צוענים תל אביבים

לפעמים מוזיקה יכולה לשאת אותך על כנפיה למקומות וזמנים אחרים. כך היה בהופעה של ההרכב הישראלי Swing de Gitanes באולם הצנוע של מרכז פליציה בלומנטל בתל אביב (ליד בית ביאליק). ככל שההופעה הלכה והתעצמה אני הושלכתי למרתף קטן במועדון ג'אז פריזאי של שנות ה30 של המאה הקודמת. רק עשן סיגריות הגולואז היה חסר (לא ממש חסר אלא חסר מבחינת החוויה). על הבמה, במקום דג'אנגו ריינהארדט, סטפן גראפלי וחבריהם ישבו 5 נגנים ישראלים ופרטו עלי גיטר.

SwingDeGitanes_7709_110126

אני חוזר אחורה, לרגע.

לפני חודש שמעתי ברדיו שיר חדש של מיקי גבריאלוב והתפעלתי מלהקת הליווי שניגנה מעין סווינג צועני שכזה (הנה, כאן). לא התעצלתי וביררתי מי אלו, מתי הם מופיעים וקניתי כרטיסים לנו ולדנה/יניב.

SwingDeGitanes_7653_110126

אם כבר התחלתי להסתכל אחורה, אז אמשיך עוד קצת אחורה לשנות ה30 של המאה ה 20 ואסביר מי ומה הוא  דג'אנגו ריינהארדט (Django Reinhardt).

 

דג'אנגו היה צועני שנולד וגדל באזור פאריז. הוא לימד את עצמו באנג'ו והמשיך משם לגיטרה והחל לעשות לו שם של וירטואוז. בגיל 18 פרצה דליקה בקרוואן שבו חי עם אשתו (בן 18…) והוא נכווה קשות עד כדי כך שאיבד את היכולת להשתמש בשתי אצבעות. הוא שיקם את עצמו ולמד לנגן מחדש. הוא פגש כנר וירטואוז בשם סטפן גראפלי והוא פגש לראשונה ג'אז (הוא נפעם במיוחד מלואי ארמסטרונג והאגדה אומרת שהוא בכה כשהוא שמע אותו לראשונה) ושני מפגשים אלו עיצבו אותו מחדש. הוא החל לנגן בסגנון חדש וקיבץ סביבו חמישייה מאוד מפורסמת שניגנה סווינג צועני – ז'אנר חדש. הנה השיר שהכי מזוהה איתם – Minor Swing (ואני מבטיח שעוד שנייה תתחילו לתופף על משהו או לפחות להניד בראש ואם לא – אין לכם לב או הגיע הזמן להחליף את הבטרייה במכשיר שמיעה)

ובמעבר מהיר חזרה ללב ההיסטרי של ת"א ולחמישה החבר'ה על הבמה שלפנינו. המודעות הודיעו שזה מופע מיוחד לרגל צאת האלבום הראשון של הלהקה ואכן נראה היה שהקהל הכיל הרבה בני משפחה ושאר אוהדים שידעו אפילו באיזה רצועה בדיסק מופיע כל שיר. האוירה היתה מאוד נעימה והאולם הקטן סייע לכך. על הבמה עלו יעקב חוטר (גיטרה), אוֹרי בן צבי (גיטרה), אורן שגיא (קונטרבס) שהם הגרעין הקשה של הלהקה ואיתם עלו פאבל לוין (כינור) ואלון שגיא, אח של אורן (גיטרה).

SwingDeGitanes_7666_110126

(מימין לשמאל, יעקב, פאבל, אורי, אלון ואורן כאן למטה)

SwingDeGitanes_7663_110126

יעקב שהוביל את הערב מבחינת דו שיח עם הקהל פתח והתנצל. הוא הסביר שיום לפני היתה לו תאונת סכין כלשהוא והוא חתך את עצמו עמוקות. היו לו ספקות אם יוכל לבוא לנגן אבל באותו הבוקר צימצם את התחבושת לפלסטר גדול והוא ינגן אבל לא את התוכנית שהכינו והתאמנו עליה אלא כל פעם ינסו והוא יראה אם הוא מצליח לנגן. ראשית, זה היה בזה סמליות, כיון שגם דג'אנגו, שאת המוסיקה שלו ובסגנונו החבורה מנגנת, גם הוא ניגן בלי שתי אצבעות ו(חוצמזה, יניב ואנוכי ציינו בסוף הערב שאם מר חוטר מנגן כך מדהים כשהוא פצוע, אז מצבו מעולה…).

