סימנים של חולשה – קוטנר על העץ

ב 94 (כן, זה במאה הקודמת) נחפזתי באיזה בוקר לחנות התקליטים (דברים כאלו שהיו יותר פופולריים במאה הקודמת) בכיכר נוח, גבעתיים. ברי סחרוף שיחרר דיסק חדש לחנויות ואני הייתי צריך לשמוע אותו ומהר. אני זוכר את החנות, עם סורג שחור כזה ובפנים ארגזים ובהם הדיסק החדש – "סימנים של חולשה" שמו

artworks-000000638231-4d7fs0-crop

האיש בחנות שם לי את הדיסק במערכת ונתן לי את האוזניות. איך שהתחילו הצלילים הראשונים של "כמה יוסי" אני עפתי. כיון שעבדתי בבית היה לי את כל היום לחרוש את הדיסק – אני חושב שבמשך חודש הוא היה בלופ בנגן הישן. עד היום אני טוחן אותו ולעולם אני לא מתעייף ממנו. כמו Abbey Road או Dark Side הוא אלבום מופתי.

לא רק אני הקטן חושב כך. גם קוטנר (המלך) חושב כך והוא בחר בו כאחד מחמשת אלבומי המופת לסידרה בשם "האלבומים" שהוא יצר לערוץ שמונה (שאין לי Sad smile). ולכבוד הסדרה הוא גם הזמין חמש להקות/יוצרים חדשים לבצע את האלבומים. לא כגרסאות כיסוי אלא כאינטרפרטציה חדשה על אלבומים מוכרים. בחמישי האחרון הלכנו נורית ואנוכי לשמוע את להקת Tree מבצעת את סימנים של חולשה באוזןבר בתל אביב.

SignsOfWeakness_4734_120119

ראשית, את קוטנר אני מניח שאני לא צריך להסביר. נאלצתי להסביר מי ומה הוא לאוהד, הדור שלא ידע את קוטנר והיה לי קשה להגדיר לו מי ומה האיש וכמה המוזיקה העברית המתחדשת לא הייתה כזו בלעדיו. אבל מי הם Tree אני כן צריך להסביר. אז קוטנר מסביר זאת באתרו שלו אבל אני רק אומר ש Tree הם להקה מפתיעה של ארבעה קיבוצניקים צעירים מעמק חפר שמצאו מכונת זמן בשדות העמק וזינקו משנות ה60 לימינו אנו. הם לא סגרו 30 אבל נשמעים ושרים כמו באמריקה של סוף שנות ה60, תחילת ה70 – רוק מתקדם ופסיכדלי, עם סולואים ארוכים ושירים שנמשכים כמו בימים ההם. צליל נהדר שפשוט קשה להאמין שהוא נוצר בין שדות העמק המוריקים בישראל של שנות האלפיים ועשר.

SignsOfWeakness_4634_120119האוזןבר התמלא לאיטו. אני ראיתי בתכניי, באתר שהמופע יתחיל ב20:00 וב 22:30 יש כבר מופע אחר. לכן, חשבתי לתומי שיש דברים בגו. אבל אין. רק בתשע החל העסק לזוז עם קטע מהסדרה ברקע וקוטנר בהנחיה, מסביר על ברי סחרוף והאלבום. אני כל כך רציתי שיעשה את תנועת הקוטנר עם הדיסק, הסיבוב הזה, הפטנט שנרשם על שמו בשנים של זהו זה, אבל הוא רק החזיק את הדיסק, ואז עלו העצים על הבמה.

מבט מהיר על הקהל, בשעה שפילסנו את דרכנו קדימה הראה שהרוב היו צעירים, כאלו שמבחינתם זה היה אלבום גדול מאז ומתמיד, אבל היו גם קשישים יותר, אפילו קשישים מאיתנו, בקהל.

קצת כיוונונים בכלים והמופע יצא לדרך. מה שמצא חן בעיני, כפי שקוטנר הבטיח, הייתה זו פרשנות לאלבום של סחרוף ולא גרסאות כיסוי מדויקות על הבמה. גם אי אפשר לעשות כיסוי לאלבום שיש בו שכבות של אלקטרוניקה, סימפולים ושירה כשאתם רביעייה של בס, גיטרה, קלידים ותופים.

