כפרי הרפאים של פליון

הרשו לי לחרוג ממנהגי ולפתוח בשיר, אחד מנכסי צאן הברזל של הזמר העברי:

היורה –

מילים: יחיאל הלפרין
לחן: יואל אנגל
גשם, גשם, משמיים
קול המון טיפות המים
טיף-טיף-טף, טיף-טיף-טף
מחאו כף אל כף
טיף-טף, טיף-טף
טיף-טיף-טף, טיף-טיף-טף
מחאו כף אל כף!

(לא ידעתי, אבל יש עוד שני בתים – לבירור, אנא, פנו אל השירון)

את הבוקר, שכה רצינו לפתוח בארוחת בוקר אל מול הים על מרפסתנו, קטע גשם סוחף. וכאן נשאלת השאלה – האם היורה הוא אוביקטיבי או סוביקטיבי? זה הגשם הראשון שלי השנה אז זה היורה הפרטי שלי (שלנו) למרות שביוון הוא כנראה לא יורה ובקנה מידה של ישראל – שם יש כרגע חמסינים אז גם להם זה לא יורה ולכן עלי לסיים ולהקיש (רמז למלקוש…) שביוון הכרזתי על פתיחת עונת הגשמים.

לאחר פרידות והעמסות של הציוד חזרה אל המכונית, יצאנו אל הדרך. המטרה של היום היא לחצות את פליון אל צידו המזרחי (זה שמימין) בתקווה שההר יעצור את הגשמים בצידו המערבי (שמאל, לאלו שלא הגיעו לשיעור שושנת הרוחות). וכדי לראות עוד קצת פליון החלטנו להאריך את הדרך ולהדרים ולחתוך את חצי האי נמוך למדי ולהגיע אל עיירת החוף התיירותית אפיסוס (Afissos) היכן שיאסון והארגונאוטים עצרו למלא מים (נראה שהם רק יצאו מוולוס ומיד עצרו, ממש קרוב – לא נשמע ממש גיבורים – אולי הרקולס שכח לעשות פיפי לפני שיצאו לדרך?!)

RouteMap_100924

נחפש לנו מקום לינה באפיסוס, נטייל קצת בצד המזרחי ונראה איך חיים בצד השני.

יצאנו אט, הגשם מכה בעוצמה והמגבים עובדים קשה, נוסעים במסלול שכבר מוכר לנו לאחר הטיול של אתמול עם רני. לא עמדנו בפיתוי והחלטנו לעצור גם היום במאפיה הנפלאה בכפר מקרירחי (או איך שקוראים ל Makrirahi) ולכן גם היום תופיע כאן תמונה של לחם!

Makrirahi_5515_100924

כשיצאנו, אוחזים בכיכר מהבילה, פוסעים לאט בגשם המטפטף שמתי לב לשתי עובדות חשובות: חונה לפנינו טנדר תפוחים מלא תפוחים יפים ושנית, האור פשוט נפלא – אור ללא שמש, צלול ורחוץ בגשם ולכן הנפתי את המצלמה והנצחתי את תפוחי פליון

Makrirahi_5516_100924

ועכשיו, מותר לגלות – הם מעולים ולמרות שאורלי הציעה לנו לקחת גם ארצה – לא לקחנו! כל ביס נושא טעם מעולה של תפוח והם טריים ולא בילו בבית קירור 15 חודשים ועוד ביס והעסיס נוזל על הסנטר והתפוח מתפחפח ומתפצפץ לו בין השיניים…

Makrirahi_5512_100924

המשכתי להנציח כל מה שמסביב, כי הכל נראה כל כך יפה כשהגשם קצת הפסיק, אפילו גג הצפחה המסורתי, של הבית לידו חנינו, קיבל איזה שהוא יופי משלו

Makrirahi_5513_100924

אבל קריאת “יאללה, בוא נזוז!” מכיוון המכונית והגשם שהחליט לחזור במלוא עוצמתו קטעו את סדנת הצילום המאולתרת וזירזו אותי פנימה אל ההגה והכבישים הרטובים. הרטיבות הזו של הכבישים הפתלתלים האטה את מהלכנו אבל המשכנו להפליג דרומה ומזרחה כשהדעות חלוקות – הספסל הקדמי מדי פעם מחלץ גניחה לא רצונית – “וואוו! תראו איזה יופי” ואילו הספסל האחורי, ראשו במשחק הנינטנדו שעלה סופסוף מן האוב גם הוא מחלץ גניחה לא רצונית “תזיז את מריו אחורה ותזרוק כדור אש!!!”. כך המשכנו לאורך החוף ואז פנימה אל גב ההר ואיך שהתחלנו להנמיך לכיוון החוף המזרחי קרה בדיוק מה שציפינו – הטמפרטורות החלו עולות, הגשם נפסק והשמש ביצבצה מבין העננים – מזג אויר אחר מצידו השני של ההר.