SwingDeGitanes_7683_110126

החמישה נשמעו מגובשים. כיון שלנו, זה מפגש ראשון אז לא ממש שינה לנו אם הם מנגנים סטנדרטים או מוזיקה שהם הלחינו (למרות שהיו שני קטעים מעולים שאורן הבסיסט חיבר לאחר יציאת האלבום). הסגנון המקפיץ ניכר בעובדה שכל הראשים בקהל נדנדו לפי הקצב. לפני כל שיר הייתה שיחה מהירה על הבמה, אם במילים או רק בקביעות מהירות, החלפת תפקידים בין יעקב ואורי – הובלה וליווי לפי מצב האצבע הפצועה. לנו זה נשמע מעולה בכל מקרה וכל פעם נדהמנו מהמיומנות והוירטוזואיות של הנגנים. גם הסטנדרטים שבוצעו נשמעו כאילו נתפרו עבור 3 גיטרות, בס וכינור.

SwingDeGitanes_7706_110126

כשיעקב ביקש לנוח הוא העביר את השרביט לאורי והסביר שאורי לימד את עצמו לנגן ממש כמו דג'אנגו – בלי שתי אצבעות ואז הבחור החיל להדגים. הוא ישב וניגן, באמת נראה בלי להפעיל את כל אצבעותיו. הוא הודיע שעכשיו ינגן קטע של להקת Yes (להקת Progressive Rock, רוק מתקדם הנקרא גם Prog – אחת החשובות בז'אנר) שאותו למד לפני כמה ימים וניגן קטע ארוך, כך לבדו. עם כל הדודות בקהל זה נשמע כמו שמביאים את הילד לפני הדודים שיראו איזה יופי הילד למד. יניב ואני החלפנו מבטים משתאים – לי, שאיני מנגן על שום כלי, קשה לתפוס איך מישהו לוקח קטע מסובך, מעבד אותו לגיטרה ומנגן אותו בצורה מושלמת תוך ימים.

אחריו חזרו הצוענים לתוכנית והמשיכו לנגן קטעים מהאלבום החדש וכאלו שלא נכללו בו

SwingDeGitanes_7677_110126

הקהל נשא אותם מעלה. בכל סוף קטע כולם הריעו וכל האוירה המשיכה והמריאה ונראה היה שהצוענים מקבלים רוח גבית ומתעלים מעל עצמם.

SwingDeGitanes_7656_110126

שוב, למרות שלא הכרנו אותם קודם, אי אפשר היה שלא להתחבר למוזיקה ולקלילות שבה היא נוגנה. זה נראה כל כך פשוט והחיבור בין הנגנים נראה טבעי – זה נכנס למנגינה וזה יוצא  ממנה כדי לחזור ברגע הנכון – ברור שמדובר בכישרון ואימון רב.

בסוף, אחרי שלכאורה ירדו מהבמה ועלו שוב להדרן זה נגמר. החמישייה עצמה נראתה נרגשת מהתשואות. אל הבמה זינקה מישהי עם זר פרחים גדול וחיוך ענק (אמא?)

SwingDeGitanes_7717_110126

בחוץ, המשיכה האוירה המשפחתית. אני רכשתי דיסק מעוד אמא או דודה אחת ונפלטנו אל אויר הלילה הקר והיופי המואר של כיכר ביאליק. בישראל כמו בישראל – בעוד אנחנו הולכים ומדברים על ההופעה פסע לידינו פאבל, הכנר, והתחלנו לדבר איתו. את הדיסק פתחנו במעדנית La Maison ברחוב טשרניחובסקי וביקשתי שישימו לנו אותו במערכת המוזיקה וכך אכלנו ארוחה מופלאה כשהצוענים הישראלים מלווים אותנו.

יופי של מוזיקה, יופי של הופעה, יופי של חבורה. הם מופיעים עוד ועוד. רוצו לשמוע אותם!

ותמונה אחרונה שמעבירה את כל הקונספט – לא חייבים משהו מתוחכם – גיטרה, כיסא וכישרון ענק

SwingDeGitanes_7652_110126

(ההופעה נערכה במרכז פליציה בלומנטל,ב 26 לינואר 2011)

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Music, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s