שלום חנוך – פעם שלישית בלי גלידה

זה כמו לחזור ולקרוא קטע מספר אהוב או לשוב ולצפות בסרט ישן וטוב או אולי כמו מנת פלאפל במקום שכבר ביקרת בו עשרות פעמים. בהופעה של שלום חנוך אין הפתעות, פרט אולי להפתעה של כמה טוב הוא נשמע, כמה מליונים של שירים כתב, איזה פרפורמר אדיר ואיך גם בגיל 64 הוא מייצר אנרגיה כמו הכור האטומי בבושאר. זה ההנאה המיוחדת מהמוכר והאהוב.

אבל עדיין אני חושב שהבאתי את זה לקיצוניות מסוימת.

את שנת 2011 פתחתי (עם שתי מלוות, mind you) במופע של שלום חנוך.

לא סתם מופע, אלא המופע המופלא של חיות לילה. מ2005 (כך הויקיפדיה) מופיע חנוך בכל שישי אחרון בחודש במועדון הבארבי בת”א ועולה על הבמה ב02:00 (שזה טכנית כבר שבת). ההופעה היא לא ערב שירי משוררים אלא מופע רוק מהמשובחים בעיר מלווה בשורה הראשונה של נגנים שאיתם הוא עשה כברת דרך ארוכה והם פועלים יחד בהרמוניה (רוני פיטרסון על הגיטר, משה לוי בקלידים, אשר פדי על התופים, זיו הרפז על הבס). אבל עיזבו ההרמוניה – החבורה נותנת בראש ויכולה לעשות בית ספר לרוב להקות הרוק בארץ.

הנקודה היא שבארבעת החודשים האחרונים ראיתי את ההופעה הזו כבר שלוש פעמים (הם מופיעים פעם בחודש) בלי לספור את ההופעה הנוספת שלו (“יציאה” האקוסטית עם משה לוי) שהגיעה בהפתעה (בהתראה של כמה שעות כיון שהזוג האופנתי הנוסף, שרכש כרטיסים עם רונית ורוי, הבריז ברגע האחרון). אבל לא אלמן ישראל – אני נהנתי כל רגע. בפעם הראשונה הלכנו נורית ואנוכי. זה היה כל כך טוב שפירסמתי את דבר ההופעה הקצת מחתרתית הזו בקרב חברי ילדותי (רוצה לומר חברי הילדותיים) והרמתי את הכפפה ולארגן ביקור נוסף שאורגן לאחר חודש ולפני שבועיים צלצלה מאיה (שגם לה הבטחתי) והודיעה שבליל הסילבסטר יופיע מר חנוך אבל לא ב 02:00 אלא מוקדם יותר, אז הצטרפנו.

בפעם השניה, כשכבר הייתי מיומן, לקחתי מצלמה ולכן אני פשוט אשלב כאן תמונות מההופעה השניה אבל זה נראה אותו הדבר בכל השלוש, לפחות על הבמה.

ShalomHanoch_6504_101127

מאחור, בקהל ליוו אותי כל פעם מישהו אחר – נורית בפעם הראשונה, חברי הילדות (אלו שטרחו ובאו, לא הקשישים שקשה להם השעה) בפעם השניה

ShalomHanoch_6674_101127

ואילו אתמול, בחברה נשית (מה לעשות, השפעת והחורף עושים שמות באנשים) עם מאיה ונורית

אבל על הבמה הסיפור האמיתי מתרחש. אין חימום, אין הכנה. כמו שעון שויצרי, בדיוק שעה לאחר פתיחת הדלתות עולים חברי הלהקה ושלום חנוך ופשוט מתחילים לנגן. להיט רודף להיט וכולם יודעים את המילים ושלום? הוא משחק עם הקהל אבל נותן כבוד לשירים. כל פעם הליין-אפ (LineUp – רשימת השירים וסדר הופעתם) היה שונה. יש כמובן דברים שאין להתחמק מהן ואני אישית אקלל עסיסית אם לא יתן את חתונה לבנה, הדרכים הידועות, קרן שמש מאוחרת ויש עוד כמה נכסי צאן ברזל

