חזל"ש

בצבא מדברים על חזל"ש – חזרה לשגרה. אלו הן ראשי תיבות המגלמות עצב ושמחה הכרוכות זו בזו כמו מצה מרור וחרוסת, כדרך הלל הזקן. עצב כי נגמר החופש של פסח שהיה עמוס מאין כמוהו ושמחה כי עם החופש גם נגמר הבלגן. חזל"ש גם פירושו לחזור לבלוג שקצת הזנחתי בפסח (מחשש שנשאר בו חמץ כיון שהבלוג מנוהל ע"י גויים ועכו"ם ולכן הוא עלול לפזר חמץ).

קרו המון דברים בפסח וסביבתו. אני לא יודע אם אספיק ואוכל לספר הכול אבל הנה בנגיעות קלות, תקציר האירועים: Hazlash

 

אודי, אח של נורית הגיע לביקור בארץ עם זוגתו שתחייה, קטי וביתם התינוקת אוּמִי (海, שפירושו ביפנית ים). הילדה התגלתה כצחקנית מופלאה בת 7 חודשים

קצת לפני יצאנו לטיול זכרים, אני והחבר'ה שלי מבית הספר (כן – חלקם עוד מהיסודי ואלי אפילו עוד מהגן). עשינו מסלול מופלא מבית שדה הר מירון דרך נחלי מורן, נריה עד לחיבור לנחל כזיב עליון ומשם הלאה עד לגשר אלקוש.

המסלול היה מדהים, מלא מים והחברה הייתה נהדרת ונינוחה – חבורת זכרים עם ותק של יותר מ20 שנה ביחד – כמו נעל בית משומשת שהיא הכי נוחה בעולם. אתה לא צריך לשמוע את סוף הבדיחה

 

 

אודי, קטי ואומי חיים בדאלאס, טקסס והגיעו לארץ בדיוק ביום הנכון בכדי לחגוג לו יומולדת, כזה עגול, כזה של משבר אמצע, מה שהיווה הכנה לליל הסדר המשפחתי הגדול שעומד להתרחש רק עוד כמה תמונות למטה

 

אומי שזו לנו הפגישה הראשונה עימה התגלתה כתינוקת חמודה וצחקנית שלא חוששת לעבור מיד ליד.

 

 

 

פתחנו באופן רשמי את עונת הרחצה בים באחד מימי החום הכבד למרות שהמים עדיין קפואים כקרח מה שלא הטריד את אוהד והאחיניות שלו. אבא שלו (של אוהד) הוטרד אבל בהיותו אב מסור שמוכן להקריב את נוחיותו האישית על מזבח האושר של בניו (!) – גם אני פסעתי מעדנות אל תוך המים בזמן שאני לאט מאבד תחושה בכפות רגלי. בכל אופן, עונת הרחצה תשע"א של משפחת אלקין נפתחה בקול תרועה.

 

 

 

 

היה ליל סדר.

היו אצלנו בבית – 24.5 איש – אומי לא תפסה כיסא וצלחת אז היא 0.5 במניין האושפיזין. הסדר הלך ותפח בכמות האנשים ופתאום היו המון אנשים מכל הכיוונים אבל לאחר הכנות מפורטות ותכנונים הכול רץ מעולה, קראנו את ההגדה (יש אגדה אורבנית שמספרת שיש עוד המשך אחרי האוכל אבל כמו כל אגדה – לא חייבים להאמין לכל שטות שמספרים). הייתה לנו סולנית צעירה וחסרת כל פחד במה ששרה את כל השירים בקול רם וחזק, שמרנו על המסורת והקפדנו שיהיה יותר מדי אוכל ושכולם יצאו בהרגשה שאכלו טיפה יותר מעל הקיבולת האפשרית.

 

 

 

 

להסרת הקילוגרמים המיותרים ולחגוג את חול המועד יצאנו לכמה טיולים, למשל בהרי ירושלים מעל נחל שורק במסלול מבודד ושקט שלא ראינו בו נפש חיה עד שסיימנו אותו במגרש החנייה של מערת הנטיפים ושם פגשנו את עמישראל על טפיו, צידניותיו ונימוסיו.

 

 

 

לא הפקרנו את תערוכת הדולפינים בנמל יפו לבדה, על שלל תמונות הדולפינים, שלדי הלוויתן ושאר שרידי יונקים ימיים כמו הלסת התחתונה שאוהד בחר להצטלם עימה. הדוד אודי הצטרף אלינו ליום של יפו

 

 

 

כפי שאבותינו הלכו במדבר, ישבו באוהלים ואכלו קורבנות שנשרפו באש – יצאנו גם אנו עם משפחת בן צבי לקמפינג כדי לישון באוהל ולאכול על האש. הגשם שהפתיע אותנו אילץ אותנו לאלתר ובעזרתו של א' איש הסְפַר העברנו את הטיול ועשינו מסלול לאורכו של הירדן ההררי שזורם עכשיו לפחות כמו האמזונס (האמזונס במרוקו, לא זה של ברזיל) ופורח כולו. נטינו אוהלנו בפארק הירדן, ולמחרת הגענו למפל דבורה ולג'ילבון ששוצף כמו מפל הניאגרה (זו של האורחים, לא בחדר של ההורים).

 

 

 

כשאני מסתכל אחורה, זה נראה כמו החיבור המסורתי שהיינו צריכים לכתוב בחוזרנו לבית הספר – "מה עשיתי בחופש?". אז זה מה שעשיתי בחופש. ועכשיו חזרה לשגרה – בית ספר, עבודה, חוגים – עד לחופש הבא…

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Family, photography, Travel, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על חזל"ש

  1. אודי הגיב:

    לשנה הבאה בדאלאס הבנויה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s