א קיינע תרבות! קרמן, דק ואריך קסטנר

ביום המשפחה (לשעבר יום האם) הוזמנו לבית ספר, לכיתתו של אוהד, בננו הקט, למפגש ספרותי עם המאייר דני קרמן ומתרגם ספריו של אריך קסטנר מיכאל דק. כמו שנאמר ע"י אורי זוהר בסרט לול: "א קיינע תרבות!"

אז הלכנו לבית הספר, לפנות ערב, נושאים סלט פסטה  בידנו. הקונספט ברור – לכבוד יום המשפחה יש מפגש שבו הילד ומשפחתו יושבים ומשתתפים בשיחה עם איש ספרות (כבר פגשנו את דורית אורגד ועוד). העקרון המנחה הוא שהילדים יושבים קדימה על מחצלת לא נוחה ואילו ההורים, לעומת זאת, יושבים על כסאות קטנים שלא חשוב איך תזיז את משקלך – זה לא נוח.

KermanEtDak_5350_120216

הזוג קרמן את דק התגלו כצוות משומן ומיומן. ממש ד"ר קרמן ומיסטר דק. דני קרמן נראה ונשמע כמו צבר מחוספס, עוקצני וישיר, עם חולצה קצרה למרות הקור ששרר בחוץ. מיכאל דק, כראוי למי שגדל באירופה הביא עימו קורטוב של תרבותיות אירופאיות ונחמדות שכזאת שנתחבבה מיד על הילדים. השניים ניהלו שיחה על ספריו של אריך קסטנר שדק תרגם וקרמן לא אייר.

כשדני קרמן ניגש אל הלוח המחיק התחולל הקסם שאני כל כך אוהב – בכמה אבחות טוש מהירות קמו ועמדו לפנינו הדמויות  שליוו את סיפורו של מיכאל דק על היום שבו פגש, כילד צעיר ומתולתל את אריך קסטנר והושיט לו את הספר אמיל והבלשים לחתימה. בעוד דק מספר הופיעו על הלוח מיכאל דק הילד, האיש הרגזן עם השערות באף, האישה השמנה ועוד. היד הבטוחה הזו של מאייר או צייר מנוסה שבכמה קווים פשוטים מעביר דמות ומה היא מרגישה – זה פלא.

KermanEtDak_5329_120216

מיכאל דק סיפר את סיפורו ואף מצא בקהל את בן דמותו הצעיר, את אוהד, שמתהדר ברעמת תלתלים שהזכירה לדק את תלתלי נעוריו.

KermanEtDak_5334_120216

השניים, דק וקרמן, החליפו אחד את השני במיומנות קלילה, כל פעם אחד מדבר והשני יושב ומדי פעם זורק משהו להנחתה עד שהראשון מכין את הבמה והם מתחלפים. מין זוגיות שכזו.

דני קרמן הסביר לילדים ולהוריהם את תפקידו של המאייר. 

KermanEtDak_5319_120216

קרמן הוא שועל איורים ותיק ולמרות שנושא השיחה הוא ספריו של אריך קסטנר, הספרים של קסטנר נשארו תמיד עם האיורים המקוריים שלהם (בידיהם המצויינות של וולטר טְרִיֶיר והורסט לֶמְקֵה). אבל לקרמן יש באמתחתו נכסי צאן ברזל רבים וביניהם גם האיורים שליוו את ילדותינו ואת הספרים של יהודה אטלס – "הילד הזה הוא אני". שוב היד הבטוחה שמשאירה סצנה על הלוח עם ילד ואמא ואגרטל שנשבר ודיון. הדיון שהילדים השתתפו בו בצורה ערה היה סביב פרשנות לציור ואיך הטקסט וציור מתארים בצורה דומה ושונה את ההתרחשות כיון שהטקסט הוא לינארי ויש בו התקדמות ואילו האיור הוא מידי והוא צריך להעביר התרחשות שלמה באיור אחד.

