ביחד, כמו בכל תמונת חתונה של זוג מסידני

Sydeny_20120331_062834_120331

כמו תייר ממושמע אך באמת מתוך עניין המשכתי לסיור בתוך האופרה. הסיור מרתק והמבנה כל כך מדהים על חמשת האולמות שבפנים. הסיור כמעט אמריקאי, כמה שהוא מהוקצע ומשופשף – ממש לא אוסטרלי.

אז בפנים אסור לצלם והסמסונג באמת התקשה אבל אני הברקתי בחוץ וצילמתי את האופרה בזוויות מיוחדות שאני בטוח שאף אחד לא חשב עליהם. עד שראיתי עוד 20 איש חושבים שאף אחד לא חשב על זה קודם…

Sydney_20120331_072654_120331

Sydeny_20120331_072911_120331

כיצאנו מהסיור, מחושך לאור נמשכתי לקולות שנשמעו מהטיילת המקיפה את האופרה. נפלתי על יומו האחרון של פסטיבל יצירה ואומנות אבוריג'ינית ובחוץ, במעגל חול גדול, עלו להקות מחלקים שונים של אוסטרליה ורקדו לצליליו המונוטונים של הדיג'רידו (כמה הוסיפו קצת אלקטרוניקה לתיבול). חלק נראו "אותנטיים" אבל היו הרבה שדי השתכנזו ונראו פחות קרובים לפנים המוכרות עם החוטם הפחוס.

בזמנו, כשהייתי לפני 12 שנה בסידני, יצאתי לטיול של יום עם מדריך שחי בקהילה של אבוריג'ינים והתנדב שם והוא סיפר לי במשך יום ארוך של הליכה את הסיפור המזעזע של היחס לאבוריג'ינים ואת סיפורו של הדור הגנוב (The Stolen Generation). מ1869 עד 1969 ילדים אבוריג'ינים היו נלקחים, ע"י המדינה, ממשפחותיהם ומושמים בבתי יתומים של הכנסייה במטרה לנתק אותם מסביבתם כדי שיהפכו להיות מערביים. השיטה המחרידה הופסקה בתחילת שנות השבעים אבל יצרה דור שהוא בפירוש לא מערבי ולבן אבל מנותק לחלוטין ממורשתו. זהו דור אבוד, דור שרק התדרדר הלאה. עכשיו, הם מנסים להתחבר שוב, למורשת, לאגדות, למסורות גם דרך שירה נגינה וריקוד שנלמדים בקהילות השונות ע"י זקנים לצעירים. תראו את הסרט Rabbit Proof Fence ותבינו.

חזרה לסידני של כאן ועכשיו, להקה של כמה בנות, חלקן אשכנזיות למהדרין שצבעו את עצמן אבל רקדו מאוד משכנע…

Sydney_20120331_091026_120331

ואחריהן עלו להקה מאזור אחר שהסבירו כל ריקוד מה פירושו ולימדו מילים והזמינו את הקהל להצטרף. היה להם נגן דיג' מצוין וזמר שמן שהפתיע (לפחות אותי) בקולו שעלה וירד באופן שהרשים בשליטה שלו.

Sydney_20120331_093622_210331

אבל שמש אחר הצהריים והמוזיקה המונוטונית עשו בי שמות והיעפת היכתה בי ללא רחם.

המלון שמח לקבל אותי חזרה למקלחת מרעננת כדי שאוכל להתבונן בשקט בשמש השוקעת ולצאת החוצה שוב, אל המסיבה שהיא סידני של שבת בלילה.

Sydney_2012-03-31_10-54-29_HDR_120331

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Travel, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s