עם השמש נכנסנו לאפיסוס שנראתה שונה לחלוטין מזגורה ושאר הכפרי שבצידו המערבי של חצי האי. האזור שטוח למדי וזו פשוט עיירת חוף תיירותית ולא תלויה לה כך בינות לעצים על מדרון כמו ההם שם בצד השני. עצרנו במרכז, על חוף הים הסתכלנו אחת על השני ואמרנו – “טבריה!”.

אפיסוס מזכירה לנו את טבריה, עם הטיילת שעל המים והטברנות שעל הטיילת. אבל גם טבריה, בימיה גרועים לא היתה כל כך ריקה.

אנחנו כאן אחרי העונה. גם אין תיירים וגם יש קטיף תפוחים – שילוב מצויין שמרוקן את העיירה לחלוטין. כמעט ציפיתי לשיחים מתגלגלים, כמו בכל מערבון שמכבד עצמו כשהרע והטוב מתיצבים להם לעימות האחרון בעיירה הריקה.

עשינו סיבוב קטן (גם לחפש שירותים – מה לעשות…) והאיש בבית הקפה אליו נורית נכנסה ממש נבהל ממנה אבל מיד חזר לעיתון הספורט שלו בעוד הוא שרוע בנוחיות על כורסא – אין חשש ללקוחות.

זה כמו בשיר גן סגור (יהונתן גפן/יוני רכטר):

הנדנדות עומדות
בין העצים הגבוהים
והפרחים
כאלה נמוכים ובלי צבעים
כי הגן שלנו סגור.
קוביות נרדמות מסודרות בסל
ואין שם אף ילד שיבנה מהן מגדל.

המקום עומד ערוך ומוכן – הכל ריק לחלוטין.

Afissos_5522_100924

(עוד קצת פרץ של צילום – תיבת הדואר המחלידה משכה לי את העין – תגידו תודה, לכם יש רק אחת ולי יש בוחטה של תמונות של תיבת הדואר! אפילו הגרפיטי למטה נראה מתמטי וחשוב)

 

Afissos_5525_100924

כל מחשבות להשאר וללון כאן די נגוזו כשראינו שאנחנו לבד בעיירה. העיירה פשוט החלה לארוז את עצמה לחורף. בחלק גדול מהטברנות שעל המזח אפילו הורידו את מושבי הקש כי אין מי שישב עליהם ודייגים המועטים (אין אנשים, משעמם, אז מה יעשו המקומיים – גם דגים לא ראינו – כנראה שגם הם הלכו הלאה)

Afissos_5527_100924

ברוב של 4 נגד 0 הוחלט שאנחנו עפים מאפיסוס וממשיכים הלאה.

אבל לפני שנמשיך, עוד פיסת הווי טיולי:

בטיול הגדול שלנו, ההוא, קראנו לג’יפ ה טויוטה 4Runner שלקח אותנו כ6 חודשים – המפלץ. אחריו, באה מכונית שכורה אחרת שקיבלה שם מיד – אלברטוזאורוס (סוג של דינוזאור טורף קנדי). עכשיו כשהטיול היווני אוסף תאוצה לקראת הסוף היה זה מתבקש שגם המכונה הבווארית תקבל שם משלה שבו תוכר ותיזכר. בדרך התפתח דיון ברכב ואוהד שהוא יו”ר ועדת השמות העניק את השם ולוסירפטור (Velociraptor) שהוא דינוזאור טורף קטן, מהיר ועצבני – שם מעולה ל BMW!

ולכן עצרנו ומיד הדבקנו מדבקת ולוסירפטור שנקנתה בטברנה ריקה על המכונית (נקווה שלא יעשו לנו שטויות בהשכרת הרכב וידעו להעריך אומנות)

Afissos_5519_100924

והנה יו”ר ועדת השמות בעצמו!

