טעימה אחרונה מאתונה

יום אחרון.

יום אחרון לטיול היווני.

יום ארוווווווווך לפנינו מכיוון שהטיסה שלנו יוצאת ב 2 לפנות בוקר מחר. לפחות, כחלק מהליך הפיצוי של המלון, אנו שומרים את אחד החדרים עד לשעה עשר בלילה שאז נצא לשדה.

אבל ליום הזה אין לנו שום תוכניות מיוחדות. קודם כל, היום יום שני והרבה דברים סגורים. שנית, יש עוד כמה מוזיאונים או שאר דברים שאולי היינו עוצרים בהם אבל אין כבר סבלנות להסטוריה ועתיקות וכו’, במיוחד באגף הצעיר והמורד. לכן, מועצת הטיול שהתכנסה אתמול בערב אחרי שהאגף הצעיר הלך לישון החליטה שהיום יהיה יום רגוע של רחובות – הדרך טובה ביותר מלחוש את הקצב של העיר ולמצוא את פינות החמד שלה היא ללכת בה.

יש לנו כמה נקודות ציון שאנחנו רוצים לעבור בהן ופשוט נשוטט בינהן.

את היום פתחנו בחיפוש אחרי האי של אתונה. תשאלנה הקוראות חדות העין, איזה אי בראשך? אין איים בתוך אתונה! החסרה יוון איים שאתם משרכים את רגליכם בסמטאות אתונה בחיפוש אחר אי?

ובכן, לפני שיצאנו ליוון, ראינו בעיני רוחנו את הסטריאוטיפ היווני, בתים לבנים קטנים עם טיח חלק וגג צבוע כחול. עם הזמן וקילומטראז’ שעברנו, כאן, ביוון, הבנו שאלו בתים שיש באיים ולא ביבשת. חשבנו לתומנו שבאזור של חצי האי פליון נראה כאלה בתים, כי שם זה ים – אבל לא – גגות הצפחה וקירות האבן שנועדו לחורף הקר שולטים שם. כמפלט אחרון, מצאנו באחד מהמדריכים שלנו שבאתונה, בשכונת הפְּלַקָה עצמה יש אזור שנבנה ע”י בנאים שהובאו מהאי אנאפי במאה ה19 ע”י המלך לבנות את ארמונו והם בנו לעצמם שכונת מגורים שתזכיר להם את האי האהוב שלהם.

חמושים בחזיונות על חזיתות לבנות וגגות עגולים וכחולים יצאנו לחפש את אזור אנאפיוטיה (Anafiotika על שם האי  Anafi)

Plaka_5778_100927 זה נראה לכם לבן?

וזה? איך זה מתאים לדימוי של בתים לבנים קטנטנים?

Plaka_5781_100927

וזה? האם זה נראה כמו בית לבן עם כיפה כחולה על חופי סנטוריני?!

Plaka_5786_100927

בקיצור, טיילנו בסימטאות מקסימות כשמסביבן בתים צבעוניים ויפים אבל החלום של המעוגלות הלבנבנה הזו, כל מה שמרכיב את הסטריאוטיפ היווני הקלאסי – החלום נגוז. אני חיב לציין עם זאת שהפלקה הרבה יותר סימפטית לאור יום, כשכל מיני בתי קפה קטנים נפתחים לארוחת בוקר, עדרי התיירים עוד לא פשטו על המקום ומקומיים מסתובבים עם הכלב ומדברים בינהם, יושבים לאיזה קפה קטן – הרבה יותר נעים מאווירת הבזאר הפושה בערב. אני מניח שאם מתרחקים מהרחוב הראשי של הפלקה גם בערב ניתן למצוא שקט ושלווה בבתי הקפה (שאותם לא מצאנו בימים הקודמים…)

עכשיו כשהתקוות של נורית נגוזו, אפשר להמשיך הלאה בשוטטות ברחובות לכיוון שוק האוכל המרכזי של אתונה, Varvakios Agora. בעוד אנו מהלכים לנו ברחובות קלטנו שלמעשה אנחנו בחו”ל ועוד לא קנינו כלום, לא עשינו שום שופינג (פרט לרוגטקה, 3 צנצנות פירות מסוכרים וליטר וחצי של אלכוהול ביתי) ולכן הילדים הרוויחו מיד כמה זוגות מכנסיים ולו רק כדי לסמן עוד x ברשימה (חוצמזה, בקצב שהשניים האלו גובהים, מכנסיים ארוכות הם לא מותרות אלא צורך חיים – אויר ההרים הנקי כאן בודאות תרם לצמיחה)

