גנבו לי, שתו לי, אכלו לי

לבסוף הגענו לאתונה. פרט לעצירת אוכל אחת ופיצוץ קל עם נדב – הכל עבר חלק לחלוטין. ההבדל היחידי בין היציאה מויזיצה לכניסה לאתונה היא שאספנו בדרך, באותה חניית ביניים, קסדה ספרטנית עבור אוהד כשהמטרה הרשמית היא פורים. נראה איך הקסדה, אוהד והוריו יחזיקו מעמד.

שבת בצהריים ואנו עולים על המדרכה שליד המלון שאותו הזמנו מראש (הדבר היחיד אותו תכננו מראש) ושכבר אתמול, בזמן שיחה איתם הם הודיעו לנו שבהזמנה שלנו היתה טעות ולא היה צריך הפקיד לאשר לנו אותה – כי הסוויטה שהזמנו לא היתה פנויה. נורית ואני נכנסנו פנימה לפגוש את הפקיד שעשה את הטעות בהזמנה. אני לא הולך לחזור על הכל אבל בחצי השעה הקרובה הטונים של כל הצדדים עלו גבוה מאוד – נורית צעקה על הפקיד, הפקיד צעק על נורית והאכזבה שלנו העיבה על הכל. הסוויטה המדהימה שמופיעה באתר ובעלונים של המלון (מלון Niki, דרך אגב, ברחוב Nikis) לא מזכירה בכלל את שני החדרים שהוצעו לנו ונוף האקרופוליס שהופיע ממרפסת הסוויטה שלא נקבל (לפחות בתמונות רואים את הפרתנון מהמרפסת), אותו נוף נסתר לחלוטין מהמרפסת שהוצעה לנו ולנו יש נוף של חצרות אחוריות ומרפסות ממולנו.

לבסוף הגענו לפשרה עם בעלי המלון – אנו מחזיקים חדר אחד עד לזמן היציאה לטיסה (הטיסה שלנו ממריאה ב 2 לפנות בוקר אז אנו נחזיק חדר עד אמצע הלילה) ללא כל תמורה וקיבלנו חדרים סמוכים בקומה לפני האחרונה. לא מדהים אבל אין לנו שום רצון לבזבז זמן בלחפש מלון בידיעה שאין כאלו מסביבנו (חיפשנו מראש) והעובדה שהמלון ממוקם בצנטרום של הצנטרום – דקות ברגל מכל האטרקציות של אתונה. כך הלכה לה הסוויטה שהזמנו…

עלינו, פרקנו, נרגענו ויצאנו לתור את אתונה באחר הצהריים של יום שבת. על מנת לנצל את שעות הפתיחה החלטנו להתחיל במוזיאון האקרופוליס החדש. המוזיאון נפתח ביוני 2009 והוא מבנה חדש ויפה אל מול הפרתנון ואוצר בתוכו את כל אוצרות האקרופוליס (אלו שנותרו ליוונים ועל כך בהמשך).

כבר בכניסה, המיזוג האימתני והשקט השורר סייעו לנו לעבור למצב מוזיאון מהמצב הסוער של הנהיגה וההתכסחות עם שלטונות המלון. המוזיאון יפה ומודרני, כולו זכוכית ומלא באור. במפלס הכניסה תערוכה קטנה שמספרת על תור הזהב של אתונה בראשות פריקלס ונדב לא התבלבל ומיד זיהה את הפסל המפורסם (זה המקור, לא עוד יציקת גבס או עותק רומאי של הפסל)

Athens_5611_100925

בטח שאנחנו מכירים את פריקלס – יש לו פרק שלם כמעט משלו בסדרת המופת “היה היה” שגם אני חויתי כילד וגם השניים האלו חרשו יפה את הDVDים של הסדרה

Il_etait_une_fois_Perikles

אבל כאן מתעוררת השאלה – תמיד פריקלס מוצג עם הקסדה ככה מונחת על הראש בנונשלנטיות. הוא לא ממש הלך ככה. הוא רק עשה פוזה לפסל. אי אפשר לפסל אותו כאיש רציני עם קסדת לוחם בשום צורה אחרת כי אם הוא חובש את הקסדה אז אין לו תווי פנים. אבל בגלל הפסל הזה, בכל הופעה שלו בתרבות ימינו כאיש עם קסדה, אין לנו שום מושג אם היה קרח, היו לו צמות או אולי איזה סגנון שיער שעשה אותו כה פופולרי.

