מאשפזים את התכשיט

(לא לדאוג, לכל בני האנוש שלום!)

התכשיט הוא דג. אולי הוא מוכר לכם בשמו המדעי Hemichromis lifalili או Jewel Cichlid אבל מדובר בדג חביב שאחד מבני גזעו משייט לו באקווריום של אוהד.

הוא נראה דומה לזה רק שזה של אוהד יפה יותר (לא אני צילמתי ולשם קנה מידה, אורכו כ 10 ס"מ)

(cc-by-2.0 Nicolas COUTHOUIS )

לפני יומיים, בערב שמנו לב שהדג, קצת נפוח ויושב לו בחוסר מעש על הקרקעית. כיון שהוא כבר ותיק באקווריום שללנו כל מיני תיאוריות ונורית פנתה אל האינטרנט. די מהר הגיעה האיכטיולוגית למסקנה שמדובר במחלה הידועה למדע בשם מיימת (Ascites בלעז) שהיא שם מאוד משעשע למחלה של דג (מה, הוא בלע יותר מדי מים?). הפורומים באינטרנט ציינו שיש תרופה וצריך לקנות תרופה ולטפטף למי האקווריום (אם חשבתם שאני הולך להאכיל אותו ישירות – טעיתן).

מקור המידע והתמיכה שלנו הם דרך חנות הדגים בכפר אז"ר, אטלנטיס שיש שם צוות מקצועי והם ממש נחמדים – אבל הם סגורים. בבוקר קמנו והדג עדיין שם נפוח ומתנשם בכבדות. אוהד הפציר בי שאעשה משוה ואכן הלקוח הראשון באותו בוקר באטלנטיס היה אני, מבקש לקנות תרופה ומזור. היה לי קצת פיקפוק באמת המידה הכלכלית – להציל דג שעלה לנו 30 ש"ח בטיפולים שיעלו הרבה יותר אבל יש כאן עיקרון חשוב שאני רוצה להנחיל לילדי:

החיים הם יקרים מכל מחיר כלכלי ולא זורקים דג רק בגלל שהוא חולה!

מעבר לעיקרון ההומניסטי העליון אני משחק כאן לטווח רחוק – שלא יגיע היום שנדב ואוהד יגידו "אה, האבא הזה חולה אבל חבל להשקיע בו, יאללה, נוריד אותו בשירותים – יותר זול ופשוט…".

הדיון בחנות בין המומחים נע בין "הוא ימות בכל מקרה, רק תוציא אותו שלא ידביק את השאר" לבין "אנחנו יכולים להציל אותו! יש לנו את הטכנולוגיה!!"

(עוד מישהו שהיה להם הטכנולוגיה להציל אותו)

לבסוף הוחלט ואני נסעתי חזרה הביתה בידיים ריקות וחזרתי עם הדג בשקית עם מים. הדג אושפז מיידית באקווריום בידוד שמימיו מלאים תרופות וחומרים שנועדו לעזור לדגים להחלים.

אלירן (מוכר בחנות) כרע מול האקווריום ובידו טוש, לכתוב על גליון החולה.

– "שם?"

– "של הדג?", כך אני

– "לא, שלך!"

– "איתן אלקין"

הוא רשם את שמי בצמוד לשם הדג (תכשיט). זהו, קבלת החולה הושלמה. החולה חתר לו באיטיות באקווריום הלא מוכר. אותי הטרידו כמה דברים.

– "מה בדבר שעות ביקור? אם נרצה לבוא ולבקר אותו? להביא לו ספרים, אוכל שהוא אוהב, אולי פרחים שירגיש אהוב"

– ??

– "כמה זמן אנחנו צריכים לקחת בחשבון? אולי נוציא אותו לסופי שבוע או לפחות נבוא לבקר אותו כולנו?"

– אלירן הסתכל עלי במבט משונה. "שבוע, שבועיים – אם יחיה…"

המשפט האחרון הוריד אותי לקרקע המציאות. סוכם שנדבר בטלפון, לדרוש בשלומו של התכשיט שלנו. יצאתי בהרגשה משונה. כרגע אשפזתי דג קטן.

אוהד ונורית לא עמדו בזה בערב וצילצלו לחנות. נכון לאתמול בערב החולה עדיין משייט לו באקווריום.

נאחל לו רפואה שלמה ואם לא אז לזה שיבוא אחריו.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Family, Thoughts, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s