אגדת קומיקס בחולון

יושב לו קשיש חביב על בימת המדיטק בחולון לצידו בנו ומולו יושב נמרוד רשף, קומיקסאי וראפר (שב"ק ס') והוא נראה נרגש. אולם המדיטק מלא למדי ואנשים יושבים בשקט ומקשיבים. לא כל יום הם יכולים לראות ולשמוע את אחד האנשים המשפיעים על הקומיקס האמריקאי – ג'ו קְיוּבֶּרט (Joe Kubert) ואת בנו אדם (Adam Kubert) שיחד עם בנו השני אנדי מהווים את משפחת האצולה של הקומיקס האמריקאי. יהודים טובים, כמובן.  שניהם באו לפתיחת תערוכה (מ-א-מ-מ-ת!!!1) על גיבורי-על במוזיאון הישראלי לקריקטורה וקומיקס בחולון.

KubertTalk_0498_110817(משמאל לימין, נמרוד רשף, ג'ו קיוברט, אדם קיוברט ומעליהם – טֵקס)

בקהל יושבים, בינות לאצולת הקומיקס המקומית, נדב ואנוכי, עם ירון ידידי ורעי ובנו גל. לאחר שגלית גאון, מנהלת מוזיאון הקומיקס בחולון דחקה בנו לעזוב את כסאותינו בשורה האחרונה, שם רכשנו במיטב כספנו את הזכות והעבירה אותנו לשורה קדמית אנחנו יושבים בנינוחות ומאזינים בקשב רב לשיחה על הבמה שיכולה הייתה לארוך גם 4 שעות והייתה עדיין מרתקת (תודה גלית!).

הכול התחיל עם אנגלמאייר. הלכנו למוזיאון הקומיקס בחולון מלווים את אוהד שהשתתף בסדנת קולאז'ים של זאב אנגלמאייר ולראות את התערוכה שלו. זה היה היום האחרון וההכנות לתערוכה הבאה – גיבורים, ממש החלו. ואז ראינו את המודעה.

kubert-poster-for-mail---w

אני ידעתי שאגיע. לשמחתי נדב התלהב גם הוא ואפילו רכש במו כספו חוברת קומיקס ראשונה של Ultimate X-Men שאותה צייר אדם קיוברט ועד המפגש טחן אותה עד דוק. ירון וגל שמחו להצטרף וכך, בערב קיצי מהביל אנחנו יושבים במדיטק בחולון ואיש נחמד להפליא יושב על הבמה ומספר על 70 שנה של קריירת קומיקס. הנה הסרט שהציג אותו

ג'ו קיוברט החל לצייר בצורה מקצועית בגיל 12. היום הוא בן 85. הוא עבר את כולם וצייר את דרכו לאורכה ולרוחבה של תעשיית הקומיקס האמריקאית. הוא גם היה עורך ומרגע מסוים החל לכתוב לעצמו את התסריט לקומיקס. נמרוד רשף שאל אותו (ההתרגשות ניכרה בו וזה הוסיף לחוויה) וג'ו ענה תשובות ארוכות ומפורטות שהולכות אחורה ומזכירות לכולם את התרומה שלו לכל הענף. הוא דיבר על זה שראשית צריך סיפור טוב. בלי סיפור אין כלום. כדוגמא הביא את אחת היצירות האחרונות שלו והמרגשות יותר – יוסל – מעין אוטוביוגרפיה חלופית של ג'ו שהיגר בגיל חודשיים עם הוריו לארה"ב מפולין – מה היה קורה אילו היה נשאר בפולין כמו שאר משפחתו והיה נלקח עם שאר יהודי פולין למחנות. הספר מצויר בעפרון בלבד וזכה להצלחה רבה למרות שיוסל, בן דמותו הפיקטיבי, הוא לא גיבור על. הוא פשוט יושב ומצייר את מה שהוא רואה במחנות ומספר את סיפורו. יש כאן כמה טעימות (וגם כאן, כאן ואפילו כאן). את הציורים המקוריים תרם למוזיאון הקומיקס שם הם מוצגים לקהל ואני יכול להעיד שהם מדהימים.

KubertTalk_0494_110817

אדם, בנו שישב לידו לא השתתף יותר מדי בדיון ולי זה נראה שהוא פשוט מוסתר בצל הענק שאביו מטיל. נמרוד רשף שאל אותו גם כמה שאלות אבל אדם לא הרים את הכדור (הוא גם קיבל את השאלות הקשות!). הוא סיפר על רצונו להתרחק מהקומיקס ואיך שלמד איור רפואי והתכוון להתפרנס מזה אבל נשאב חזרה אל גיבורי העל ופתח בקריירה משלו. הוא הסביר על סגנון הציור שלו השונה משל אביו אבל הסביר שלמד אצל הטובים ביותר (אצל אבא…). אצל אדם, יש סצנות שנראות כאילו הם מזנקות מהדף, כולן מתוחות באקשן ושרירים משתרגים. לג'ו יש את הסגנון שלו שהוא מנחיל הלאה בבית הספר לקומיקס שפתח לפני 30 שנה בניו-ג'רסי.