התערוכה בכניסה הכילה מכונות הצבעה – לוח אבן שבו עמודות ושורות של חרכים שבהם תוקעים פתקי מתכת קטנים עם שמות ושלושה כדורים מגרילים מי יהיו נבחרי הציבור לשנה הקרובה. היו שם גם אוסטרקונים – חתיכות חרס עם שם שכתוב עליהם – כך מצביעים האזרחים את מי להדיח ואת מי להגלות. אלו הם כלי העבודה של דמוקרטיה פשוטה. לוחות חרס, פתקי נחושת ומנגנון הגרלה וחשוב מכל – אחד פריקלס שיתעל את הדמוקרטיה הזו למקום טוב. זה נשמע פשוני אבל מסתכלים על המוצגים האלו וקשה שלא להתרשם איך ממישורי תסאליה קמה לה שיטה פוליטית חדשה, שבצורה כזו או אחרת הגיעה עד ימינו אנו.

במעלה המסלול המוביל לקומה השניה היו המון כלי חרס יפים עם כל הציורים שהיית מצפה לראות על כדים יוונים מה שעורר מעט מאוד התעניינות בקרב הצוות הצעיר. המוזיאון מלא שומרים שקטים שעטו עלי כשניסיתי לצלם. אז בכל זאת כך נראית קומת הפסלים שחלקם יפים מאוד וחלקם הושחתו בשיני הזמן או ע”י אחד מהכובשים שלא אהב אותם (הנוצרים, המוסלמים, התורכים, כל מיני שבטים ברברים וסתם יוונים בלי מודעות היסטורית ואומנותית).

Athens_5614_100925

אוהד התעניין במיוחד בפסלים שהכילו חיות ולא חסרו כאלו. הסתובבנו בינות לפסלים, מעיינים בהם ולא מתעמקים בכל אחד. מה שהרשים אותי היה בחור שהסתובב עם אייפון והראה לו פסלים וושמע (או קרא) הסבר על הפסל – זה במקום המדריך הקולי הרגיל – טכנולוגיה…

אחד היתרונות הגדולים של המוזיאון הוא הקפטריה שמתהדרת במרפסת ענקית אל מול הסלע הקדוש של האקרופוליס ואל מול הפרתנון

Athens_5618_100925

מצאנו מקום והתישבנו לריענון כל הצוות – קפה, קולה ומשהו מזין – עוגת שוקולד!

אומר זאת שנית – האיטלקים ניצחו. כמו שרומא הקדומה השתלטה על יוון כך גם רומא המודרנית: הקפה המוגש בכל מקום הוא איטלקי. גם התערובות וגם הסיגנון (קפוצ’ינו, לאטה, אספרסו וכו’). אף אחד לא שותה קפה יווני (הקרוי במקומותינו קפה תורכי) או שאר סגנונות הקפה המקומיים. זה נכון לקפטריה של מוזיאון האקרופוליס החדש ולכפר הזניח ביותר בחבל הזגוריה.