לקח לנו קצת זמן לאתר את השוק ואז נאלצנו להביט למציאות בפניה –

  1. אוהד לא מוכן להכנס לאזור של שוק הבשר כי זה מזעזע אותו (די בצדק) – הכל טרי ומוצג לראווה בלי שום שיטות בית מרקחת של סטייק יפה ארוז בואקום בלי להבין שזה לא המקור
  2. נדב לא מוכן להכנס לשוק הדגים ופירות הים – הריח והעובדה שהכל טרי, זז ומניף צבתות אל על טרדה את מנוחתו.
  3. שוק הפירות והירקות מניח את דעתם של כולם והוא צבעוני, יפה ומעורר חשק עצום למלא סל ולקחת הביתה

VarvakiosAgora_5794_100927

זיתים לא מדברים אלי. זיתים וענבים אני צורך אך ורק בצורתם הנוזלית אבל עדיין מרשים במיוחד לראות דוכן זיתים עם 18(!) סוגים שונים למכירה. אני מניח שאבא שלי היה עומד ומנסה כל אחד ואחד כחובב זיתים ידוע.

VarvakiosAgora_5790_100927

אבל בשעה זו הרעב החל להציק. אני חייב להודות שאחת המטרות להגיע לשוק היתה לדגום מסעדה שקיבלה המלצות באחד הספרים שלנו (הספר של Timeout שלכל שאר המטרות היה חסר תועלת). שמה של המסעדה הוא Diporto Agoras והיא בפינת הרחובות Theatrou & Sokratous. ההמלצה קבעה שזו מסעדת שוק (שכבר העלה את קרנה בעיני) ושאין לה שום תפריט (כמו שצריך!!!). כיון שזו ההזדמנות האחרונה – החלטנו שחייבים לנסות!

עומדות רגלינו בפינת הרחוב וכלום. בפינה יש קיר ואין שום כניסה. גם בצידה השניה של הפינה יש קיר. אבל הספר מתעקש שאנחנו במקום. ואז נופלות עיננו למטה, אל המדרכה – במדרכה יש דלת שמובילה למרתף ומשם בוקעים קולות. אני יורד למטה בחשדנות וברגע שהעיניים מתרגלות לחשיכה אני מבחין בקיר שלם של חביות עץ ושולחנות שיושביהם כולם מתבוננים בי בשתיקה דרוכה. אני עולה לקרוא לכולם והמשפחה יורדת אל מתחת לאדמה.

DiportoAgoras_5820_100927

את המקום מנהלים שניים, הראשון, מבוגר לבן שיער ובחור צעיר שדובר אנגלית בסיסית. כפי שהובטח אין תפריט ואנו סוקרים את הסירים – יש סלט, שועית (לא שעועית אלא שועית!) מבושלת באיזה רוטב, תפוחי אדמה ושאר ירקות ברוטב אדום (מזכיר גבץ’ או רטטוי) וסרדינים טריים על הגריל. זהו. בתחום הנוזלים יש מים או רֵצִינָה (יין השרף היווני) ותו לא.

כאן נכנסת דילמה – מצד אחד אין כאן כלום מה להציע לילדים פרט לכיכר לחם טריה. מצד שני, העיניים שלי (שלנו) יוצאות וקצת לא בא לנו להקריב. באיבחה אחת נמצא הפיתרון ואני עולה בריצה לחפש מכולת ובה אני קונה שתי פחיות קולה קרירות (לאחר שהסדרתי את ההסדר עם הצעיר) ומגיעים להסכם עם הילדים שקצה נפשם באוכל יווני. הריני להביא בזאת את נוסח ההסכם כפי שנחתם בהינד ראש בחשכת המרתף:

ילדים אוכלים לחם ושותים קולה (שנאמר “וְנָתַן לָכֶם אֲדֹנָי לֶחֶם צָר וּמַיִם לָחַץ” – ישעיהו ל’ כ’) ונותנים להורים להנות מארוחה יוונית שורשית של שוּק ובתמורה ילדים אוכלים במקדונלד’ס היחידי שראינו ביוון ליד חנות הלגו שבה קבענו מוקדם יותר לבקר.

