הצוענים חוזרים שוב–בעיר הקודש בערב הרה גורל

נראה לי שזהו הסימן שחיכיתי לו – אני בשל לפרוץ קדימה, לעזוב את העבודה במפעל ולחיות רק על הרווחים של הבלוג ועל יכולותיי. הסימן חיכה לי במייל שלי לפני כשבועיים – הזמנה לבוא למופע ולכתוב עליו!

לאלה מבינכן שזיכרונן בגד בהן, בחורף האחרון לאחר ששמעתי קטע קטן ברדיו, התחקיתי וגיליתי הרכב בשם סווינג דה ג'יטאן, שמנגן ג'אז צועני. הלכנו לשמוע אותם באולם קטן במרכז תל אביב (הכל כתוב כאן). לאחר המופע שבו צילמתי הרבה העליתי את רשמי לבלוג ושלחתי אל הצוענים. מדד הסטטיסטיקה של הביקורים בבלוג החל לקפוץ למחרת למעלה, כמו מונה גייגר בפוקושימה ואתו גם מצב הרוח שלי, כי מתוחכם ככל שאהיה, אני עדיין מכור לתשומי כמו כולנו.

לכן כשאורן, הבסיסט של הצוענים הזמין אותי למופע – הרגשתי עוד יותר חשוב, ועם זאת התחלתי לחשוב – מה יהיה? אם זה לא יהיה טוב והם הזמינו אותי? אז מה? האם אקטול אותם סטייל אנטון אגו, מבקר המסעדות בסרט הנפלא רטטוי או שלא משנה מה – אני לא עיתונאי וגם ככה חוט השדרה המוסרי שלי די מפוקפק אז בכל מקרה אשבח אותם, גם אם הם נשמעים כמו מסגריה?

כיון שאני מאמין שמתח לא טוב לבריאות כבר אסגיר את הסיום ואומר שנחסכה לי הדילמה כי המופע היה טוב מאוד. ועכשיו, כשהורדנו את זה מעל הפרק, אני יכול להתפנות ולספר בניחותא על הערב:

מדד התשומי עלה כשראינו את שמי ברשימת המוזמנים ומיד הודפסו לנו שני כרטיסים

SwingDeGitanesTicket

SwingDeGitanesPoster

האולם, שהיה גדול משמעותית מזה שראינו את הצוענים (מה לעשות, צריך לכנות את חבורת הנגנים בשם כלשהו) בת"א התמלא יפה והכל היה מוכן לעלייתם של השלישיה שהם ההרכב (אורן שגיא קונטרבס, יעקב חוטר ואוֹרי בן-צבי גיטרה). הם עלו לקול תשואות הקהל ופתחו (תקנו אותי אם אני טועה) ב Minor Swing – הקטע בין המפורסמים ביותר (אם לא הָ) של ג'אנגו ריינהרדט (כל הפרטים בפוסט הקודם). אחריו עלו ובאו עוד שני גיטריסטים – אלון שגיא (אח של) ושיר טפר והצטרפו לנגינה.

עדכון: אכן טעיתי ותיקנו אותי שהמופע נפתח ב Viper's Dream קטע פחות מוכר של ג'אנגו (בבלוג חסר חוט שדרה מוסרי אפשר לחזור ולתקן). Minor Swing נוגן בהמשך הערב.

SwingDeGitanesGypsyFest_0593_110528(משמאל לימין – אוֹרי בן-צבי, אלון שגיא, אורן שגיא, שיר טפר, יעקב חוטר)

אחריהם עלו ובאו גל דהן (קלרינט וסקסופון סופרנו) ואקורדיוניסט מבוגר יותר משאר החבורה. יעקב הציג אותו כאמיל קרויטר – אקורדיוניסט שעלה ממולדביה ושהדגים שבעורקיו זורם דם צועני משובח.

SwingDeGitanesGypsyFest_0600_110528

המוזיקה נשארה אותה מוזיקה – סווינג מהיר שמקפיץ את הרגל וגורם לראש לנוע לפי הקצב.

תענוג.

ככל שנקפו הדקות המוזיקה חדרה עמוק יותר ואנו שקענו במושבינו מתמכרים לצלילים.

