אנקדוטות קולינריות בזגורה

אחרי הטיול חזרנו עייפים אך מרוצים. אני זרקתי את הכנופיה בחדר ורצתי חזרה למרכז הכפר להשלמות קולינריות:

1. צִיפּוּרוּ (Tsipouro או Τσίπουρο) הוא הגראפה היוונית – משקה אלכוהולי חזק (45%) המזוקק משאריות של ענבים. שותים אותו בכוסות שוט קטנות, קר, ליד כמה מזטים ככה בכיף. הציפורו יכול להיות מתובל בקצת אניס לטעם אבל הוא שונה מהאוזו (הוא נשאר תמיד צלול ויותר חזק) ושונה מהראקי (הראקי היווני שונה מזה התורכי). אני יודע שאני צריך קצת הביתה ורני הסביר לי שיש אוּזֵרִיָה (חנות משקאות) בכפר ונתן לי הוראות. כמו שהוא ציין, הגעתי לחנות ושם הציעו לי לטעום את הציפורו ואת הראקי מתוך מיכלים גדולים. הופתעתי לגלות שבעל החנות הוא זה שמזקק את המשקאות (מעין moonshine יווני – אבל חוקי). לאחר שבחרתי את הטעים לי הוצע לי לרכוש את המשקה בבקבוק מים מינרלים. כיון שאזלו הבקבוקים הגדולים, קיבלתי שלושה בקבוקים קטנים של חצי ליטר וכל זאת ב 10 יורו. זה משעשע גם בגלל הבקבוקים וגם בשל המקור הלא מסודר ובכל זאת המשקה טעים להפליא וניתן גם להסיר איתו צבע.

2. פֵּירות מסוכרים הם שיטה קדומה לשמור את יבולי הקיץ לחורף הקשה. גם כאן, משמרים את מגוון הפרי העצום בסירופ סוכר. גם כזה אני צריך, זכר למנה מופלאה שאכלנו אני ונורית, שני חבר’ה צעירים בקפריסין בביתה של קשישה מקומית שלקחה אגוזי מלך שעוד לא התקשו וקיבלו קליפה עצית, מילאה אותם בכל טוב ושיקעה אותם בסירופ סוכר. טעמה של אותה מנה עומד לי על הלשון ולכן אני צריך לנסות ולשחזר את ההצלחה. בכל מקום יש דוכני תפוחים וצנצנות של פירות משומרים אבל רני ממליץ על חנות קואופרטיב הנשים בכיכר הכפר.

הנשים הם אלו שמניעות את הגלגלים של אזור זגורה ומזרח פליון. הגברים כולם במטעים או בחקלאות ולכן הנשים הן אלו שמחזיקות את הכלכלה – חנויות, אירוח, מסעדות וגם קואופרטיב המשמר מנהגי בישול עתיקי יומין ונותן כוח לנשים. הגברים זוחלים בשקט הביתה אחרי התפוחים והנשים הם החזקות בכל האזור. כזו היתה פאני במסעדת O Petros אתמול וכך גם הגברת הגוצה ואפורת השיער מבית הקפה של הקואופרטיב הנותן לנשים את האפשרות להשתכר בכבוד תוך שהן משמרות מסורת ופירות.

עם נפנופי ידיים ונסיון לתהות על קנקנן של צינצנות שונות הצלחתי להבין מה אני רואה והיא הצליחה להבין מה אני רוצה. כמפלט אחרון, ניתנה לי כפית ואני (מסכן שכמוני) נאלצתי לטעום מרקחת אחר מרקחת כדי לנסות ולהבין מה יש שם בצנצנת (שנאמר, אל תקרא את התווית על הקנקן אלא תאכל מה שיש בו). לבסוף, על סף הרעלת סוכר, סיכמתי על רכישת 3 צנצנות (תפוחים, פירות יער כלשהם וכמובן האגוזים שלי). אני בטוח שנורית תשמח לארוז לי אותם יחד עם בקבוקי המשקה הפלסטיים…

3. נִיקי היא ההמלצה האישית של רני למסעדה מקומית שווה. ניקי, בעלת הבית והטבחית מבשלת תבשילים מקומיים מחומרי הגלם האזוריים וכבר הבוקר, כשיצאנו לדרך עצר רני והודיע לה שנבוא הערב וביקש שתתקין חזה עוף על האש (שאינו בתפריט) כדי שאוהד אולי יאכל. היא עובדת כבר משעות הבוקר המוקדמות, במטבח הקטן על תפריט הערב.