קונספט השוחד הוא זר לנו אבל הפעם desperate times call for desperate measures ולשמחת כל הצדדים ההסכם נתקבל והמנות החלו לזרום לשולחן. ראשית נמזג היין. כל המרתף מלא בחביות עץ ענק המלאות ביין שרף, הרצינה היוונית, שהיא עירוב של יין לבן עם שרף עצי אורן – טעים אבל כבר דפקנו את הראש כמה פעמים עם כזה באיכות ירודה. בחביות תקועים ברזים כמו של השקיה ואתה פשוט בוחר גודל של כד מתכת אותו ימלאו לך ביין. עם היין מגיעה כיכר לחם טריה וריחנית וסלט יווני אבל בלי גבינה ועם תפו”א וכל כולו זועק טריות.

DiportoAgoras_5799_100927

והטעם, אוחחחח, הטעם הוא של גן עדן. אני מזיל ריר על המקלדת בעודי מתקתק. אייל שני היה מודיע שהעגבניה הזו עוד פירפרה לפני דקה או שתיים.

שניים מהשולחנות המועטים מכילים שני פרלמנטים של זקנים מקומיים שיושבים ושותים בקצב ומנהלים ויכוחים ערים ביוונית, ויכוחים שמין הסתם נדונו רבות בעבר ועוד ידונו רבות בעתיד. לאחר שמולאו הקנקנים שם מתפנה הטבח ומגיש לנו את השועית שלנו

DiportoAgoras_5803_100927

העסק נימוח ברמות על. הלחם נבצע ונטבל ברוטב העשיר. אוכל פשוט, של עניים, לא משהו מתוחכם וכל כך טעים.

כמו בכל מסעדה מודרנית – המטבח פתוח, אם אפשר לקרוא לזה מטבח. המבוגר עומד וצולה דגים ואילו הצעיר מוציא מנות.

DiportoAgoras_5801_100927

כל הקסם מתרחש בכמה סירי אלומיניום פשוטים וגריל צנוע. מנת הסרדינים של נורית כבר עולה על הגריל ולאור הכמויות של האוכל היא מתחננת על נפשה ומבקשת מנת ילדים.

DiportoAgoras_5818_100927

תבשיל הירקות מגיע ומונח, מהביל על השולחן, כול כולו ירקות נימוחים ברוטב עגבניות עשיר, לא משהו מתוחכם אבל משהו שהיית רוצה למצוא על השולחן בבואך הביתה, כל הטעמים מחוברים ומהודקים זה לזה ודורשים לחם טוב ויין קר ליד. הפלא ופלא – זה בדיוק מה שיש ליד!!!

DiportoAgoras_5805_100927

אמנם הסרדינים עוד לא הגיעו, אבל היין והאוכל עשו את שלהם ונורית רגועה ושלווה

DiportoAgoras_5807_100927

ואז, לאחר צלייה, מגיעים הסרדינים של נורית (אני לא חובב גדול של דגים, מצטער…) באומץ, בלי להסתתר מאחורי רוטב – דג טרי, מלח, פלפל ולימון. זהו, ישר ולענין.

DiportoAgoras_5809_100927

הקצב מואט, נורית מחסלת לאט ובבטחה את סרדִינֵיהַ, בעוד שאני מקנח ומנגב עם הלחם את שאר המנות. היין נגמר ואם הייתי יכול, הייתי הולך ונשכב מאחורי חביות העץ הגדולות לאיזו תנומה קלה ושחרור חגורה. זה בדיוק מה שרציתי, כטעימה אחרונה של יוון – כל הטוב של השוק שהונח על הצלחת. לא סתם התמחו פה ז’ואל רובישון ואהרוני עוד לפני שהמסעדה קיבלה את כוכב המישלן השלישי שלה.

DiportoAgoras_5812_100927

החשבון, מצחיק אף הוא ואנו ממשיכים לחייך גם שאנו עולים ומטפסים מהמרתף לאחר פרידה נוגה ממארחינו והחברים החדשים מהשולחנות הסמוכים.

