בר מצווה – שיעור ראשון זורק אותי אחורה

הערב ליוויתי את נדב, בני בכורי, לשיעור ראשון עם החזן של בית הכנסת שם יעלה לתורה בתחילת ספטמבר. מפגש ראשון שלו עם החזן יוסי ועם פַּן אחר של היהדות. ישבתי לצידו, שנינו חובשים את הכיפות הלבנות האלו של בית הכנסת והחזן, איש נחמד מאוד, ישב בשקט והסביר לו כמה עקרונות בסיסים הראה לו את התפילין ומה יש בתוכם (לפני שמישהו קופץ – תפילין פגומות וקלף פגום לצרכי הסבר בלבד), את הקונספט של פרשות השבוע ומה הרקע ההיסטורי להפטרות שקוראים בשבת. זה היה יפה ומעניין ונדב, לשמחתי, הקשיב, שאל והפגין ידע (קצת נחת שיביא כבר!).

BarMitzvaLesson_0747_110613

פתחנו ספר תורה לראות את המפטיר, ואת הפרשה והם קראו ביחד ואני יושב בצד ומתמוגג. רוב הדינים דורשים כמינימום, יהודי שלא מחלל שבת בפרהסיה ואני, מה אני? זולל שפנים שכמותי, אוכל שרימפס בחלב אימו אבל עדיין שמחתי לראות את נדב יושב ומקשיב וחייכתי למשמע הניסיונות הראשונים לקרוא ולהבין תבניות של טעמי מקרא. הוא עדיין לא תפס את השליטה המלאה בקול הבס שהוא מפתח ולעיתים מתחיל סלסול נמוך מדי ומתרסק אל תחתית המנעד הקולי שלו המשתנה אבל זה יבוא. אין לי דאגה.

BarMitzvaLesson_0753_110613

המשעשע ביותר בכל הסיפור הוא שפתאום נפתחו לי מגירות זכרון בראש, ששנים לא ראו אור יום ולכל שאלותיו של החזן, ידעתי לענות וזכרתי את שמם של טעמי מקרא ואפילו זכרתי את העובדה האיזוטרית שהם הומצאו בטבריה. הפעם תפסתי ממש מהר מה שהוא הסביר לנדב והצלחתי לשיר בליבי את המנגינה נכון. נזרקתי שנים אחורה (אולי יותר מ10 שנים אחורה!) לשולחן במטבח שלנו בבית הישן של הורי, אני יושב עם טייפ גרונדיג שחור גדול עם הרבי שלימד אותי לבר מצווה (ראובן? אמא שלי בטח תזכור – למרות שלא היה ממש רבי…) וחוזר שוב ושוב לפי הקסטה (אז לא היו לנו קַלָטות). ביושבי היום בבית הכנסת זכרתי את הפתיחה וכמה פסוקים שאחריה ולהפתעתי זו גם ההפטרה שתגיע בשבת הקרובה לפי חזננו.

שוב, זה קורה וזה מרגש. לא בקטע של דמעה בזווית העין אלא בעוד סימן של הזמן שחולף – אני שעדיין זוכר את ההפטרה שלי ולא מחשיב עצמי מבוגר אחראי יושב ליד הבן שלי בשיעורו הראשון לקראת עלייה לתורה. איך שהזמן רץ…

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Family, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

5 תגובות על בר מצווה – שיעור ראשון זורק אותי אחורה

  1. שלום אלקין הגיב:

    אינני חייב באוביקטיביות, ואינני נוקט בה. כסבא, אני גאה עד מאד.
    הטייפ היה שחור, אבל לא גרונדיג. ובזמן שאיתן זמרר עם ה"רב" במטבח, אחיותיו זמרו בקול מחדרן – הן למדו באותה מהירות כמוהו
    אכן הזמן עובר. אני זוכר, לפני למעלה מ-50 שנה, את ה"רב" , מר הבר, שלמד אותי את המפטיר של "בהר-בחוקותי", לאמור:
    "וכל מעשר בקר וצאן, כל אשר יעבור תחת השבט, העשיריהיהי (ככה זה נשמע עם הטעמים) יהיה קודש ל-ה'"
    שיהיה לכולנו בשמחה

    סבא של נדב

  2. שלום אלקין הגיב:

    נדבי ואיתני מרגש עד דמעות,אני זוכרת את ההכנות לבר המצווה שלך איתני.
    תקופה מאד מיוחדת לכל המשפחה
    אוהבת סבתא נועה

  3. נועה אלקין הגיב:

    נדבי ואיתני מרגש עד דמעות,אני זוכרת את ההכנות לבר המצווה שלך איתני.
    תקופה מאד מיוחדת לכל המשפחה
    אוהבת סבתא נועה

    • שלום אלקין הגיב:

      אינני חייב באוביקטיביות, ולא אנקוט בה. אני ממש מתנפח מגאווה והתרגשות.
      כשאיתן למד במטבח (הטייפ היה שחור, אבל לא גרונדיג) , הבנות זמררו מחדרן את המפטיר,הברכות וההפטרה – הן למדו מהר כמוהו.
      ואם בהרהורי "איך חולף…" אנו עוסקים – אני, סבא של נדב, זוכר כיצד ישבתי אני עם חזן בית הכנסת, מר הבר, ולמדתי את המפטיר – בטעמים. להוכחה – הרי המפטיר של פרשת "בחוקותי", רק מהזכרון
      "וכל מעשר בקר וצאן, כל אשר יעבור תחת השבט, העשיריהיהיהי [ככה זה נשמע עם הטעמים] יהיה קודש לה'"
      שיהיה לכולנו בשמחה

      סבא של נדב

  4. אבנר מרט הגיב:

    ברכות

    אבנר מרט

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s