קילו של אושר ומסלול גריאטרי בבניאס

(המשך שבא)

אחרי יום טיול מצוין בנחל אל-על צריך לסיים אותו בצורה שתשמור על הרמה. עוד לפני שידענו איפה נישן, הזמנתי מקום לערב למיטשוס – מסעדת הבשר בין הטובות בארץ. ידעתי שאוכל שם ליטרת בשר ואשאיר שתיים בחשבון אבל זה שווה את זה ויש גם אלמנט חינוכי.

אז ככה נראה קילו של אושר

Meatshos_6204_120308

זהו פורטרהאוס משובח. לא שואלים אותך איך אתה רוצה את הבשר אלא מביאים כמו שהוא ראוי, על פריג'ה רותחת . רק מלכתוב אני נעשה רעב. אנו עשינו את הטעות וחלקנו אותו עם נדב. הקרניבור הצעיר חייך והתחיל לעבוד. הוא חיסל את רובו ואז עבר לשניצל המבוסס סינטה מיושנת שאחיו הצעיר דחה מעליו. גם בעל הבית, חגי, חייך בסלחנות כשראה את ההתלהבות האמיתית של הנער. טעם יקר הוא מפתח לעצמו, שיהיה לי בריא. 

בדרך חזרה, בכבישי הרמה החשוכים, כשגזוז מנגנים להם ומאחורה עולות נשימות שלוות של שני צעירים שעבדו קשה וטחנו כמות אוכל מרשימה, הייתי קרוב לנירוונה.

למחרת בבוקר, יצאנו לבניאס.

היו לנו תוכניות גדולות, ללכת מהמעיינות עד שאר ישוב, מהלך של 4-5 שעות הליכה אבל גילינו כמה דברים: ראשית, בבית ספר שדה חרמון אין שוב הדרכה או מידע על השמורה הצמודה אליהם. אם אני משווה את זה לשמורות בארה"ב זה אפילו לא מצחיק. אפילו בבית ספר שדה בחצבה היה משרד הדרכה שידע לתת מידע על מסלולים, להציע הצעות ובקיצור לתת ערך אמיתי ללינה בבית ספר שדה. אין ממש צידוק ללון שם בבית ספר שדה חרמון אם ברצונכם במידע ועזרה.

הבניאס הוא מסלול גריאטרי. הוא פשוט, סלול, בנוי ומסודר כל כך שלא התפלאתי לראות צלייניות איטלקיות  מבוגרות בעקבים וסיגריות ברצף הולכות אותו בכיף.

הנה המסלול שעשינו (מעינות למפל ולמסלול התלוי וחזרה)

BaniasMap_120309

אם אתמול שמחנו לראות המון מים, הבניאס שוצף וקוצף ברמות שלא יאמנו. ראיתי אותו בעבר זורם בכמות אבל קשה להאמין כמה המון מים ובאיזה עוצמה הם זורמים

Banias_6231_120309

נדב, שהלך לצידי, הביע תרעומת לגבי קלילותו וסידורו של המסלול. הוא התוודה שהוא מעדיף מסלולים קשים יותר שמספקים טיפוס, הליכה בנתיב לא מסודר תוך כדי חיפוש אחרי סימני המסלול, עם קצת הליכה לאיבוד בדרך. המסלול קל ופשוט לכל גיל (רק אל תבואו עם עגלת תינוק כי בכל זאת, יש מדרגות – והיו כמה שבאו). יופיו של הנחל שזורם בשצף קצץ, תחנות הקמח העתיקות (המעוטרות בדרוזי משופם מוכר פיתות במחיר מופקע), הפרחים והצליינים המתנשפים בעלייה מפצים על כך שהמסלול קליל. עצם העובדה שהקדמנו והתחלנו מוקדם (היינו אחד הרכבים הראשונים בחניית המעיינות) הוסיפה לכך שהיינו די לבד על המסלול.

רגלינו הובילו אותנו לתצפית על מפל הבניאס שנראה גועש מלמעלה ואז ירדנו לראות את המפל עצמו.