היה נכון לסיים את הפרק היווני כאן, עם הסרדינים והיין אבל יש לי עוד סיפור אחד או שניים (טוב, לי תמיד יש עוד איזה סיפור אחד או שניים לספר, לא?!).

אני אשמח לספר על ארוחת הגורמה של בנינו הצעירים במסעדה שהם בחרו לשבור בה את רעבונם. גם שם השף הפתיע וארוחת הנגיסים שהם שאבו במהירות עם הקוקה-קולה מבציר משובח אכן התעלתה על עצמה. לזכותם יאמר שמזמן אנו לא פוקדים את ספסליהם של מקדונלד’ס ודומיו אבל כל הסופלאקי והגירוס פשוט עלה להם על העצבים. לא סתם הזמנו הערב, לארוחה שלפני הטיסה מקום בסושיה קרובה למלון, היכן שבדקנו שיש נודלס לצעירים.

כיון שהסניף הראשי נמצא אלו מול כיכר סינטאגמה, החלטנו לעלות ולראות מה עושים השומרים. היום הולך וכלה ולנו אין כל תוכניות מיוחדות ולכן פסענו לאיטנו, שלובי זרועות במעלה הכיכר, בואכה הפרלמנט ורחבת החייל האלמוני שלפניו.

בניגוד גמור ליום האתמול, הכיכר ריקה. יש אנשים, אבל אפשר להסתובב בשקט ולחבק את שני החיילים העומדים במשמר הכבוד ליד קבר החייל האלמוני. אפילו ניתן להבחין בפרטים כמו המגינים התלויים לצידי הכיכר (הפוזה הבאה היא של נדב, לא שלי…)

Syntagma_5825_100927

הכיכר המלאה ביונים מושכת גם אטרקציה תיירותית משעשעת שיש בה ניחוח רטרו קשה – מסתובבים צלמים שמפזרים זרעונים על ידיהם של העוברים והשבים ומציעים לצלם במצלמת פולארויד את התייר המשועשע שעליו בוחטת יונים. פולארויד!!! מאיפה הם מוצאים עוד פילמים אני לא יודע. אבל לי במקרה היתה מצלמה מדור מתקדם יותר, בלי פילמים וכך הונצחתי לי עם יונה כשבראשי מהדהד מילותיו בנות הנצח של מתי כספי המספר על היונים של מוריס שכמובן “הם עפים וחוזרות, הם עפים וחוזרות, הם עפות וחוזרים…” (המערכון עצמו ראוי לעיון כאן)

Syntagma_5827_100927

בעוד אנו מסתובבים לנו בכיכר בשלווה, פתאום נהיה 6 בערב. בכל שעה עגולה – חילופי משמר!

בלי כל הטררם של אתמול בבוקר, עם חסימות ותזמורות – מגיעים שלושה חיילים, Evzones, בצעידה בסך מלווים בחייל נוסף במדי הסוואה. לפני שהם פותחים בטקס הרישמי עומדים חיילי המשמר בכוננות ושני החיילים הפשוטים יותר מסדרים אותם, מיישרים כובע, מאזנים רובה, מהדקים איזה פונפון סורר תוך כדי התבדחות קלה (אבל הרשמיים לא מזיזים עפעף – קפואים לחלוטין). יש הגיון בשגעון – אם לרשמיים אסור לזוז, אז זה נחמד שיש מישהו שיכול לדאוג לך ולגרש מעליך תיירים טורדניים.

Syntagma_5832_100927

לאחר שהוחלט שהם יצוגיים מספיק – נפתח הטקס הרשמי. הקודמים מתחילים לבצע תרגילי סדר ואילו החדשים עומדים בדום מתוח בעוד חבריהם מהדסים ורוקעים לפניהם

Syntagma_5844_100927

ולמרות שזו רק שעה 18:00 ביום חול רגיל – לא מוותרים על כל צעידות הברוז וההנפות. בניגוד לאתמול, אנחנו ממש על החיילים, בלי דחיפות ובלי דוחק…