Athens_5619_100925

בעוד שאוהד מנשנש לו עוגת שוקולד משובחת, אקח את ההפסקה לספר את סיפור המוזיאון –

המוזיאון הוקם לארח את האוצרות של האקרופוליס. היה מוזיאון ישן על האקרופוליס (הגבעה הקדושה במרכז אתונה נקראת האקרופוליס ואילו המבנה הידוע שעליה הוא הפרתנון – רק לידיעה) שצר מלהכיל ובשנים האחרונות פונה מקום ממש מול האקרופוליס והוקם מוזיאון חדש שבין השאר יש לו משמעות פוליטית – היוונים רוצים שיחזירו להם את תבליטי השיש והפסלים מהפרתנון שהבריטים לקחו מאתונה בין 1801 ל1812 הידועים בשם Lord Elgin Marbles.  בזמן שלטון התורכים מר תומס ברוס שהיה הלורד ה7 של אלגין (אני הלורד של אלקין – אבל לא מצאתי את האחוזה שלי עדיין) והיה השגריר הבריטי לקח/הציל/שדד/שידרג/בזז (תלוי את מי שואלים) חלק גדול מהפסלים שעל הפרתנון. הויכוח ההיסטורי הוא אם היה מותר לו או לא, אם סיבותיו היו טובות – להציל את האוצרות הללו כי התורכים לא ממש שמרו עליהם ואיחסנו בפרתנון חומרי נפץ שהתפוצצו כאשר הונציאנים שתקפו את אתונה ירו פגזים לתוך הפרתנון, או בצע כסף (הוא מכר את האוצרות בעירק למוזיאון הבריטי). בכל אופן הטענה הבריטית היא שהאוצרות מוגנים בלונדון ואין ליוונים מקום ראוי להציגם.

אז בנו מוזיאון חדש יפיפה והשאירו בו מקום לפסלים הגנובים/מושאלים ויש שלט בכל מקום שאומר “כאן אמור היה להיות הפסל הזה והזה, אבל הוא בלונדון (או שבדיה, או גרמניה או ארה”ב שגם לשם התגלגלו חלק קטן מהאוצרות)”. הקרב על החזרת ה”שיש של אלגין” עדיין ניתש וכל השיח במוזיאון הוא בנימה של "”שדדו אותנו, בזזו אותנו!” אנשי הצוות, השומרים וחלק משילטי המידע מבהירים זאת בצורה שלא משתמעת לשתי פנים.

הקומה השלישית והאחרונה של המוזיאון היא הסיבה לביקור לדעתינו האישית.

בקומה, שמתכתבת ישירות עם הפרתנון, כלומר, היא בנויה במקביל אליו עם שדרת עמודי מתכת חלקים המקבילים לעמודי השיש הענקיים של הפרתנון ומציגה באופן נגיש ונוח את כל התבליטים והפסלים שעיטרו את הפרתנון במקומם הנכון. המקור נמצא במוזיאון ואילו לפרתנון מועבר עותק מדויק המסותת בשיש זהה באמצעות לייזרים (!!!!) (כאן, בבקשה אנחת וואוו!!!). במרכז הקומה, איפה שהיה אמור להיות פסל אתינה, יש סרט שמראה את הפרתנון ומשחזר את הדרו על כל הצבעים שעיטרו אותו ומסביר על הפסלים ועל כל הסבל שהמבנה עבר מידי הנוצרים, התורכים, הונציאנים וכו’ עד היום.

בגלל הנבירה בספר “אטיקוס מספר הסיפורים: המיתולוגיה היוונית” שמלווה אותנו מלפני הטיול ונקרא כל הזמן במהלכו ובשל סדרת ספרי “פרסי ג’קסון” יש כאן שליטה מלאה בנבכי המיתולוגיה היוונית. זאוס לא הכיר את כל בניו ובנותיו כמו שאוהד ונדב מכירים. וכאן הם התעוררו לחיים כיון ששתי החזיתות הציגו סיפורי מיתולוגיה – האחד (המערבי) את המיתוס על התחרות בין אתנה ופוסידון על הפטרונות של העיר (אתנה העניקה לעיר את עץ הזית וזכתה) והשני (המזרחי) את לידתה של אתנה מראשו של זאוס. השיחזורים הקטנים מרשימים מאוד וזה קצת מאכזב לצאת את אכסדרת העמודים ולראות את הדבר האמיתי – הפסלים במקומם הנכון ולגלות שרק אוזן של סוס שרדה ורגל של אפולו.