אל מול המפל ישנה מרפסת תצפית שבימים רגילים אפשר לעמוד עליה ולצפות בנוחות במפל. המרפסת עמדה ריקה ורטובה כי היה ממש קשה לעמוד ולצפות, במיוחד לנו, המשקפפורים, הצופים בעולם דרך שתי עדשות שכוסו מיד ברסס דק של מים. אוהד פשוט התנחל לו על המרפסת מחייך באושר רב אל מול רסס המים המקרר ומצנן את כל הגוף. המצלמה התכסתה מיד ולכן הטשטוש הרומנטי שמושג בדרך כלל בעבודת פוטושופ קשהץ

Banias_6244_120309

עוצמת המפל מטורפת בימים אלו, עם שאגת המים הנופלים, רסס הטיפות והנחל הזורם במהירות הלאה קצת מייתרים את השלטים שאוסרים על כניסה למים אבל האטרקציה החדשה יחסית במקום, היא המסלול התלוי.

אחרי המפל, נחל הבניאס מתחפר לו בקניון בזלת צר. הנחל לא היה נגיש וחוץ מרעש מרשים ואיזה נקודת תצפית אחת או שתיים, לא ניתן היה לראות כלום. לכן נפתח ב2010 מסלול עץ מרשים הדבוק לדופן הקניון, ומאפשר צפייה והליכה בקטע של 80 מ' לערך ממש מעל המים בתוך הנקיק. זה מסלול צנוע ויפה. הלכנו בגדולים ממנו אבל זה נהדר ללכת על דק העץ ולראות את המים חותרים להם הלאה בשמחה

Banias_6257_120309

אם על המסלול התלוי מגיע לרשות שמורות הטבע והגנים קרדיט, הם איבדו אותו כשרצינו להמשיך הלאה במסלול הפחות מתויר לכיוון שאר ישוב. כיון שהמכונית חונה בחניון המעיינות ברור היה לנו שנעשה את השביל הלוך וחזור ולכן שמחנו לגלות את המחסום

Banias_6268_120309

השער נעול, עם קרוסלה חד כיוונית ומבוצר עם גדרות מכל סביבותיו. נאמר לנו שיהיה שם פקח שייתן לנו לחזור אם נראה קבלה על תשלום כניסה. זו הנקודה. אני מסכים שצריך לשלם והמשכנתא שנלקחה עבור המסלול התלוי תחזיק עוד כמה שנים אבל מה לגבי ערכי טבע שנותנים לטייל? פקח שמצאתי אח"כ אמר לי שאם היינו מגיעים ומצלצלים למשרד הם היו שולחים פקח למטה לפתוח לנו את השער. אולי כן ואולי לא. לפי כמות הזמן עד שענו לי בבית ספר השדה (שבכלל לא קשור) ובשער מוסדות הרשות, אני מפקפק. אני בטוח שניתן למצוא פתרון פשוט שיאפשר לטייל לשני הכיוונים בלי לפגום בתזרים המזומנים (החיוני) של השמורה.

אי לכך ובהתאם לזאת, השער המפתיע הזה הגדיר לנו את נקודת החזור.

הדרך חזרה לקחה עוד פחות (תמיד חזרה מהיר יותר) ולא נרשמו אירועים מיוחדים פרט לחגב ענק, אלו העצומים שמסתובבים ברמת הגולן ומנשנשים חזירי בר ופרות.

Banias_6284_120309

השמש והחום המפתיע לאחר ימי הגשם הארוכים נתנו לכל הצמחייה הזדמנות לזקוף את הראש ולשחרר ריחות משכרים לחלל האוויר. מי שעוד זקף את הראש היה אוהד שרסס המפלים עשה לתלתליו מה שהרבה חפיפות ומרככים תעשייתיים לא הצליחו.

Banias_6285_120309

ולסיום עוד ראש מעוטר – כתף החרמון הנראית מעל הנחל עטויה שלג לבן ונותנת לכל הסצנה מראה נדיר וחמקמק של אביב ישראלי. גם נדב שקיבל הזדמנות לרוץ יחד איתי את המסלול חזרה ועייף קצת את השרירים, נרגע.

Banias_6289_120309

כשיצאנו את החניון נתקלנו בהמוני בית ישראל שהגיעו לראות שלג בחרמון ומים. נאמנים לתפיסה שרק דגים מתים הולכים עם הזרם, הפכנו כיוון ושמנו פעמינו הביתה בסיומו של עוד טיול מוצלח.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Family, Travel, עם התגים , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s