על בגאז', תיקון מכוניות מודרניות, חוכמת ההמון ודרייב

ביום שישי בערב מכסה תא המטען, או בעברית צחה, הבגאז' של מכוניתי סירב להסגר. הוא נסגר אבל לא ננעל ובכל מהמורה זינק אל-על. באלגנטיות, אבל עדיין זינק.

יש להזכיר שזוהי מכוניתי האהובה, סיאט הליאון שלי שחגגה רק שנה (רבים זוכרים לי עדיין את סיפור כניסתה לחיי). אבחון מהיר גילה שגם המגב האחורי (וישר בעברית) ומצלמת הרברס (מה לעשות שכל המונחים האלו מתגלגלים על הלשון בלעז) לא פועלים. שמתי את המכונית בצד והחלטתי שבבוקר אני ארד ואתקן את הבעיה.

אני לא איזה מכונאי בארון אבל אני יודע איך דברים עובדים ובמכוניות הקודמות שהיו לנו ידעתי לפתור בעיות עצמאית. אז המנעול של הבגאז' נתקע. נסדר. לא לקחתי בחשבון את העובדה שהמכוניות הקודמות שהיו לי היו מתקדמות לזמנן, יותר מ10-15 שנים לאחור. זה בסדר, אני עומד לשלם על כך.

Leon_7362_110114[5]הליאון עם האקסית המיתולוגית ברקע

בבוקר, מלא שמחת חיים ירדתי עם כמה כלים ערוך ומוכן. כיון שכמה מערכות חשמליות כשלו קיוויתי שאיזה נתיך (פיוז בעברית) ניתך או שסתם הנעילה צריכה איזה שימון קל. התיישבתי עם ספר הרכב המפורט של חברת וולקסווגן (פולקסווגן בעברית) שהיא למעשה היצרנית שעומדת מאחורי סיאט הספרדית וחיפשתי את קופסת הנתיכים. גיליתי שיש שתיים – אחת מתחת למכסה המנוע ושניה בתא הנוסעים.

תא המנוע לא נראה ספרדי. בתוכו קופסה שחורה ענקית עם סמל סיאט וסמלי פולקסווגן ואאודי מוטבעים על כל הצינורות שיוצאים, כאומרים "סיאט, סיאט אבל אל תשכחו מי פה הבוס". קופסה אטומה בצד מכילה את הנתיכים – הצצה מהירה שם ובספר הרכב מגלה שאין לי מה לחפש שם – אולי בתא הנוסעים.

הספר הציג ציור מפורט כיצד למצוא את תיבת הנתיכים, מתחת להגה. נשכבתי מטה, מפתל את גבי הישיש כמו איזה נערת גומי סינית, מחפש את המיקום לפי הספר. הכל מכוסה בפאנלים של פלסטיק איכותי שמשמיע קולות גניחה פלסטיים כשניסיתי למשוך. התחלתי להוציא פאנלים כשקולות הקנאק הבוקעים מהפלסטיקה מתחרים בקולות הקנאק מעמוד השדרה שלי. לאט, לאט התחוור לי שאני לא מוצא כלום במקום שהספר הפנה אליו. עצבני ודואב עליתי לקחת פנס רב עוצמה וסמארטפון רב עוצמה.

כלום. אין כלום במיקום המצוין בספר הרכב של היצרנית הגרמנייה. הם יודעים לתעד טוב, הגרמנים, אבל כאן פישלו.

אם הגרמנים פישלו, אז ההמון ידע. חוכמת ההמון תבוא לישועתי. כמו קוראת בקלפים, עם גב כואב, פתחתי בגוגל. 18,700 תוצאות לחיפוש תיבת הנתיכים. התחלתי לקרוא. גיליתי שההמונים קראו גם את הספר הגרמני וכמה אתרים שלחו אותי יותר לעומק, עמוק מתחת להגה. המראה מתחת היה מרנין – רק חוטים וחוטים וחוטים שנעלמים לתוך קופסאות שחורות. שום תמסורות ומנופים. המנוף היחידי היה של הכסא שניסר לי לתוך הצוואר באמינות גרמנית מתובלת באישיות ספרדית.