ג'ו קיוברט נראה ג'נטלמן מהדור הישן עם הז'קט וסיכת המוזיאון, דרך הארץ וחוכמת החיים עם הטוויסט היהודי ואילו אדם נראה ילד טוב ירושלים. ברגע שרואים את הציורים שלהם, מבינים שיש שם עוד הרבה מתחת לכיסוי השקט והרגוע. שניהם דיברו על העבודה – שזה לא רק לשבת  ולצייר אלא לעמוד בזמנים ואיך לחלק את המשאבים – מה קורה כשהציור והאיור הופכים לפרנסה.

KubertTalk_0501_110817

ג'ו צייר המון דברים שאני קראתי כילד – למשל את טרזן ולראות את טרזן ואת נומה האריה, סאבור הלביאה כך על המסך מאחוריהם הביא איתו פרץ של נוסטלגיה.

KubertTalk_0490_110817

את סמל רוק (Sgt. Rock) הוא יצר וצייר מ 1959. הסמל הוא חי"רניק במלחמת העולם השנייה וקיוברט כתב וצייר אותו במשך כ 50 שנה. לשאלה מהקהל האם היה יוצר אותו אחרת, בקו מלוכלך יותר עם יותר אלימות ודם אילולא קוד הקומיקס (קוד שקיבלו עליהן ההוצאות הגדולות ב 1954 שקבע קו נקי ללא מין ואלימות – כל מה שמעניין בקומיקס) הוא אמר שלא היה משנה אפילו קו אחד ושהוא מעדיף להשאיר לדמיון יותר מקום. אם כדור פוגע בגיבור, הוא אומר, אין לי צורך להראות מזרקות של דם אלא הבעת פנים ורגש שממנו הקורא הנבון ישלים את התמונה. אדם חייך ואמר שהוא מצייר את מזרקות הדם, לקול מחיאות הכפיים…

דרך סמל רוק ומעבר לו קיוברט הוסיף נופך יהודי לקומיקס. גם ב"יוסל" וגם בהרבה כיוונים נוספים.

KubertTalk_0505_110817

הוא העיד על עצמו שבגילו ומרום מעמדו, כל מה שיוציא – ימכר ולכן הוא פחות מסחרי והולך יותר אחרי ליבו. לפני כמה שנים הוציא חוברת בשם "גנגסטר יהודי".  כשהיה ילד, בברוקלין של שנות השפל הגדול הציור החזיק אותו בבית והכניס כסף ופרנסה. אביו איים עליו שלא ילך בעקבות חבריו ששרצו ברחובות ונגררו לחיי פשע בהעדר ברירה אחרת. את הסיפור הזה הפך ג'ו קיוברט לקומיקס "גנגסטר יהודי" שעוקב אחר בחור צעיר בברוקלין של השפל הגדול שהולך ומסתבך בין המאפיה האיטלקית ליהודית.

הדיון היה מרתק אבל הגיע אל סופו. הקהל הוזמן להגיע, מי בהסעה ומי עצמאית למוזיאון הקומיקס לפתיחה החגיגית. הצוות שלנו יצא ברגל ולאחר 10 דקות של הליכה הגענו. העיכוב היחידי היה ראיון לאיזה תוכנית טלוויזיה (ערוץ 3?!) שנדב ואני התנדבנו לתת. נדב קצת נלחץ אבל אני תמיד שמח לעוד במה…

KubertTalk_0528_110817

התערוכה פשוט מופלאה ועומדת בכל סטנדרט בינלאומי. כל הקירות הפכו לקומיקס ואני עומד לחזור לשם בשקט לכמה שעות של הנאה, לעבור לקרוא ולבחון את כל הפרטים.

KubertTalk_0530_110817

אנחנו התעכבנו הרבה על האזור של X-Men ובמיוחד על הקיר המרשים שעוקב אחר הסיפור של וולברין, אחד מהגיבורים היותר אהובים על כולם (ונדב בינהם). הקיר הוא סקיצות וציורי עיפרון של אנדי קיוברט (שלא הגיע) לסיפור מקורותיו של וולברין

KubertTalk_0536_110817

KubertTalk_0533_110817

לאחר קבלת הפנים שעל המרפסת של המוזיאון (יין זול ואוכל קל), נישאו נאומים קצרים, ביניהם הנספח התרבותי של ארה"ב שבירך את השניים ואמר שלא יכול היה לבוא בתחפושת באטמן, לכן בא לבוש בחליפת פסים דקה כמו רשע קומיקסאי או גנגסטר. הוא סיפר איך, כשהיה ילד היה יורד לקנות בשקט ללא ידיעת אמו חוברות קומיקס של קיוברט, במיוחד את סמל רוק ועכשיו כשהוא גדול ונספח יוצא לו לברך את קיוברט רשמית.