Syntagma_Evzone_100927

ואחרי כל הפניות, רקיעות, הצגת נשק, הקשת עקבים והליכה טקסית לכל מיני כיוונים – מסתיים הטקס והמשמר החדש תופס את מקומו. הסמל ושני הקודמים עוזבים את המקום בצעידה מסודרת מלווים בבייביסיטר שלהם, הלא הוא החייל הנוסף, מגרש הזבובים. השנייים החדשים נעמדים והעוזר שלהם שהגיע איתם מסדר להם את ההופעה, כאילו היו בובה של חלון ראווה, לוקח צעד אחורה, מהנהן לעצמו בשביעות רצון ופונה לעיסוקיו. החיילים קופאים לחלוטין ואפילו לא מנידים עפעף כאשר שלושה אוטובוסים פורקים בני נוער מאיזה רפובליקה בלונדינית מזרח אירופאית. כולם עולים להצטלם איתם והם קופאים. לרגע אחד נדמה שיש זיק של חיוך בעיניו של האחד, כאשר כמה נערות נאות עולות להצטלם איתו אבל מגרש הזבובים על מדים דואג לכבודם של החיילים האלמונים ומרחיק מטרידים מהמשמר

Syntagma_5856_100927

אבל מה שאסור להם – מותר לו והוא שוקע לשיח על מה שנראה כמו ניתוח גיאו-פוליטי של ברית נאטו עם שתי צעירות נאות שתולות עינים מעריצות בחייל האמיץ, השם נפשו בכפו כל יום בכיכר סינטגמה.

Syntagma_5896_100927

הערב יורד לו לאט והבריזה ממריאה אל הכיכר הריקה והשלווה יורדת עלינו. אבל לא עת מנוחה היא ליוני אתונה. אוהד החליט לבדוק את גבול היכולת שלהן ונעזר באחיו הגדול. כמו עליית המשמר, גם זהו טקס עתיק יומין המנוהל בידי ילדים בכל מקום בעולם מאז שהילדים והיונים נפגשו לראשונה, אי שם במורד ההיסטוריה עם המצאת הכיכר העירונית.

Syntagma_5868_100927

בעוד אוהד לוקח נשימה ניגש אליו אחד מצלמי היונים והעניק לו ערימת זרעונים שבעקבותיה היונים (טיפשות שכמותן) שכחו שהדבר המזיע הזה רדף אותן עד חורמה לפני דקות ספורות והתקבצו סביבו ועליו.

Syntagma_5859_100927

רגלי היונה וניקוריה העדינים שיגעו את אוהד שגם כך הוא רגיש לדיגדוגים.

(כאן אני חייב לפסוע החוצה לרגע ולומר שזו אחת התמונות הכי אהובות עלי בטיול, שאני לא יכול להסתכל עליה ולא לחייך ושתופסת את שלוות הערב וקרני השמש היורדות על הכיכר עם אוהד שפשוט לא מפסיק לצחוק)

Syntagma_5861_100927

אם הבנים יושבת לה בצד, מביטה בשלושת הבנים מתרוצצים בשלוות נפש

Syntagma_5890_100927

כמו הארוחה הפשוטה והנפלאה שעברה עלינו מוקדם יותר, מכל פלאי העולם שיש באתונה, אותה שעה של חסד בכיכר ובגן שלידה, כשאין לנו שום מטרה או תוכנית או מועד שמעיק עלינו, היתה חוויה שניזכר בה עוד רבות. זהו זה. הטיול נגמר וכל מה שעלינו לעשות הוא פשוט לחזור הביתה. כמו שמשאירים את הטעימה האחרונה הצלחת לסיכום הארוחה הינה הטעימה האחרונה שלי מאתונה – שני האחים מאושרים מהחוייה הפשוטה של סוף טיול.

Syntagma_5871_100927

רות, סוף.

אז חזרנו למלון והתקלחנו ואכלנו סושי (ונודלס) ולקחנו את הוולוסירפטור לסיבוב אחרון לשדה התעופה וחיכינו וחיכינו וחיכינו ולבסוף עלינו, המראנו, טסנו, נחתנו, חיכינו וחיכינו וחיכינו ואז הגיעו המזוודות ואחר כך הגענו הביתה ונפלנו לישון – וזה באמת הסוף אבל הוא פחות מעניין…

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Travel, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s