ShalomHanoch_6599_101127

יש משהו מיוחד בהופעות האלו של חיות לילה. העובדה שהחבורה (הלא צעירה) הזו מתחילה ב2 לפנות בוקר (פרט לאחרונה שהתחילה מוקדם, ב11) עושה את זה מיוחד. תופסים קצת שינה לפני ואז מקיצים לתוך השקט של ליל שישי, נוסעים דרך העיר הריקה אל הבארבי והכל נראה כמו חלום שכזה ואז ההופעה והאדרנלין שמתגעש לו פתאום בעורקים, לא מבין מה פתאום צריך לגעוש באמצע הלילה ואז נגמר וחוזרים למיטה ב5 לפנות בוקר וקמים למחרת לילדים ולשגרת שבת וזה נראה כמו חלום מציאותי שהושתל ככה בגולגולת. אולי בגלל זה היה לי חשוב לצלם ולהנציח את הבמה ואת השותפים להופעה.

זה לא רק אני, הקהל כולו שבוי בקסם. ליד הבמה יש ילדות חשופות כתף שלגביהן שלום חנוך ובטהובן הם בערך מאותה תקופה וקצת מאחוריהם עומדים גם כאלו שזוכרים את הצעיר מלהקת הנח”ל. כל הגילים, כל העדות וכולם מהופנטים אל הבמה. יכול להיות שוב שזה הלילה והשעה, כשהשחקים נמוכים יותר בערב שבת ויש יותר רגישות ופתיחות באויר.

ShalomHanoch_6542_101127

ושלום? הוא פשוט, בטריקו שחור וג’ינס. בלי שום מניירות פונה אל הקהל, מדי פעם זורק איזה הערה אבל הוא לא משבש את השירים, מעניק מדי פעם סולו למישהו, ועומד מחייך, מסייע בליווי או לוגם משהו בינתיים שרוני פיטרסון מפליא בגיטרה.

ShalomHanoch_6606_101127

אם כבר רוני פיטרסון, אז הבחור הוא בלוזיסט מצוין. כמו פיטבול שמדי פעם משחררים אותו מהשרשרת, הלהקה מרימה לו להנחתה והוא מזנק קדימה, כמו בשיר “תפסתי ראש טוב על הבר” שיוצא לסיבוב בדרום האמריקאי וחוזר לבר חשוך בתל אביב עד לגילוי המרעיש בסופו של השיר (יש אפילו וידאו באיכות סבירה כאן – לא שלי שמעביר את החוויה ואפשר להשוות לגיטריסט אחר שגם הוא מבצע את  Hoochie Coochie Man, אחד בשם קלפטון – יום אחד הוא יהיה גדול!)

ושלום שולף עוד שירים ועוד שירים, פתאום הוא מודיע שהוא חורג מהרשימה ופונה ללהקה ומציע להם לנגן שיר מסוים – למשל את פראג וההופעה מקבלת כיוון אחר

ShalomHanoch_6622_101127

הדבר בולט היחיד הוא המקצוענות של מר חנוך (או שמא פרפקציוניזם המהול באבק כוכבים?!). כל פעם מניחים לו את אחת הגיטרות ביד, מחברים אותה להגברה, מסדרים לו, מכינים לו ופשוט מתרוצצים סביבו. אולי זה הגב שכבר כואב מלהתכופף ואולי זה מה שמצופה מאחד מגדולי היוצרים והזמרים שיש לנו כאן…

אחרי שיר אחד טיפה יותר איטי פתאום נכנס “רק לרקוד” ובקהל עוברת מכת חשמל וכולם מתחילים לרקוד כי פשוט לא רוצים להסתבך (כמילות השיר – “לא רוצה להסתבך / עם אביך או אימך / רק לרקוד! / אל תגידי לי את שמך / לא שואל אותו ממך . רק לרקוד!”)

