בלוז כנעני עם פסנתר

התכנייה שהגיע בדואר הבטיחה הרבה. פסטיבל הפסנתר מארח בפעם ה13 כמות יפה של הופעות. תמיד צריך לסנן, גם מבחינת טעם שלי אישי, נדירוּת ההופעה ומה לעשות, גם הפיננסי נכנס לתמונה.

PianoFestival2011

ההופעה הראשונה שצדה את עיני הייתה של אהוד בנאי. ההרכב נראה מנצח – אהוד בנאי, פסנתר ורביעית כלי מיתר. קצת שונה מתדמית הרוקר או זמר הפולק שהוא תמיד עטה על עצמו בהופעות שראיתי אותו. אהוד הוא הבנאי החביב עלי ביותר מכל הסט (חוץ אולי מבוב).EhudBanai_Scaled

(היו עוד המון דברים טובים אבל נסכם שמספיק הופעה אחת לערב ואין זמן ויש גם הופעה עם הילדים אז אני לא רואה סיבה להתנצל בבלוג הזה שהוא שלי).

בדיקה קלה הראתה שיש רק עוד שני מקומות באולם. כרטיס אשראי נזרקת באוויר, פתאום יש בין השניים כרטיסים. קפיצה מהירה ליום רביעי בסוזן דלל ואנו יושבים בשורה הראשונה. הבמה נראתה מבטיחה – פסנתר, כיסא בודד עם מיקרופון וסוללה של דפי תווים לרביעית המיתרים. כיסא ומולו מיקרופון מבטיח סוג מסוים של הופעה, יותר מלודית ופחות רוקיסטית. עזרו העובדות שאין שום תופים או מקום לגיטרות ליווי. זה מתאים לו, לאהוד בנאי, לטרובדור הכנעני הזה, שישב על כיסא מול הקהל ויפרוס את שיריו שיש בהם סיפורים, רבדים-רבדים של משמעויות – בין מאיר אריאל (זצ"ל) ובוב דילן (יבדל"א)

ההבטחה מתקיימת דקות ספורות אח"כ כשעולים כולם על הבמה. אהוד בנאי והמפיק המוזיקלי של הערב והפסנתרן עמי רייס (מודה, לא הכרתי אותו קודם לכן). זה משעשע קלות לראות את אהוד בנאי, מסתכל ומחכה לסימן מעמי רייס, מעבד צעיר שלקח כמה מנכסי צאן הברזל, אם לא פלדה מגולוונת, של בנאי והעז לתזמר ולרכך אותם.  אהוד בנאי שתמיד מעביר רושם של היפי יהודי היה לבוש חליפה וחולצה לבנה מגוהצת אבל לא מוגזם – מספיק כדי להעביר אותו למתחם המוזיקה היותר קלאסי ולרוח הפסטיבל – הרחק מפסטיבלי השאנטי למיניהם.

EhudBanaiPianoFestival2011_3169_111123

לימינם, התייצבו ארבעת נגני המיתר – מאיה בלזיצמן בצ'לו, גליה חי בויולה,חן שנהר בכינור ראשון וניצן קנאטי בכינור שני.

EhudBanaiPianoFestival2011_3170_111123

מאיה קיבלה יחס מיוחד. צ'לו הוא כלי נפלא שבו כל גוף הנגן מביע את המוזיקה כיון שכלי המוזיקה כה גדול והתנועות גדולות. תשוו את זה לנגן שמנגן על שליש, אותו משולש מתכת, שבו רק אצבעותיו נעות – כמה רגש הוא יכול להביע?! סיבה נוספת ליחס המיוחד היה שהיא פשוט הייתה הכי קרובה אלינו ומעמדי התווים הגדולים הסתירו את חבריה לרביעייה מעייננו…

"אביא לך" פתח את ההופעה עם פסנתר רגוע ובנאי שמצטרף בפריטה עדינה על האקוסטית ורביעית המיתר פורשת מעליהם צעיף דק של קלאסיקה. בקהל עוברת אנחת רווחה סמויה להבטחה של להיטים אהובים.

EhudBanaiPianoFestival2011_3201_111123

כשאני שמעתי את הצירוף הזה, התחננתי לאלוהי הפלייליסט שבנאי ינצל את הכינורות האלו ויקח אותם לכיוון האירי של "הכוכב של מחוז גוש דן". אני קיבלתי את המבוקש בשמחה וגם את השיר החדש מהאלבום האחרון "אבן ספיר" שהוא אחיו החורג של השיר הותיק. קיבלנו הרבה שירים אהובים ומוכרים כמו "מלנכולי" ("ומלנכולי היתה מנת חלקי / מדי ערב היא חיכתה לי ברציף הדייגים") את "עבודה שחורה" המתריס מהאלבום הראשון של בנאי ("אחים כהי העור שבאים מאתיופיה / מביאים איתם מסורת מופלאה ועתיקה… … ואני בעיניהם ראיתי איזה אור / ומי יידע אם אברהם לא היה שחור") שלמרות שזכה לעיבוד שהקהה את הזעקה ההיא הישנה עדיין טמן בחובו מספיק חומר נפץ. זה כואב ששיר מחאה על קליטת יהודי אתיופיה, שיצא ב 1987 עדיין רלוונטי גם היום ב 2011.

