שבילי בוסתן התפוחים של יוון – מאמאמיה בפליון!

אמנם קמתי מוקדם לברך (ולצלם) את השמש, אבל רשמית הטיול עצמו התחיל ב 10 בבוקר, כפי שהודיע לנו מראש רני המארח ומדריך הטיולים שלנו (להיום) . הנינוחות הזו זרה לעומת הימים האחרונים בהם זינקנו מוקדם כי כל פעם היה משהו אחר שצריך לתפוס על הבוקר. אז פתאום יש זמן לארוחת בוקר מושקעת (יש לנו מטבח ומצרכים) והכל רגוע וידוע. גם נודע לנו שעוד משפחה ישראלית המתארחת במקום מצטרפת – ג’וליה וערן עם ביתם שני (הגדולה מנדב בשנה) ואיתי הקטן.

מה התוכנית? לכל אורכו ורוחבו של הר פליון ישנם שבילים עתיקים, חלקם שבילי עיזים ששודרגו, המחברים בין הכפרים השונים והם ששימשו את תושבי המקום לפני שנסללו הכבישים. השבילים האלו הם אחת הסיבות שחצי האי פליון הוא גן עדן ל Hikers (מטייל הוא הרבה יותר מ Hiker, אולי הֵלֶך או משוטט או מסייר…). התוכנית שרני הציע והתקבלה בשמחה כוללת נסיעה לכפר צַגַרַדָה (Tsagarada) ומשם לרדת ברגל לחוף הים, לאזור הכפרון דָמוּחֲרִי (Damouhari) בו צולם הסרט מאמאמיה (עוד נחזור לנושא, אל דאגה) ושם לסיים את המסע. הליכה – יש כשעה,שעה וחצי אבל הבנו שלוקחים הכל ברגוע, “סיגה סיגה” כדברי המקומיים.

הורדנו מעלינו את כל המימיות המאובזרות (כל תיקי הגמלגב למינהם) ושאר ציודים ויצאנו לדרך בשתי מכוניות. אני אנצל את ההזדמנות שאני נוהג להרחיב קצת את היריעה בנושא חשוב – תפוחים.

פליון הוא בוסתן התפוחים של יוון ובמיוחד זגורה, הכפר “שלנו”. לאן שמסתכלים רואים מטעי תפוחים. במקרה נפלנו על עונת הקטיף והכבישים הצרים מלאים במשאיות וטנדרים החונים בצורה מפחידה כשהם מתמלאים בארגזי תפוחים. מה שעוד מגיע הם מאות אלבנים שהם כוח העבודה הזול של יוון. הם באים לחודש קטיף עושים את הבוחטה (מבחינתם) ונעלמים (לא לפני שקצת משלימים ציוד מהמשקים והבתים). התפוחים של זגורה נחשבים לעילית התפוחים ואם ניזכר בסיפור המיתולוגי על תפוח הזהב שהרים פאריס, שעליו נכתב “ליפה מכולן”, אותו תפוח שגרם למריבה בין האלות שלבסוף הובילה למלחמת טרויה – כל זה קרא כאן, בפליון וצאצאיו של אותו תפוח צומחים על העצים מסביבנו ושווים באמת זהב.

רני העמיד אותנו בתצפית על המדרונות המתופחים (מלשון תפוח ולא טיפוח) והחל להסביר. כאן, שוב אעצור ואומר שזה מבחינתי הקסם של מדריך מקומי (ורני יקבל כאן מעמד של מקומי למחצה משום הזמן שהוא מבלה כאן כבעל בית). היכולת להוסיף לי מידע על מה שאני רואה ולגרום לדברים להראות אמיתיים יותר, לא רק תפאורת קרטון של נוף אלא גם הצצה אל מאחורי הקלעים אל החיים המתנהלים במקום ועושים אותו לבעל עניין.