ShalomHanoch_6552_101127

הרבה פעמים עושה רושם שמישהו חסר על הבמה – כשהוא שר שירים מתקופת שבלול ואפילו כשהוא שר את אמא שלי (“יש לי אישה שאוהבת אותי / היא רק שלי. / היא מכירה אותי מהתחלה / שלי שלה…”) – איפה אריק איינשטיין שיצא מן הצללים וישלים את ההרכב המופלא על הבמה. גם מאיר אריאל מתיצב לו בין הצללים עם המילים המופלאות שמקמטות את העברית לצרכי השיר בסוף עונת התפוזים (למשל “שמש בוקר באה צהריימה / בא הימה צבע דבש טהור / לילה בגניבה בא – הנחיריימה / שנינו השמימה על סוסים של אש”) וכל זה מזכיר שהבחור עם שיער הלבן שר על הבמות יותר מ40 שנה ויש לו תעודת מייסדים בדבר השברירי הזה שנקרא רוק ישראלי

ShalomHanoch_6642_101127

אני, אישית באושר משובח. בלי לגשת לבר, בלי שום דבר – פשוט מוזיקה שזורמת ישר לורידים – הזכרתי כבר את השחקים הנמוכים בשעת בוקר מוקדמת זו. כולם שולפים טלפונים או מצלמות קטנות ומנציחים משהו, רגע, חתיכת שיר. אז כמחווה לתמונות פייסבוק חצי מוצלחות גם אני מנסה את כוחי (אבל קצת מפספס… השעה קצת קשה והיד קצת קצרה)

מדי פעם הבמה מתלקחת כשלהקה וחנוך מעלים עוד הילוך

ShalomHanoch_6669_101127

ומשה לוי, קלידן, גיטריסט, מפיק על ובעל מניות רציני במפעל הזה גם לוקה באי שפיות זמנית ומנגן תוך כדי שהוא מכה בקלידים עם הברך ולפעמים פשוט דורך על הפסנתר המסכן

  ShalomHanoch_6664_101127

רק שמרום שלוש הופעות של חיות לילה, אני יכול לומר שהשגעון של מר לוי קצת מתוכנן אבל עדיין הוא קלידן מחונן וגם קלידנים צריכים תשומת לב…

כשההופעה מסתימת בלי “מאיה” אני מסתכל על שותפי לאותה הופעה (רוננזה, הידוע בכינוי רונן, שופטים הידוע בכינויו דרור וירון הידוע בכינויו ירון) ומבטיח להם שאין מה לדאוג, שלום תמיד יסים הופעה עם מאיה. הוא עולה לבסוף עם משה לוי, גיטרה אקוסטית על כתפו ושר בשקט ובהתכוונות את באו לי צרות טובות (“ככה באו לי צרות טובות / שתיים הן ולא יודעות / זאת על זו וזו על זאת”) מחייך לקהל, מפטיר להם שעכשיו כדאי שילכו הביתה והאורות עולים. כנראה שהרגלים צריך לשנות מדי פעם ולכן את ההרגל של החודשים האחרונים אני מתכוון לשנות ולמרות ההנאה המרובה, קצת להנמיך במפלס השלום החנוך.

(עדכון: אחרי שנת לילה נזכרתי שאני באמת מבלבל שתי הופעות ואת זו של אתמול הוא סיים בשיר הרגוע והמתאים לאותו הרגע – לילה  – “הלילה הזה / שום סימן הוא לא נותן / הוא מעוור, הוא מכוון / את התנועה בשלל גחליליות / הוא מספר מעשיות / והוא חושב שילדים מאמינים לזה / מן לילה שכזה / כזה. “ – מזל שנזכרתי לפני שמאיה נכנסה בי :-))

אנחנו כן סיימנו את ההופעה של אתמול עם מאיה, אבל זו שהבאנו מהבית

אמנם קצת ערבבתי כאן חוויות משלוש הופעות אבל זו האחרונה שהסתיימה אתמול פתחה לה שנה חדשה שרק אאחל לה להיות שנה טובה לפחות בצד המוזיקלי (אנחנו פה בפוסט מוזיקלי, כן?!)

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Music, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על שלום חנוך – פעם שלישית בלי גלידה

  1. רוננזה הגיב:

    לדעתי גם את ההופעה שלנו הוא חתם בשיר "הלילה הזה" – זה מה שזכור לי,
    "שתיים הן ולא יודעות" היה בשלב מוקדם יותר, לפני ההדרנים.
    ואכן, אני מסכים איתך –
    אם שלום לא מסיים את הערב עם מאיה, כדאי להביא "מאיה" מהבית.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s