לפני שנתחיל, העצים הם בן גולן בגיטרה ושירה (חולצה משובצת), יאיר ורמוט בקלידים ושירה (זה קל, מאחורי האורגנית), דור קורן בס ושירה (רעמת תלתלים ג'ינג'ית) ונווה קורן בתופים ושירה (קל לנחש)

SignsOfWeakness_4711_120119

יפה היה לראות שהעצים לא אוחזים בשום יראת כבוד לדיסק. הם לא ביצעו אותו בחרדת קודש, לא לפי הסדר המקורי ולעיתים קרובות הפליגו בסולו ארוך זה או אחר. הם פתחו בתנופה עם "רגעים"

SignsOfWeakness_4686_120119

אני מכיר את כל המילים, שר איתם כמו כל האוזןבר אבל עושה רושם שהעצים לא רואים את היער ובשירים הבאים (אם הייתי, הזיות) הם מטפסים מעלה, מעלה, לוקחים את האלבום המוכר למחוזות הרוק הפסיכדלי. אני אמרתי את זה קודם, אבל קוטנר ניסח את זה יפה בסוף – זה נשמע כמו פינק פלויד עושים ברי סחרוף.

SignsOfWeakness_4693_120119

Electricmayhemposterיש בהם משהו חמוד. מראה והתנהגות חבובתית (Muppet Like) . משהו במראה ובהתלהבות הבימתית מזכיר לי את להקת הרוק המופלאה של Dr. Teeth and the Electric Mayhem ואני אומר זאת בהערכה מלאה! כשנווה קורן יצא לסולו תופים ארוך ראיתי את Animal מול עיני. גם התקופה והמראה מתאימים עם השיער הארוך והגישה הקיבוצניקית

 

 

SignsOfWeakness_4675_120119

תני לי מקום הגיע, הדמעות של לילי הפציע גם הוא לאחר קטע מבדח שבו שכחו מה רצו לנגן והתפשרו על לילי, נפתלי הדג הכל כך כואב ("…הרופא אמר שהטבע עושה טעויות…"). אי אפשר לטעות בפתיחה הכל כך מוכרת של כמה יוסי שהוגש בגרסה אינסטרומנטלית מהודקת להפליא. בקטע הסרט שהוקרן מתוך הסדרה של קוטנר, הראה סחרוף את המחברת שלו שבה כתב את המילים והשיר המקורי היה "כמה חול, כמה יופי" אבל זה לא הסתדר לו והוא נזכר ביוסי, חבר הילדות שלו מבת-ים ורע מוכיח שכנע אותו לשנות את המילה והשאר זה היסטוריה.

העצים ירדו ועלו שוב להדרן. במקום כל כך קטן כמו האוזןבר, הירידה הזו היא מצחיקה אלא אם זה לצרכים ביולוגים. חבל שאת לא סגר את הערב. מישהו מאחורי שאג "רעש לבן! תעשו את רעש לבן!!!" ואני אמרתי לעצמי שהם דילגו על אחד השירים שאני הכי אוהב באלבום "בשבילך" שם יש את המשפט המופלא: "…בשבילך הוא ירקוד כמו אלוויס פרסלי / בשבילך הוא יקמט את האוויר".

מופע מופלא, חד פעמי, ואני מקווה שהעובדה שהוא צולם באופן רשמי תבליח במקום זה או אחר. באתר של קוטנר יש הקלטה מתוכנית הרדיו שלו עם כמה ביצועים, כולל "כמה יוסי" המופתי. גלגלו למטה ותקשיבו

נפלטנו לאוויר הקפוא של ינואר 2012 בתל אביב. הדבר היחיד שיכולנו לחשוב עליו בשעת לילה זו היה פחמימות מנחמות ומחממות ולכן הערב הסתיים בפיצה משובחת מבית טוני וספה. איך שעמדנו לצאת את המוסד בדרכנו הביתה קיבלנו טלפון מנדב בבית. קרוב לחצות והילד לא ישן. חצי בצחוק וחצי מתוך כוונה מלאה שאלנו אותו אם הוא רוצה פיצה ושואב האבק הקטן הסכים בהתלהבות. את הדרך הביתה עשינו כשאני מזמזם לנורית את חבל שאת לא כשריח הפיצה ממלא את חלל המכונית.

SignsOfWeakness_4728_120119

לא, הוא לא נרדם, חיכה לפיצה שלו ועלה על משכבו עם מנת פחמימות משובחות להעביר איתן את הלילה.

נשארו עוד שני מופעים בסדרה – זמן סוכר (איפה הילד) עם נאג' חמדי ופלונטר (פורטיס המלך!!!) עם חיים לרוז ובוכטה של אורחים. מי בא?

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Music, photography, עם התגים , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s