אז בתמונה הזו שכאן, מעבר למטעי התפוחים קיבלתי הסבר ראשון למה אני לא רואה מפלים ומים זורמים בשטח (ויש טונות של מים באזור). רני הסביר לנו כי כל המים והמעיינות מנותבים דרך תעלות השקיה שגם חלקן קדום וכל המים מנוצלים להשקיית המטעים וישנו איש – נקרא לו שר המים – שהוא אחראי להסתובב כל הזמן, לפתוח ולסגור שערים קטנים ולנתב את המים לפי ראות עיניו לחלקות השונות. יש כל כך הרבה מים עד שלמעשה התושבים לא משלמים על המים אלא בשיא הקיץ לחודשיים-שלושה – בלתי נתפס לישראל המתיבשת…

 

 

Pelion_5404_100923

התחנה הבאה היתה עצירה בכפר מקרירחי (וא משהו בסגנון, Makrirahi) שם, במרכז הכפר, ממש לאחר פניה של 90 מעלות בכביש, ישנה מאפיה קטנה המתהדרת בתנור אבן. הם אופים לחמים ובבוקר הם גם אופים מיני בורקסים מקומיים עם תרד ושאר ירקות. בעוד שנורית התהדרה לה במאפה תרד, אני ובני ירדנו למקורות, למכנה המשותף הנמוך ביותר בין בני האדם ופשוט קנינו כיכר לחם שיצאה מהתנור (זו שבאמצע) ועם קצת מלח זה היה נפלא. המכונית נמלאה בריחות משכרים של לחם, פשוט וטוב.

Makrirahi_5406_100923

המשכנו אט וקיבלתי עוד תשובה למה אני לא רואה מים – יש נחלים ומפלים בפינות חמד נסתרות הסמוכות אך חבויות מהכביש – עברנו ליד ולא ראינו כלום, עד שנעצרנו ונכנסנו פנימה, אל תוך היער ושם מבעד לעצים ומעבר לסלעים מצאנו כמה מפלונים ובריכה של מים צלולים וקפואים.

Pelion_5412_100923

ולבסוף הגענו אל כפר היעד, צַגַרַדָה וירדנו אל הפלטיאה, הלו היא הכיכר המרכזית של כל כפר וכמו שראינו בכל כפרי יוון, יש כיכר, במרכזה עץ גדול – עץ דולב ובית קפה. אבל זה לא סתם דולב, אלא גאווה של אזור שלם כיון שהעץ הוא קשיש – כ 1,000 שנים הוא עומד שם והוא גדול. אני שוב מפקפק בתארים העץ הכי זקן והכי גדול והכי והכי והכי (בין השאר כי היינו שם בעץ הכי גבוה בפארק רדווד בצפון קליפורניה, בעץ הכי רחב בעיירה טוּלֶה במקסיקו, הסתכלנו משתאים על ג’נרל שרמן הסקוויה הכי גדול בפארק סקוויה והיו עוד עצים). העץ עצום, זקן ומאוד טפיס (קל לטיפוס) לילדים ולאבא שלהם שלא העז להמשיך ולעלות מעלה כי חשש לעצמותיו אבל הילדים עלו גם עלו.

Tsagarada _5421_100923

וכאן, לאחר הקשיים הקשים שעברנו (נסיעה, מאפיה ומפלונים) התישבנו לקפה של צהריים ואיסוף ערמונים. לקח לנו זמן להבין שהעצים הגדולים עם הפירות דמויי קיפוד קוצני במיוחד הם עצי ערמון. רני דיווח שהוא נפגע קשות כשניסה לתפוס פרי כזה והנוהל הוא פשוט לתת להם לצנוח על האדמה ולהתיבש. כאשר הקוצים מתיבשים ונפתחים, נגלה הערמון כפי שאנו מכירים אותו בסופר. אספנו כמות (אבל אני יכול לספר שאח”כ ניסינו אותם בטוסטר וזה לא נראה טוב – הם הפרישו נוזלים ולא נראו כמו שאני מכיר אז ויתרנו על הנסיון…)

Tsagarada _5426_100923

לאחר המנוחה, יצאנו לדרך, מעמיסים תרמיל על שכם ויוצאים בשביל המתחיל ליד הכיכר המרכזית. השביל הצר הולך ויורד בין בתי הכפר שרובם נטושים כבתי קייט לעשירי אתונה ואנשים אחרים שקונים בתי קייט באזור. רני ידע לספר על ההטבות מרחיקות הלכת שמקבל מי שקונה שטח ובונה בית בסגנון מסורתי או משפץ בית עתיק, מה שמושך אנשים לאזור. 