LeonGoogleSearch_120327

לבסוף, כמו בהיסטוריה של המאה ה20, הבריטים ניצחו את הגרמנים. באתר פורומים בריטי, היכן שבריטים מטורפים עושים שיפורים מטורפים למכוניות, היתה תמונה והסבר פשוט לעובדה שהנתיכים נמצאים בסוף הקונסולה של הרכב, במקום שבו הפלסטיקה פוגשת את הדלת, מתחת לפאנל תמים.

עברתי נתיך, נתיך, יחד עם נורית שראתה את העצבים שלי וירדה לעזור – כלום. הכול תקין.

עמדתי מול יצירת הפאר המוטורית. אין שום דבר שאני יכול לעשות, חוץ מלנער שטיח רצפה. הכל ממוחשב, הכל סגור בקופסאות שחורות עם שני חוטים צבעוניים שיוצאים ממנה. גם למחרת במוסך, חיבר החשמלאי מחשב למכונית, חיכה רגע, לחץ, על כמה מסכי מגע וקיבל דו"ח סטטוס מהמכונית. ניגש למנעול הבגאז' ואמר צריך להחליף את המכלול. לאחר המתנה פירק את הפאנלים הפלסטיים שמכסים את מכסה הבגאז' וחשף מאחוריו כמות חוטים שהיתה גורמת לטכנאי מרכזיות למצמץ. מנועים חשמליים שמזיזים את הסמל של סיאט, מנוע לשחרר את נעילת הבגאז' שמזמן כבר לא מכנית ועוד ועוד. שני ברגים שחררו את מכלול הנעילה הנתון בקופסה שחורה, קופסה שחורה חדשה נכנסה, חוברה לחשמל, reset קטן במחשב – הכל פועל כשורה, המגב האחורי מקשקש בזנבו בשמחה, מצלמת הרברס הסוררת מראה תמונות חדות כמי שמנסה לכפר על חוסר הפעולה שלה – הכל פועל.

עמדתי ליד החשמלאי הצעיר. הוא היה יותר האקר מחשמלאי. מלהטט עם מחשב הדיאגנוזה, ואז כשזה אומר לו, פשוט מחליף מכלול, סגור בקופסה שחורה. חלפו הימים שבשבת יכול אדם היה לרדת, לפרק את המכונית שלו, לנקות ולהרכיב מחדש, כפי שעשיתי בעבר עם חברים (מין בילוי שכזה). אין יותר לגשת עם מברג ופלאייר ולסדר בעיה. נגמר. אין. אין שום דבר שמבדיל אותי מהאישה המבוגרת שהגיעה עם גולף תקולה – שנינו חסרי אונים במידה שווה מול הטכנולוגיה.

שלא תבינו, אני לא בוכה על עבר שנשפך. אני רק בוכה על היכולת שאבדה לתקן דברים לבד. אם זה ה"מוח" של מכונת הכביסה שהתקלקל ויותר זול להחליף מכונה מלתקנו, או כל מכשיר אחר שאין לו אפילו ברגים לפתיחה – אין טעם לתקן אותו – זרוק וקנה חדש.

בערב, ישבנו וראינו את הסרט המצוין 'דרייב' עם הכוכב העולה ריאן גוסלינג.

Drive-One-Sheet

הסרט הוא על נהג פעלולים בסרטים, איש שרק תנו לו מכונית והוא יעשה איתה הכול, שמחלטר כנהג שודים להשכרה. אחד כזה יוצא משליטתו והוא מנסה לתקן את הבעיה, כפי שהוא רואה ומבין אותה.

הסרט מעולה, משובץ בכמה סצינות של אלימות גרפית למדי אבל השתיקות שלו והלך הרוח של הרחובות הריקים בלילות של לוס אנג'לס מהווים רקע לסיפור פשוט, מהודק עם משחק מצוין של כולם. רוצו לראות.

הנקודה היא שהנהג ושותפו לוקחים ומשפרים מכוניות, מתקנים ומשפצים – כל הסרט הוא שיר אהבה למכונית שהחליפה את הסוס האמריקאי ברחובות הריקים של לוס אנג'לס שהחליפו את המרחבים הריקים של המערב האמריקאי. כל המכוניות הן מכוניות ישנות, כאלו שעוד אפשר, בהינף מברג רטצ'ט להוסיף עוד כמה כוחות סוס, לשנות תאוצה והתנהגות של מכונית. זה מצטלם יותר טוב מחשמלאי נקי רכון על מחשב עם כבל עבה המשתלשל מפלסטיקה מודרנית.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Thoughts, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s