אוהד נתן גט כריתות לאוכל היווני. ההתלהבות של ההתחלה שכחה מהר מאוד והוא נמאס לו מהסופלאקי (שיפודים בסה”כ) והסטייקים ושאר בשרי יוון. רק לצ’יפס המקומי הוא הסתגל יפה. אז בכדי להרגיע את הקוראות הבוגרות יותר – הילד לא נראה רע והוא מסתדר למרות שהחיכוכים סביב האוכל מקצרים את הפתיל שלנו מפעם לפעם וזה מקשה על האווירה. לכן, קיווינו שהאוכל הביתי והמושקע של ניקי ירגיע את הפרא הקטן.

אל המקום הגענו בערב, למצוא בשולחן שלידנו את רני ואורלי, את ביתם דנה המבקרת ושאר ידידים מקומיים. התישבנו מחכים למשהו אחר, משהו שהוא יוון האמיתית ולא עוד בוחטה של בשר על האש וההבטחה די מומשה ע”י ניקי.

ראשית, קיבלנו סלט ירקות ואצות ים כבושות. האצות מעט חמצמצות אבל נותנות יופי של קונטרה בשיניים שכשנושכים אותן וכל הסלט פשוט אבל טעיםםםםםם!

Zagora_Niki_5502_100923

אח”כ קיבלנו (על מי אני עובד – נורית קיבלה ואני שאלתי שאלות מנחות) פרחי קישואים, מלאים בגבינה ומטוגנים בשמן עמוק על בלילתם. היין הלבן המקומי ליווה יפה את הארוחה. אני שדי סולד מגבינה ראיינתי את נורית והיא טוענת שזה היה טעים למדי.

Zagora_Niki_5503_100923

פטריות יער שנאפו בתנור עם שאר ירקות וכל העסק משתכשך בשמן זית. טעים ובעיקר סוחב המון לחם טוב שזה מתכון ידוע.

Zagora_Niki_5504_100923

חזה העוף (לצעיר המורד, אוהד) וסופלאקי לנדב (המחסל השקט) נעלמו כלא היו די מהר והשניים שקעו למרתון של חת-חתול (משחק קלפים מצויין). אוהד קורע אותנו כל הזמן במהלכים שנראים לא הגיוניים. מילא אותי הזקן הוא קורע עם הזכרון המתפוגג שלי אבל את נדב עם הזכרון המופלא שלו והחוש המתימטי?! כפי שרואים גם הם התרגלו למשקה המקומי ונדב עלה לצריכה של 2-3 בקבוקי קולה ליום (זה עומד על 1 בשבועיים בבית)

Zagora_Niki_5505_100923

והמנות שלנו ממשיכות לזרום – קציצות כלשהן רכות ועסיסיות בליווי מסורתי של צ’יפס.

 

Zagora_Niki_5506_100923

ולבסוף, אחרי הכל הגיע הפינאלה – פירות מסוכרים, ממש כמו אלו שקניתי לפני שעה קלה – תפוחים, פירות יער, פטל ואיזה פרי הדר. כל מה שצריך כדי לחטוף הרעלת סוכר ודאית.

Zagora_Niki_5508_100923

זה היה אקורד סיום מהדהד לארוחה מצוינת. זה גם גמר את ילדינו ואמא שלהם (שקצת חולה, מצוננת המסכנה) שאפילו לא עלו על משכבם אלא צנחו כשקי תפוחי פליון. אני הצטרפתי במטותא ממכם לידידנו החדשים ג’וליה וערן וטיפלנו בשני בקבוקי אוזו ששזעקו לעזרה. לאחר מכם הצטרפו גם רני אורלי ודנה ביתם והחבורה ישבה לה עוד זמן מה כשאון הגלים והרוח הקרירה מלווים את השיחה.

מחר – נפרדים מישראל שבלב פליון וחוצים לצד השני של ההר לראות מה יש להם להציע.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Travel, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s