סימנים ראשונים לבר המצווה–אירוע אתגרי!

הטענה הפופולרית מספרת כי בת יענה טומנת ראשה בחול כדי לא לראות מה שמגיע. אני לא יכול לומר שאנחנו טובלים ראשנו בחול אבל אוטוטו, נדב, בכורנו, מגיע לגיל מצוות.

איזה פחד!

אנחנו כבר בסבב הכנות, הילד הולך ומיתמר, קולו מעמיק והוא הולך מדי פעם לבר מצוות של חבריו אבל כשקיבלתי בדואר הזמנה לאירוע לבני ובנות המצווה שמארגן המפעל שבו אני עובד, ירד איזה שהוא אסימון מטאפורי (לא שבני ובנות המצווה יודעים מהו אסימון) והבנתי שזהו, יש לנו ילד גדול!

image001

לאט, לאט החלו הפרטים להצטבר, יוצרים מתח בריא – יום טיול לילדים ולהורה מלווה, צריכים בגדים למים, חוזרים ב 23:00 לרעננה ועוד. נדב גם העלה את הנקודה שמפסידים יום לימודים וזה כבר רווח.

ב 26 לחודש מאי, יצאנו אני ונדב, עמוסי ציוד (שלא נעשה בו כל שימוש, כמובן) למפגש בבית הקפה של המפעל, מופתעים לגלות כ 350 איש ו7 אוטובוסים מוכנים ומזומנים.

אפתח ואומר, לטובת קצרי הרוח ומאותגרי הקריאה: היה מעולה, מצוין והכל זרם חלק כמו מים בירדן. מחלקת הרווחה עשתה עבודה מופלאה והכל היה בדיוק במקום, בלי שום צורך לחשוב או לפקפק אלא רק ליהנות.

זהו, אני אחזור לזאת בסוף אבל פרקתי את זה מהלב.

כמובן שלא רק אני אב לילד בן 13. התפלאתי לראות כמה אנשים אני מכיר שגם להם יש כזה אחד (או כזו בת 12). שמחתי למצוא מכרים ותיקים מימי עבר ואיתם עלינו לאוטובוס שלקח אותנו הישר לבית הלל (טוב, עם עצירה לקפה). כבר באוטובוס הבנו שזה עומד להיות טיול למיטיבי לסת וסלסלות של מיני מגדנות ותופינים חלפו על פנינו. איך שפרקנו מהאוטובוס בכפר בלום חיכה לנו דוּד מהביל של קפה ועוד כמה מאפים על מנת להגדיל את כישורי הציפה במים (שהרי שומן צף!) ויצאנו אל אתגר הראפטינג האימתני שעל החצבאני.

כשמדברים על מי מנוחות – לזה מתכוונים – הצוות המורחב (שכלל את ניר ובנו גל שנדב הכיר בנסיעה צפונה) נסחף לו בכיף על מימי החצבאני הקפואים לכיוון המיזוג עם הירדן. לנדב היה זה ראפטינג ראשון והבחור התלהב במיוחד. בעוד ניר ואנוכי השתרענו לנו בשמש במרכז הסירה, הוציאו השניים הצעירים אנרגיה מיותרת. ככה זה כשאתה בן 13…

הכל היה מוכן לקראת המפל!

והמפל בא.

אני ידעתי למה לצפות אבל נדב נדרך כולו (גם התדריך לפני היציאה לדרך מתיחס למפל כאילו אנו יוצאים להפליג בחבית מעבר למפלי הניאגרה). אבל צלחנו את המפל בשלום

BarMitzvaTrip_110526(צולחים במפל משמאל לימין: גל, ניר, עבדכן שניראה תוריסט אבל רגוע, ונדב בחרטום)

הארגון היה מצוין – איך שעלינו מהמים חיכה לנו מתחם עם טאבונים שכבר החלו לפלוט פיצות לשמחת כולם (שהרי על המים לא אכלנו כלום!). ברגע שהדרישה לפיצות הלכה והתדלדלה הופיעו מחצלות למנוחה, משחקי קופסא ומטקות לצד עמדות קפה – כי צריך להכניס משהו לפה…