Afissos_5521_100924

אז כמו שציינתי לפני שהפרעתי לעצמי להמשיך, הוחלט ברוב קולות לעזות את אפיסוס. ההחלטה של וועדת ההיגוי (נורית – אני אוחז בהגה – יש הבדל קל) היא שנצפין קלות ונכנס פנימה אל אזור ההר לכפרים היותר מסורתיים שם נמצא מקום לינה נחמד ללילה ונוכל להמשיך לטייל. הכבישים הצד המזרחי הרבה יותר מהירים כיון שהם עוקבים אחר תוואי החוף והם שטוחים ולכן הולוסירפטור יכול להאיץ לשעוט קדימה.

כשהתחלנו לטפס לכיוון מִילִייֶס (Milies או Μηλιές) הנוף חזר להיות מוכר – כבישי הרים צרים, מטעים, ירוק ויפה. ישנה שרשרת של שלושה כפרים על כביש אחד הלא הם מילייס, ויזיצה (Vyzitsa או Βυζίτσα) ופינַקָטֶס (Pinakates או Πινακάτες) ששמעם יצא לרחוק. כל אחד שסיפר לנו בימים האחרונים סיפר איך האחד ריגש אותו עד דמעות ואילו השניים האחרים הפילו עליו תרדמה והיופי הוא שכל אחד בחר לעצמו כפר אחר שירגש אותו.

האטרקציה של מילייס היא תחנת הרכבת. בין 1895 ל 1903 נבנתה מסילת רכבת בין מילייס לוולוס. לקרוא לזה מסילה זה כבוד גדול כי זו מסילונת צרה שרצה עליה רכבת שנמשכה ע”ח קטר קיטור. לפני כמה שנים שיחזרו את הקטר והרכבת נוסעת לה בסופי שבוע (אולי בעונת התיירות יותר) בין מילייס ללכוניה (Lechonia). בהתחלה שיחזרו ממש את כל מערכת הקיטור, פחמים, מגדלי מים והכל אבל די מהר נמאס מהגיצים שנפלטו לאורך הדרך והחלו שריפות יער קטנות ועברו למנוע דיזל.כל זה אני מספר בדיכבד כי פשוט ראינו שלט “תחנת הרכבת הישנה” ופשוט פנינו באמרנו, “נראה, מה כבר יכול להיות”.

אבל זה ממש יפה!

תחנה קטנה וצבעונית מוקפת יער ונחל קטן שמפכה לידה, נטושה לחלוטין, אבל נקיה ומסודרת. השארנו את אם הבנים לנוח (מצוננת המסכנה) ויצאנו לבדוק מה קורה פה

Milies_5550_100924

הכל נראה כמו תחנת צעצוע – הכל קטן והמסילה הצרה לא נראית משכנעת במיוחד. אנחנו הלכנו על המסילה (לא לדאוג, יש המון מקום מסביבה) ונדב רץ קדימה והעביר את מסוטי המסילה כשההתחיבות שלנו היא לעקוב אחר המסילה אפילו אם הוא טועה. השתדלנו להחזיר את המסוטים (שפועלים יפה!) למקומם המקורי ואני רק צריך לזכור לבדוק בימים הבאים בעיתונות המקומית על תאונות רכבת אפשריות.

Milies_5539_100924

כנראה שטיול יפה יכול להיות הליכה על תוואי המסילה בתוך היער, עד לכפר הבא או עד לסופה (זה משהו כמו 13km על תוואי של מסילה – שטוח וקל) ואז לקחת מונית חזרה לנקודת המוצא. אבל זה יחכה לפעם הבאה שלנו כאן. מי שלא חיכה הוא הגשם שאיתר אותנו שוב והחל מטפטף.

מילייס התגלה ככפר יפה מאוד אך די תיירותי לטעמנו. למרות שהוא מרכז תיירותי גדול, הכפר נראה מנומנם באמצע היום אבל זה כלום לעומת ויזיצה, הכפר הבא שנראה נטוש לחלוטין. רק אני ירדתי רגע (בגשם) לראות מה יש ולצלם את הכיכר (הנטושה) Vizitsa_5553_100924

ועוד בתי קפה נטושים. בית מלון אחד שנראה יפיפיה, ליד נתגלה כנעול וחתום כשכל רהיטי הגינה ארוזים ומכוסים – סוף העולם (או שמא סוף העונה?!).