לפני הביצוע של "נגעת בצמרות העצים" ("נגעת בצמרות העצים / בלילות של ירח מלא / רוקד מכושף עם טווס דמיוני / נוטש את הגוף לדקה, וחוזר.") עצר בנאי את שטף השירים לסיפור קצר. מעולם לא היה בהודו, כך אמר, ולמרות זאת הטענה הפופולרית היא שכתב את השיר בהודו. בחיוך כבוש הודה שפגש אפילו מישהו שנשבע שהראו לו את המרפסת בגסט-האוס ששם כתב אהוד בנאי את השיר (שהוא שיר לזכרו של חבר שנפטר). הביצוע של השיר העביר צמרמורת בגוו הקולקטיבי באולם. הליווי המיתרי הוסיף לשיר עומק נוסף

EhudBanaiPianoFestival2011_3220_111123

מקומו של שיר זכרון נוסף,"בלוז כנעני" , אחד האהובים עלי של בנאי, לא נפקד. שיר געגועים למאיר אריאל שאהוד בנאי כה קשור אליו בסגנון ובאהבת העברית שלו. "שלוות עולמים / פרדס חנה כרכור / אקליפטוס בודד / שורק בלוז כנעני" – ביצוע שנשמע כרגיל כשהפעם העיבוד לא לקח אותו לגובה מה שאיפשר לקהל, כמו בהופעה של עינת שרוף, להצטרף בפזמון.

לאורך כל ההופעה, עמי רייס, הפסנתרן ומי שלקח ועיבד את השירים ואהוד בנאי החליפו מבטים – כמו המאסטר המבוגר והצעיר המוכשר שהם. למען האמת הפסנתר נתן מעט צבע, ובלט פחות מהמיתרים מה שקצת משונה בהתחשב בכותרת "פסטיבל הפסנתר מארח". כאן היה זה פסטיבל הפסנתר מתארח. אבל רייס היה ניגוד לבנאי שלא חייך לרגע ונראה כמעט בטראנס.

EhudBanaiPianoFestival2011_3254_111123

הסוכריה האמיתית הגיעה עם השיר הנדיר במחוזותינו, שיר שמעולם לא שמעתי אותו מבוצע בהופעה (ראיתי את מר בנאי כמה פעמים כבר) – "חתונה" מתוך אופרת הרוק מאמי.

עיירה בדרום, יום שלישי בערב
פעמיים כי טוב במתנ"ס מתחתנים
הסמל, ניסים מלכה, חייל מילואים
ומאמי ביתם של השכנים.

עננים של גשם ושל מלחמה
שטים מעל מפעל הטקסטיל הנטוש
לזוג הצעיר יש תקווה ויש אהבה
לכלה אין מקצוע ולחתן אין גרוש
לכלה אין מקצוע ולחתן אין גרוש

….

EhudBanaiPianoFestival2011_3273_111123

ההפתעה הייתה מושלמת כאשר מאיה בלזיצמן, הצ'לנית פסעה אל תוך נעליה הענקיות של מזי כהן ששרה עם בנאי את השיר במקור. היא גם צ'ילנה (הפעולה של נגינה בצ'לו) וגם שרה בקול צלול וחזק את תפקידה של מאמי, ביתם של השכנים. אני חושב ששום שיר אחר לא קיבל תשואות כאלו מהקהל. השיר הזה, לצערי גם הוא נשמע מאוד רלוונטי עם מפעל הטקסטיל הנטוש בדרום המאובק ותחושת האין אונים שהוא מעלה.

EhudBanaiPianoFestival2011_3266_111123

להדרן עלו רייס ובנאי בלבד. בנאי הסביר שהרופא ביקש שלא ישב יותר מדי (כמו בשיר "אני הולך" גם שם הוא מקשיב לרופאו – ככה זה כשמתבגרים – לרופא יש יותר השפעה). שניהם ביצעו את "עד הפעם הבאה" החותם את האלבום האחרון של בנאי, רסיסי לילה (שאם אין לכם אותו – תלכו ותקנו אותו, כמוני) והפעם בעיבוד שנשמע עירום כמעט, ללא המיתרים שעיטרו את כל הערב.

EhudBanaiPianoFestival2011_3285_111123

"אסתר" סגר את הערב באופן קצבי ("מי זה בא בדמות ענן, עמוד עשן. / כל הלילה על האש, / על נפשנו אבקש, / יום אחד הכל יפרח הלב של העולם נפתח. ") זה היה כל כך מוצלח שגיליתי שכל המשתינים שעמדו לצידי איך שיצאנו מהעולם שרקו/זימזמו/שרו את הפזמון הזה בעוד מבצעים את הפעולה הביולוגית הפשוטה הזו. מי אמר שגברים לא יכולים לעשות שני דברים בבת אחת?!

זו הייתה הופעה מופלאה ממש. לא הדבקה סתם על מנת להיכנס למשבצת הנכונה אלא עיבודים יפים ומרתקים שנתנו כבוד לשיר וליוצר שעמד שישב על הבמה. אני מסיר את כובעי בפני כל החבורה שהייתה על הבמה – אהוד בנאי שלא חשש להפקיר את שיריו בידי מעבד צעיר ונתן לו את הכבוד וכבש את האגו – אבל בנאי הוא אדם של פשטות, עמי רייס שלא חשש ממעמד אייקוני של חלק גדול מהשירים ולקח אותם למקום אחר וכמובן לרביעית המיתרים שצבעו את כל הערב ולקחו את בנאי למחוזות אחרים.

אני רק תקווה שפסטיבל הפסנתר ישכילו להוציא את ההופעה בצורה זו או אחרת. במכונית הביתה נאלצנו להסתפק בבנאי של האולפן. אסיים בהמלצה – אם הם ימשיכו את זה הלאה, רוצו, לכו וטוסו לקנות כרטיס ואל תשכחו להודות לי.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Music, photography, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s