SwingDeGitanesGypsyFest_0622_110528

יעקב דיבר קצת בין הקטעים, מסביר ומבאר מה אנחנו שומעים וסיפר שהם ניסו ליצר ולהביא אל הבמה את החוויות שהם חוו באירופה כשהסתובבו עם הצוענים ואיך כשיושבים ומג'מג'מים ליד המדורה קורה שמרימים את הראש ויש ערימה של נגנים סביבך שפשוט שמעו את המוזיקה ובאו להצטרף.

על מנת להדגים את הרעיון, נשמעה מנגינת כינור מקצה האולם ופאבל לוין, כינור, פסע פנימה תוך כדי נגינה ועלה על הבמה לתפוס את מקומו. השמינייה הסודית הושלמה.

SwingDeGitanesGypsyFest_0624_110528

היה אלמנט של מדורה במקום – ארבעה גיטריסטים פורטים במהירות, ידיהם נעות בתיאום, חצי מעגל של נגנים על הבמה, רק דרש כמה בולי עץ בוערים במרכז, עם איזה סיר עם נזיד מהביל מעליו או כמה ארנבים על שיפוד (מצטער, זה מה שמתקשר לי עם צוענים אירופאים בין קרוונים).

SwingDeGitanesGypsyFest_0625_110528(לחצו על התמונה או כאן לגרסה הגדולה יותר)

הקטעים רדפו אחד אחרי השני כשכולם מנגנים בתיאום מושלם ומבט מהיר לכיוון הקהל הראה שלא רק הראש הפרטי שלי לוקה בתסמונת הנדנוד המהיר אלא גם אלו שסביבנו. ואז הגיעה ההפתעה (טוב לא ממש הפתעה, זה כתוב על הדף במקור) ואל הבמה פרצו רקדנים, שני זוגות, בסימולציה של הרקדנים שרוקדים סביב המדורה, למרות שאני לא בטוח שריקודים סלונים בנוסח עדות אנה אהרונוב הם בדיוק מה שרוקדים סביב האש בלילות הקרים בצרפת.

הרקדנים הדגימו משהו פשוט – כמה המוזיקה הזו מקפיצה. הבנים סחררו, זרקו, הניפו והשליכו את הבנות באוויר (למזל כולם הבנות נחתו בשלום). כך, לאורך המופע, ברגעים היותר עליזים חזרו הרקדנים לפזז בקדמת הבמה.

SwingDeGitanesGypsyFest_0630_110528

SwingDeGitanesGypsyFest_0631_110528

SwingDeGitanesGypsyFest_0634_110528

SwingDeGitanesGypsyFest_0644_110528

גולת הכותרת מבחינתנו וגם לקהל לפי מדד התשואות, היה רגע שבו שחרר יעקב את אמיל, האקורדיוניסט על הקהל. הוא סיפר שאמיל הביא להופעה שורשים המשלבים את מגינות הבלקן והצוענים המערב אירופאים ואז אמיל פצח במנגינה שהביא עימו מהבית והראה לקהל מהו Old School כשהוא מוביל את החבורה.

SwingDeGitanesGypsyFest_0669_110528 (לגרסה הגדולה, לחצו על התמונה או פשוט כאן)

המוזיקה נשמעה שונה מהפעם הקודמת שראינו את החבורה מנגנת. אולי זה האולם הגדול יותר והמרחק בין הבימה לקהל, אולי זהו ההרכב הגדול יותר שגם בשל גודלו והצורך להכין מקום לרקדנים ישב פרוש מאחור, אולי זה הקהל שאז נראה קהל ביתי יותר עם אחוז משפחתי גבוה או אולי וזה המסקנה שהגענו אליה מאוחר יותר – זו העובדה שבהופעה הקודמת יעקב היה פצוע וההופעה פחות מהוקצעת ויותר ישירה. שוב, ההופעה הייתה מצוינת אבל שונה (ושלא יובן מכך שאנו דורשים שיעקב, שיהיה בריא, שוב יחתוך סלט ואת האצבע!)