השביל מרוצף חלקית באבנים ואנו יורדים כחבורה קולנית ושמחה, המבוגרים הולכים ומדברים ואילו אוהד אימץ את איתי (בן ה 4) והולך איתו ועם רני וכך אנו יורדים ויוצאים מהכפר ומדי פעם חוצים איזה כביש (ואז החוכמה היא למצוא את המשך השביל שלא תמיד מסומן היטב) ואנו חוצים פיסות יער וכיכרות קטנות שם מחכה לנו החבורה הקדמית קבורה עד לראשה בעלי שלכת

Tsagarada _5436_100923

עם רני שמנסה להפתיע את איתי (היחידי שעוד מוכן לקנות הפתעות שכאלו)

Tsagarada_5437_100923

 

ואוהד שלא מפספס הזדמנות פז

Tsagarada_5444_100923

כאן, אני מקבל תשובה נוספת למה אני לא רואה מים זורמים ככה סתם. בכל מקום שבו יש מעין שמפכה, מימיו מועברים לעיתים בצינור גומי זול ופרקטי ולעיתים במערכת אבן עתיקה לשתיה להלך היגע. אנחנו מזמן לא קנינו מים מינרלים – אנחנו כל הזמן ממלאים בקבוקים ושותים לרוויה כמו המקומיים. מים בטעם של מים, קרים וטעימים.

Tsagarada _5431_100923

הכיכר שלנו נטושה לגמרי, עם כנסיה שנראית נטושה אף היא ומגדל פעמונים יפה אך לא נראה שמור במיוחד ואליו קשור סוס גדול ויפה שחוסם לנו את הדרך

Tsagarada_5438_100923

ומבט אחרון אל השמש המסתננת לה בינות לעלי הדולב ואנו ממשיכים הלאה, אל מעבר לסוס ואל השביל שעוזב את השטח הבנוי ונכנס אל היער.

Tsagarada_5449_100923

בכל מקום שאין מטעים ואין כפרים עדיין היערות של פליון עומדים, אותם יערות שבהם הקנטאורים רצו ורדפו שיכורים אחרי כל מי שהתקרב, אותם יערות שמהם כרת יאסון את העצים לבנות את ספינתו ארגו בה יצא לחפש את גיזת הזהב – הכל עומד שם. השביל ממשיך ואנו יורדים בו בתלילות וממשיכים הלאה. בכל מקום ישנם שיחים כאלו שבתחילה חשבנו שאלו הם ענבים אבל אין לי מושג מה אלו – זה לא משנה – הכל ירוק עסיסי כזה, ירוק של יער גשם (ובאמת בהרבה מובנים זה יער גשם). זה כל כך שונה מנופי חבל הזאגוריה שבו הילכנו רק לפני ימים אחדים – הכל רך, עגול וירוק.

Tsagarada_5453_100923

וכאן ממשיכים השאר קדימה ואני ואוהד הולכים לנו טיפה מאחור כי אוהד מצד אחד מתעניין בכל מה שעובר מסביב ומדי פעם נפצע פצעים אנושים מאיזה שיח שמאיט אותנו כך שנורית ונדב ושאר החבורה מתקדמים ואנו פוסעים לנו מעדנות מעל לנחל זורם וממשיכים בשביל

Tsagarada_5454_100923

וכך אנו הולכים ביער עד שאנו מגיעים לצוק שמשקיף מעל הים. מכאן ניתן לראות את כל הדרך שבא באנו הבוקר מזגורה, את המפרץ של דמוחרי אליו אנו הולכים ואת כל החופים צפונה והכל יפה, כחול  וירוק עם חופים לבנים וכפרים קטנים בתוך כל הירוק הזה (וזה כל כך קרוב! רק שעה וחצי טיסה ו4 שעות נהיגה)

Damouhari_5459_100923

כאן רני הרשה לנו סופסוף לערוך את הצילום המסורתי של כל המשפחה – עד עתה הוא טען שזה לא המקום הנכון ולא הזוית הנכונה ואילו עתה, בסיועה של שני שנהנתה מפוזת הצלמת, המשפחה המטיילת התכנסה שוב לצילום המסורתי:

 

Damouhari_5472_100923

ומכאן ריצה אחרונה במורד המצוק ולאורך השביל המסולע אל החוף של דמוחרי.