KermanEtDak_5341_120216

(הערה למתקדמים – יש דיון מעולה בנושא בספר המצוין של סקוט מקלאוד – Understanding Comics שעוסק בקומיקס אבל המון באומנות האיור)

מיכאל דק תיאר את הקשיים שחלים על מתרגם. הוא הדגים בשאלה איך לתרגם את המילה פלסטר. אם הילד בסיפור נפל, מחבט ועכשיו מבקש פלסטר – איך לתרגם את זה – פלסטר, אגד מידבק או אולי אִספְּלנית?

דק הפליא לתאר את מלאכת התרגום ואת עולמו של קסטנר גם במאמר הזה שלו, באתר דףדף וגם במאמר שעוסק יותר בקסטנר, גם מאותו אתר – מומלץ לקרוא

KermanEtDak_5338_120216

כמה מילים על קסטנר. גם אני גדלתי על הספרים של אריך קסטנר. מיכאל דק שאל מי קרא את אורה הכפולה וכל הכיתה הצביעה (זה ספר חובה) אבל כששאל מי קרא את ה35 במאי, מעטים הצביעו ואני ביניהם. דק בירך את הלא מצביעים ואמר שהוא מקנא בהם כיון שנכונה להם חוויה נהדרת כשעכשיו יקראו את הספר לראשונה. הוא וקרמן דנו בספר, בעובדה שהיה תרגום ישן שהוא התרגום שאני גדלתי עליו ואילו בשנים האחרונות מיכאל דק תרגם את הספרים של קסטנר מחדש, ביניהם את ה35 במאי. הוא הסביר שלמרות שהוא מבין את ההתנגדות החליט להחזיר לדמויות את שמן המקורי וכך דני של ילדותי חזר להיות קונרד שחוזר עצבני מבית הספר כי הוא טוב בחשבון ולכן הוחלט שאין לו דמיון ולפיכך עליו לכתוב חיבור על הים הדרומי. הדוד סבוני האהוב של דני חזר להיות הדוד רִינְגֶּלְהוּט (רינגל-הוט תיתורת הכובע?!). כיון שאין לי את הספר ההוא של ילדותינו (בתרגומו של א. קפלן) אצתי ורכשתי את התרגום החדש.

קראתי בו בהנאה של מפגש מחודש. זה קצת מצחיק, אבל חסרו לי סבוני ודני, שמחתי לגלות שלסוס נֶגְרוֹ קַבַּלּוֹ (סוס שחור בספרדית) עדיין קוראים כך אבל חנניה ברווזי, בעל ביתו של הדוד שהם נתקלים בו בדרך ישב לי טוב בזיכרון לא פחות מקְלֶמֶנְס וָפֶלְבְּרוּךְ. ברור היה לי עכשיו שלא היה זה יהודה הלוי ששיחק טניס-זוגות עם שייקספיר, והיה חלש בבֵּקְהֵנִד אלא תיאודור קרנר, שר החוץ הגרמני ששיחק עם הנסיך לבית הרדנברג. התרגום החדש קולח יותר, אני מניח, לדור הצעיר, הוא נאמן למקור וחף מפוליטיקלי קורקטיות של שואה וגרמנים.

Old 35 May page scan(דני, הדוד סבוני והסוס נגרו קבלו משחקים ספרן – תרגום ישן)

דבר אחד ממש חסר לי, משהו ששוחחתי עליו עם דני קרמן בתום המפגש. במקור, וולטר טרייר אייר את הספר וגרסה זו תורגמה לעברית על איוריה. לאחר מכן, בהוצאה מאוחרת יותר מסר קסטנר את הספר לאיור מחודש ע"י הורסט למקה שנתן כבוד למאייר שבא לפניו והוסיף הרבה יותר איורים וזו הגרסה שממנה תורגם הספר עכשיו. אני מתגעגע לציורים של טרייר, שהיו קטנים יותר, מועטים יותר ופשוט טובים יותר.

New 35 May page scan[5](קונרד, הדוד רינגלהוט והסוס נגרו קבלו משחקים רביעיות – תרגום חדש)

לסיכומו של עניין, נראה לי שאני נהניתי יותר מהילדים ושמחתי לפגוש שוב את אריך קסטנר ושני שגריריו דני קרמן ומיכאל דק.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Family, Thoughts, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s