נדב עמד על המדרגות ליד השניים דרוך. הוא הביא אתו את הספר שקנה של Ultimate X-Men ורצה שיחתמו לו. ברגע שניתן הסימן הסתער הקהל פנימה וסחף את אורחי הכבוד. ג'ו נעלם איפשהו לתוך המוזיאון ואנחנו מצאנו את אדם. דוריית מיה גור, תלמידתם של הקיוברטים, קומיקסאית ואוצרת התערוכה הגנה על אדם וביקשה שלא  יציקו לו. כולנו, וכל הגיקים שמסביב (שמתם לב איך הצבתי עצמי מחוץ לגיקים?!) עמדנו והבטנו בשקט. ואז ראיתי שני אירועים שהדגימו כמה אמיתות של החיים:

ראשית ניגשה אל אדם, בלונדינית נאה בשמלה קצרה. היא עברה דרך קהל הגיקים שנחצה כמו ים סוף לפני משה ופנתה לאדם ששמח לשוחח עימה בעוד שכולנו מביטים. הבנתי שג'ו אח"כ בכלל שמח מאוד אליה. עובדת חיים אחת – לבלונדיניות יותר קל.

KubertTalk_0548_110817

שנית, ניגש אליו ילד קטן עם אימו האנגלו-סכסית והזאטוט ביקש ציור והקדשה. אדם זרח כולו ובשניות רשם לילד את בטמן (שאותו גם צייר בקריירה שלו) והקדיש את הציור לזאטוט, לצד ציור של סמל רוק שצייר לו ג'ו. עובדת חיים שנייה – ילדים, גם הם גונבים את ההצגה עד שהם הופכים לגודל גדול (ע"ע נדב). אותי הרשים הקלות הבלתי נסבלת שאדם רשם – שניה, שתיים ויש דמות עם אופי והבעה.

KubertTalk_0551_110817

ברגע שהבלונדינית והילד נעלמו קיבלנו את ההזדמנות שלנו. אני שוחחתי עם אדם על עתיד הקומיקס בעידן הטאבלטים שמוסיפים מימד חדש של אינטראקטיביות אבל הוא טען שאין עדיין שינוי מהותי וצריך סיפור וציירים ואי אפשר באמת לקרוא קומיקס על מכשירים קטנים. לא יכולתי לפתח דיון כי מכל הכיוונים קפצו עלינו. לא היתה ברירה, כשכולם משאילים את הטוש שהבאנו לחתימות החלטתי שזה שאני מראה לנדב דוגמא לאיפוק ודרך ארץ לא ממש עובד וגם אנחנו ביקשנו חתימה על ספר הקומיקס הראשון שנדב קנה לעצמו, ספר שצייר אדם. הנה כל הצעדים:

1. חיוך ושיחה

KubertTalk_0547_110817

2. נדב שהתבייש, מצליח להתגבר ומציג את הספר כשאני מדבר, ירון מצלם וגל מסייע

KubertTalk_0566_110817

3. הילד המאושר עם הספר החתום

KubertTalk_0568_110817

4. צילום נוסח מפגש הסטייק (חייבים, אין ברירה)

KubertTalk_0573_110817

ולאחר שהורדנו את העול הזה מהראש התפננו להמשיך ולבחון את התערוכה (מופלאה, כבר אמרתי?!)  עד שהנוער חש עייפות קלה ורעב. אני מאוד נהנתי מהערב מהחברה ובמיוחד מהכיף הזה של אבא ובן, אחד על אחד והיכולת לתת משהו, לקבל את העניין וגם להתרגש כשנדב גדל ונחשף לעוד תחום.

לפני שנצא אל הפיצה שסגרה לנו ערב נהדר אשחרר לכן עוד תמונה מהתערוכה ואשביע את כולם ללכת ולראות במו עיניהם. הנה שוב, האתר של המוזיאון הישראלי לקריקטורה וקומיקס בחולון והתערוכה אמנם פתוחה עד סוף ינואר אבל בחיאת, אתם תשכחו עד אז ותבואו לבכות אצלי ולהרטיב את הקומיקס. אז לכו.

KubertTalk_0575_110817

אתם עוד פה?

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Creative, photography, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s