הסתובבנו, כשהמוזיאון הולך ונסגר והשקט והחושך מחוץ יורדים, במעין הדרת קודש. אבל בכל זאת, בילדים אנו עוסקים ובעוד שנורית הילכה לה, מתעמקת ביופי שמסביב אנחנו בדקנו לעומק (!) את  התבליט הדרומי שמספר את הסיפור של הקרב בין הלַפִּיתִים לבין הקנטאורים. הלפיתים, שבט קדום של יוון שהסתובב במישורי תסליה ובמורדות הר פליון ולפי המיתולוגיה היוונית היו מקורבים לקנטאורים (גם הם וגם הקנטאורים היו צאצאיו של אפולו). המלך הלַפִּיתִי פיריתוס ומישהי בשם היפודאמיה (“מאלפת הסוסים”) התחתנו והזמינו את הקנטאורים שלא היו רגילים לחוזקו של היין, השתכרו וניסו לחטוף את המלכה וכמה אורחות נבחרות וכתוצאה מכך החל קרב בין הלפיתים האנושיים לבין הקנטאורים. הקרב מופיע בתבליט לאורכו של כל הצד הדרומי ואנחנו (הבנים) עברנו ולפי עצתי החלטנו לבדוק מי ניצח, עוברים תבליט, תבליט ובודקים מי מנצח בו ומנהלים תוצאה כוללת. כיון ששלושתינו מתאמנים באומנויות לחימה (שונות) היה לנו את הבסיס התיאורטי לנתח את התבליטים (אני לא בטוח שמחקר שכזה נערך עד היום ולכן תרומתינו הצנועה למדע קידמה את חקר הפרתנון יפה). באחד, חונק קנטאור אדם, בשני אדם מזנק ובועט בקנטאור כושל וכך הלאה. המחקר ההשוואתי שלנו עורר את השניים שרצו קדימה ואחורה במטרה לנתח ולהשוות ולבסוף הגענו ל 14:6 לטובת הקנטאורים (או 14:7 – עוזרי המחקר חלוקים בדעותיהם וכיון שמחקר כזה עוד לא נעשה אין באינטרנט הגדולה הזו שלנו שום עדות נוספת) – אבל אם היינו קוראים על הקרב היינו יודעים שהקנטאורים ניצחו והלפיתים גורשו.

נלהבים יצאנו לחפש את אם הבנים ולספר לה על המחקר אבל במקום זה פגשנו כמה שומרים שהסבירו לנו שאנחנו האחרונים במבנה ויצאנו בשקט, נהנים מכמה דקות של בעלות על המוזיאון.

בחוץ כבר חושך והפרתנון מאיר את הדרך כמו מגדלור.

Athens_5625_100925

 

חזרנו דרך הפאלקה, אותו רובע מפורסם של אתונה שהתגלה כבאזר עצבני, מלא חנויות לתיירים שמוכרות שריונות פח דמוי ברונזה ושאר מזכרות מטופשות, נדב, נאמן להבטחתנו עוד מאתמול ממקריניצה יצא לחפש לו רוגטקה מגולפת בצורת חיה (הוא צריך זאב או שועל או איזה חיה התקפית ולא חמודה) ונורית יצאה לה לתור בחנויות מחרוזות. לאוהד צילמנו תלבושות ספרטניות מתוך הכנה לפורים שיבוא עלינו לטובה, וכך דרך הבאזר הומה האדם וחנויות השטות הידסנו חזרה למלון ולמסעדה שלידו.

אוהד לא ממש התלהב מהשינה לבד אבל החדר והמיטה והטלפון הצמוד הטילו עליו את קיסמם. הם התרסקו אל המיטה וכך גם אנחנו – לילה ראשון באתונה.

מחר, אנו מתכננים את הדובדבן עלייה לפרתנון.

אה, ולסקרנים – לצידו של נדב הישן מונחת רוגטקה חדשה, מגולפת בדמות שועל ועושה רושם די מסיבית – עכשיו צריך למצוא איזה אבן שלאף אחד אין דרישה היסטורית עליה ולהטיל!

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Travel, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על גנבו לי, שתו לי, אכלו לי

  1. דנה הגיב:

    מתה להגיד משהו על החולצה הנפלאה של נדב , אבל אני אתאפק …
    פריט לאספנים!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s