העובדה שהוספו עוד אקורדיון וקלרינט צבעו את המוזיקה המוכרת בעושר רב. הקלרינט נתן מדי פעם נופך יהודי, של השטייטל המושלג. יעקב, באחד מקטעי הקישור הסביר שהיה קשר עמוק בין היהודים לצוענים (זה בהחלט קשר שהתהדק לו בגרמניה הנאצית) ושהנגנים הצוענים לקחו קטעים ושירים מהיהודים. האקורדיון, כלי נגינה מופלא שהולך ומאבד מהפופולריות שלו מוסיף נופך משלו. אני לא יודע מה אני מעדיף – הרכב קטן או גדול. מזל שאני לא צריך להחליט…

אחרי שחרשתי את הדיסק גם אני כבר הכרתי חלק גדול מהקטעים ויכולתי ללחוש על אוזנה של נורית שמות של קטעים ושאר ירקות. כך ישבנו, שמענו,חייכנו ותופפנו עם הרגל עד לירידה המסורתית לצורך עליה להדרן ואז נסתיים המופע (אולי זה ההבדל – זה היה מופע והפעם הקודמת הייתה הופעה?)

SwingDeGitanesGypsyFest_0682_110528

גם הפעם נשארתי לומר שלום לאורן שהכיר אותי. היה יופי של מופע, שאיני יודע כמה פעמים יחזור במתכונת הזו (ראיתי שיש עוד פעם או שתיים – תתעדכנו באתר של הסווינג דה ג'יטאן) ולמרות שיחשדו בי אני שוב חוזר וממליץ – לכו לראות את החברים האלו שעושים מוזיקה אחרת ואני בטוח שתיהנו!

נפלטנו אל הלילה הירושלמי הקר. יצאנו אט, חיוור היה הלילה, במרחקים הבליחו האורות ואז הבנו שבא לנו לנשנש משהו. כיון שהיינו מרחק יריקה ממרכז העיר הלכנו לנו לאט ברגל. כשהגענו לאזור המדרחוב נזכרתי שבעצם לא נסתיים מה שריתק את כל מי שלא היה באולם אל המסכים – עוד מסורת אירופאית חשובה – גמר ליגת האלופות בכדורגל בו הקוסמים מברצלונה פוגשים בשדים האדומים ממנצ'סטר

Manchester-United-vs-Barcelona

יש רגעים שנותנים תקווה. יש תקווה למין האנושי ואולי יבוא היום ויגור זאב עם כבש.

כשאנו חולפים דרך המדרחוב שמחתי לראות שכדורגל משובח משכיח את כל היריבויות – חרדים שחורים, חרד"לים, חילונים, ערסים, ערבים (אין כמעט הבדל, רק ס' וב'), תיירים צרפתים ואמריקאים – כולם ישבו אל מול מסכי הענק שהוצבו וזעקו ביחד כאשר מסי וצ'אבי שוב איימו על השער של ואן דר סאר – כולם ביחד, ללא הבדל מוצא ואמונה רק עם אמון באלוהי הכדורגל וליאו מסי, נביאו הגמד

JerusalemChampionsFinal_0697_110528

גם בכיכר (שכחתי את שמה) שראתה כל כך הרבה הפגנות ומחאות לא היה מקום לעמוד מרוב חובבי כדורגל שלמחרת כבר שנאו אחד את השני בחזרה אבל לכמה שעות התאחדו יחד סביב הקבוצה הטובה בעולם (אני משאיר לקוראים את ההחלטה מי היא)

JerusalemChampionsFinal_0701_110528

אנחנו מצאנו מפלט בסאקורה, בוודאי הסושיה הטובה ביותר בירושלים ואחת הטוענות לכתר בת"א. ישבנו על הבר, פגשנו זוג פליטי כדורגל ודנו איתם במורשתו של ג'אנגו ריינהרדט הצועני עם הגיטאר (הגבר היה נגן תופים וידע על מה אנחנו מדברים).

עם פה מלא בניגירי אברך אתכם בלילה טוב ושבוע טוב (או כמו שהסושימן אומר: おやすみ、良い一週間)

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Music, photography, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s