כמו רועים שלווים ליקטו אותנו אוסף המדריכים וכמו צאן הובלנו אל האוטובוסים, מוכנים לאטרקציה הבאה. אני חש צורך ברגע זה לחלוק חוויה ומידע חשוב – קבוצה של 4-5 בנות מצווה באזור הספסל האחורי של אוטובוס מסוגלת ליצר רעש מדהים וליצור גל בִּלבּוּל שכזה שגם סטיבן הוקינג היה נכשל בלוח הכפל לו רק היה יושב שם. לא שהצלחתי להבין את השטף כולו של הדברים אבל אני יודע שמותגים זה מאוד חשוב (במיוחד אברקומבי ופיץ) אני מודע לחשיבותם של סמארטפונים לחיי החברה של כל נערה מתבגרת ואוצר המילים שלי הועשר לאין ערוך. נדב באמת ניסה להשתתף בשיחה אך מבחינה גנטית הוא מוגבל לשיחה אחת בלבד בכל רגע נתון.

השטף נעצר קלות כשהגענו לחוות בת יער ושם עלינו על גדוד של ג'יפים. שלנו היה נהוג בידי גֵרַא, נהג ותיק, יליד עמוקה, גלילי שורשי, מעוטר בצל"ש (קיבלתי דיווח מלא) שלא נתן לשטף מאחור לבלבל אותו וסיפר לי סיפורים משעשעים (גילוי נאות – אני משכתי אותו בלשונו) די מהר איבדנו את הטור והמשכנו לסיור פרטי בדרכי העפר סביב לעמוקה.

BarMitzvaTrip_0373_110526

ברגע שנעצר הג'יפ חיכה לנו ארגז ארטיקים (מיטיבי לסת, כבר אמרתי?) ואנו התחלקנו לקבוצות (שהוגדרו מראש, עוד בתחילת היום בצורה מאורגנת) ויצאנו למסלול משימות אתגרי. שמתי כאן על לוח השעם של הבלוג כמה מטעמים

BatYaarAdventureTrack

היה שם ירי של פיינטבול (נדב להפתעת כולם ובעיקר להפתעתו שלו, פגע במטרה בכל חמשת הכדורים שירה), משחק זיכרון גדול, חציית מכשולים על קוביות, השלכת פרסות, קפיצת טרזן אל משטח שהיה צריך להכיל את כל הקבוצה, זריקת חיצים, ועוד ועוד ועוד – כל זה במרוץ נגד הזמן ונגד הקבוצות האחרות בשילוב של הורים וילדים – רק צריך להרפות קצת מהרצינות ולהשתתף וזה כיף גדול – כל המחיצות נופלות וכמו שיגיד כל יועץ אירגוני מתחיל – זה גיבוש מצוין.

אבל גם למשחקים יש סוף ועם שריקת הסיום חזרנו לרחבה המרכזית שם כבר הוכן לנו משתה.

 

BarMitzvaTrip_0490_110526

פעם, כשהיו עוד קטנים הם אכלו קצת ובשר לא היה משהו בעל חשיבות. היום, אתה מסתכל על חבורת שואבי האבק האלו (בנים בגילאי 13) שלמרות שלא הפסיקו לטחון, הם מפרקים בשר כאילו לא ראו אוכל מימיהם.

אני אכלתי במצומצם אחרי כל המאמצים ומיטיבי הלסת אבל מסביבי? מסביב יהום הסער וחבר'ה טובים עם שיפודים שכאלו לא הגיעו רחוק. לא שהמבוגרים טמנו ידם בצלחת אבל המתבגרים טמנו וטעמו יפה. אחר כך רצו לעמוד בתור לעוגת שוקולד

בין המבוגרים החלה לעבור השמועה על המשך הדרך וההפתעה הצפויה לדור הצעיר, משהו עם בית כנסת עתיק וכו'. אנו נדרשנו להכין מראש ברכה לילדים ולשמור את זה בסוד וכמו שאמר צ'כוב, ברכה שמופיעה במערכה הראשונה צריכה לעשות משהו במערכה השלישית…

 

 

 

שבעים וטובי לב ישבנו אני ובני בכורי, כשאור אחר הצהריים הרך מאיר את הרחבה וקול ציוץ הציפורים מתמזג בשטף הדיבורים ורחשי מקלדות הבלאקברי שהרי קשה ממש להתנתק משרת הדואר הארגוני

BarMitzvaTrip_0485_110526

עם היעלמותם של הפירורים האחרונים, שוב לוקטנו אל האוטובוסים, כשהילדים מתקשים לעטות עליהם את החולצות הלבנות שהוכנו עבורם. ההוראות היו פשוטות – נוסעים ליעד הבא ושם ייפרדו הילדים מההורים, במעין מטאפורה על השנים שיבואו, ויצאו לדרכם. ההורים נתבקשו להישאר באוטובוסים להוראות נוספות.