Vizitsa_5557_100924

ויזיצה יפה ואילו פינַקָטֶס (Pinakates או Πινακάτες) הוא כפרפרון קטן והכי יפה – אבל נטוש. אין כלב או חתול ברחוב, פשוט כלום. אין אפילו מי לשאול מה השעה. כפרי רפאים אמיתיים. הסיבה כנראה היא סוף עונת התיירות והעובדה שחלק מהמקומות הם בתים של אנשים מחוץ לכפר שבאים רק לעונה ואני מניח שההתגיסות לקטיף התפוחים הסוחפת את כל חבל הארץ הזה גם היא תורמת לתחושת הריקנות. אם מישהו רוצה לצלם סרט סוף העולם – שיגיע לכאן, באוקטובר…

חזרנו על עקבותינו ומצאנו איזה מרכז אינפורמציה ומישהי שידעה לפחות לכוון אותנו למלון ולמסעדה. מלון Stoikos היה היחידי הפתוח והגברת נתנה לי לבחור איזה חדר שאני רוצה – ובחרתי את זה עם תקרת העץ בגובה 4 מטר והויטראז’ים המצוירים ביד (והחלון הענק בשירותים הנפתח אל נוף המפרץ – אני לא מתכוון להרחיב כאן על השקט שבישיבה עם נוף ורוח נעימה שמדגדגת בתחת)

אבל דבר אחד מתחיל להעיב על היום. כיון שמחר אנו מגיעים לאתונה, צלצלתי למלון שהוזמן מראש לראות שהכל בסדר. היינו מאוד ספונטנים בטיול הזה אבל מלון באתונה חיפשנו עוד בבית והתקשינו למצוא חדר מלון לארבעתינו. אוהד עד עכשיו התנגד לישון בחדר עם נדב לבדם ולכן חיפשנו הרבה עד שמצאנו מלון אתונאי במיקום מעולה ושם במחיר מופקע לכל נפש הזמנו סוויטה בת שתי קומות. אולם, כשצילצלתי אליהם הפקיד הסביר לי שנפלה טעות ובעצם הסויטה לא היתה פנויה ולכן ההזמנה שלנו בטלה ומבוטלת וטען (שיקר!) שניסה להשיג אותנו. לאחר שנרגעתי וטון השיחה קצת ירד הוא הסביר שהם שומרים לנו שני חדרים. באותו רגע גם נגמר לנו זמן האויר בטלפון המקומי ולקח שעות רבות עד שקנינו עוד כרטיס גירוד עם קוד לזמן אויר ועד שמצאנו מישהו שידע איך להזין את הקוד (הכל ביוונית). אבל הסיפור הזה הוסיף עננה קטנה שהעיבה על המשך היום.

את היום סגרנו במקריניצה (Makrinitsa או Μακρινίτσα) שהיא “המרפסת של פליון” – כפר התלוי וליתר דיוק דבוק לצלע ההר במדרגות-מדרגות מעל וולוס. הגענו לשם לפנות ערב כשהרוח קצת מחוץ למפרשים בשל העצבים על המלון. אבל אולי זו העייפות, אולי העצבים ובהחלט היה לעובדה שהחושך החל לרדת – לא ממש התרשמנו למרות שחשנו שהמקום יפה וראוי לתשומת לב גדולה יותר ממה שנתנו לו. אז נחנו רגע בכיכר הריקה (גם כאן אין יותר מדי אנשים למרות שראינו תיירים, בעיקר ישראלים)

Makrinitsa_5561_100924

הבטנו על וולוס, העיר הגדולה, מלמעלה, רואים איך היא נדלקת לאיטה ויהלומי האורות מבליחים להם מרחוק. מחר נצא חזרה לאתונה ויש תחושת סיום באויר למרות שיש איזושהיא ציפיה לאתונה

Makrinitsa_5566_100924

ובדרך למכונית (הולוסירפטור, זוכרים?!) עוד דוכן אחרון של פירות מסוכרים תופס את העין – כמה הוא שונה מהדוכנים המאולתרים בצידי הדרכים על האורות המתוחכמים והצנצנות המעוצבות – אני מעדיף את אלו של קואופרטיב הנשים מזגורה!

Makrinitsa_5569_100924

הנהיגה חזרה לויזיצה היתה מייגעת. כולם עייפים ומחר יש יום ארוך של נסיעה ארוכה לאתונה. אורזים מחדש הכל למעבר מהיר למלון ונופלים על המיטה.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Travel, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על כפרי הרפאים של פליון

  1. דנה הגיב:

    לא יודעת מי אחראי לצילומים , אבל הם פשוט יפייפים !!!!
    מקסים.

  2. eitanel הגיב:

    מז'תומרת מי אחראי? אחרי שיצאתי בגשם לצלם את עוד מפקפקת?
    שני הצלמים האחרים בחרו להתבודד עם הנינטנדו במושב האחורי המוגן

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s