Damouhari_5484_100923

נדב ונורית ולמעשה כל החבורה אצה להם הדרך וחיימקה שלי, הלא הוא אוהד, לוקח את הדברים בקצב שלו…

Damouhari_5491_100923

 

ולמטה מה יש למטה? מה היחוד של החוף של דמוחרי?

פשוט מאוד – בחוף הזה צולם הסרט הידוע, ספק קומדיה רומנטית ספק מחזמר “מאמא מיה!” – על פי המחזמר הבימתי הידוע לא פחות “מאמא מיה!” – שנכתב לאורם של שיריה של להקת אבבא הידועה אף היא. הסרט (שאני לא ראיתי ונורית כבר שכחה ורני הודיע כי ראה אותו אלפי פעמים כחלק מהטיול הזה) מספר על חתונה שנערכת באי יווני והאי היווני צולם חלקו באי יווני אמיתי וחלקו בחוף הזה כאן שרגלנו דורכות בו. מריל סטריפ, פירס ברוסנן, קולין פירת’ ואחרים התגוררו כאן מה שמעניק לחוף הילת יוקרה (ואני מניח גם זרם קבוע של תיירים בריטים). עלי זה פחות עשה רושם אבל החוף מדהים.

Damouhari_MammaMia_100923

התקוות שלנו לרחוץ בו די נגוזו כשראינו את הים. הים ממש סוער. סערת עומק הרימה גלים מרשימים וקיררה את הים כך שאי אפשר אפילו לשקול כניסה. המשוגעים היחידים שהעזו ונכנסו היו איזה הפקת אופנה או משהו בסגנון – צלם, דוגמנית עם חליפת גלישה ורובה תת-מימי, דוגמן עם חליפת גלישה מנומרת ודג גדול ביד

 

Damouhari_5494_100923

 

וכך שעתיים אחרי שיצאנו לדרך התישבנו לנו על חוף הים בבית הקפה שהתהדר בתמונות מהסרט עם הבעלים. רני, שרק החודש כבר ביקר אותם 3-4 עודד אותנו להכנס אל המטבח ולהרים את מכסי הסירים כדי לראות את התפריט. לי קסמה הגברת הקשישה שעמדה וחתכה פטריות ענק שלא ראיתי כמותן. כמו בטיטאניק, הילדים והנשים היו הראשונים להתישב בעוד שאני וערן יצאנו לדרך להביא את המכוניות. מונית שהוזמנה מאיפשהוא (הקפה יודע ומכיר את התמרון הזה) באה לאסוף אותנו ולקחה אותנו מהלך 20 דקות אל הכיכר בה התחלנו את הכל.

 

Damouhari_Cafe_100923

(הגלויה של בית הקפה)

כאן הגיע מבחינתי עוד פינוק של היום הזה. אני לבד ב BMW, יש לי שלום חנוך (חתונה לבנה) ברקע, יש לי כביש מפותל ויפיפה ואין לי צורך להתחשב באף אחד מאחור. באיזה מקום הצטערתי להגיע כל כך מהר חזרה לחבריה שמצידם התלוננו שנאלצו לחכות לנו כל כך הרבה זמן.

השמים החלו להתקדר וטיפות ראשונות החלו ליפול נותנות את הסימן להמשיך הלאה. גם הילדים קצת חסרי סבלנות למרות שנדב ושני מריצים מרתון קלפים

מבט אחרון אל החוף של דמוחרי ויוצאים חזרה הביתה – אל זגורה.

Damouhari_5495_100923

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Travel, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s