הגענו אל בית הכנסת נבוריה, שרידי בית כנסת עתיק המתוארך לסוף המאה הראשונה לספירה. החוגגים כבר עמדו שם והאזינו לחבורת כלייזמרים שניגנו ממיטב להיטי צפת בהתלהבות ובדביקות רבה שלעיתים התעלתה על התיאום המוזיקלי

BarMitzvaTrip_0514_110526

אחריהם עלה רב בית הכנסת שבירך את הצעירים בטוב טעם

BarMitzvaTrip_0503_110526

ואז נשלפו הברכות. את הברכה שלי כתבתי בלילה, כשהשחקים קרובים וניסיתי לכוון למעמד ולמועמד. אני חושב שיצא לי לא רע טוב אבל אני יודע שבחודשים הבאים יצא לי שוב לכתוב כמה כאלו אז יש מקום להשתפר. נדב בכל אופן, משוחד ככל שיהיה, היה מבסוט

BarMitzvaTrip_0540_110526 

חדי העין מבין הצופים שמו כבר לב לבלונים שצצו. בלוני מימן רוצים לחופש (למרות שהירוק הקטן שבי זועק מרה על הזיהום ועל צבי הים הנחנקים על בלונים טבועים ושקיות ניילון) ואכן מיד לאחר כתובת האש המתבקשת (מִנְּעָרוּת לְבַגְרוּת) נתבקש הקהל הנרגש לשחרר את הבלונים אל השמיים

BarMitzvaTrip_0553_110526

BarMitzvaTrip_0547_110526

BarMitzvaTrip_0552_110526

ואני? לי עלה בראש לצעוק "שלום! שלום בלון לבן!" זכר לימים שאותו ברנש ישב לי על הברכיים והקראתי לו את מעשה בחמישה בלונים. אבל כבשתי את יצרי והענקתי נשיקה גדולה ורטובה לבחור (שנעמד לו על אבן – יקח עוד כמה חודשים עד שיעבור אותי בגובה)

BarMitzvaTrip_0555_110526

את הדרך הביתה אני עשיתי בשינה, לצלילי בנות המצווה המשוחחות על נושאים שברומו של עולם וחיקויי מורות.

נדב סיכם את היום בצורה מתומצתת כדרכם של בנים מתבגרים "בואנה, היה אחלה יום!".

למחלקת הרווחה ולכל אלו שעמלו כדי שהיום הזה יהיה מושלם, אני חושב שמחמאה יותר גדולה מזו, לא תוכלו לקבל. אז תודה על היום האחלה…

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Family, photography, Sports, Travel, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

8 תגובות על סימנים ראשונים לבר המצווה–אירוע אתגרי!

  1. משה הגיב:

    איתן – כאחד שהיה שם ! מקנא בך על יכולת ההעלאה לכתב את הדברים הקטנים והנפלאים של החיים.
    תודה ומזל טוב, לנדב לך ולכל המשפחה!

  2. אודי הגיב:

    350 הורים וילדים בגיל מצווה זה מרשים. כשאני עבדתי באותו מפעל, אני לא חושב שהיו מצליחים לסגור מניין לכזה ארוע.

  3. נועה אלקין הגיב:

    מרגש ,מרגש
    סבתא נועה

  4. זהר הגיב:

    בואנה, אחלה בלוג

  5. דיצה הגיב:

    כל הכבוד על הכתיבה, איזה תאור מדויק שכתוב בצורה הומוריסטית, נהנתי לקרוא וצחקתי ממה שכתב

  6. ניר כלשהו הגיב:

    אין עליך אין

    כל הכבוד

    אתה כותב מדהים – אני מתאר לעצמי שזה לא הגיע מלימוד במסגרת כלשהיא = לא מעט ירשת מאבא והרוב בא מקפיצת הזמן של החיים ……

    אתה מתבזבז בהיי טק — לך על כתיבה סגנון קארין ארד – לאו דווקא בסקס אפשר על איכות הסביבה – המים האוויר – גידול בננות — גידול בנים וכו

    בשמחות

    רק טוב

    רק טוב

  7. ניר הגיב:

    ובכל זאת, מפעל?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s