על ראש הגבעה עומדת מנזר

המבט הראשון, כשעולים מהכביש לכיוון מטאורה, כשרואים את הצוקים האלו, כמו ערימת אבנים שאיזה ילד תקע באדמה, המבט הראשון הזה הוא כמו של האיש שראה לראשונה בחייו ג’ירפה ואמר “אין חיה כזו!”. אפילו העובדה שהנהג שלנו (חברמן!) פיספס את הירידה למטאורה מהאוטוסטרדה והמשיך עוד 30 קילומטר של כניסה ויציאה למנהרות עד שמצא את המקום להסתובב וחזר עוד 30 ק”מ של מנהרות והנווטת שלו קצת התרעמה על כך, אפילו העובדה הזו נשכחה כשהצוקים החומים שחורים האלו ביצבצו מולנו.

ביצבצו גם המוני אוטובוסים של תיירים ושאר מסעדות, מלונות וכל המרכיבים של מרכז תיירותי ממדרגה ראשונה.

אפילו אלו במושב האחורי נרשם איזה וואוו מקרי. זה מרשים כי הבוקר הם גילו מחדש את הנינטנדו הקטן – הם שכחו ממנו לכמעט שבוע של טיול – 1:0 ליוון ולספרים. ואם בספרים עסקינן, הרי שמכונת הקריאה המשומנת (שלא לומר משוננת) הקרויה נדב גמרה את כל הספרים שהבאנו כולל המהדורה החדשה של טרזן מלך הקופים שהיינו תמימים וחשבנו שזה יחזיק אותו יותר. הספר כל כך היה טוב ומותח שהוא פשוט ניצל כל הזדמנות וקרא אותו מכריכה לכריכה…

ונחזור לסלעים.

זה מרשים, מדהים, מושך את העין ועם הזמן כשיותר פרטים מתבררים כשמתקרבים המימדים מתבררים

Meteora_IMG_2477_100926

זה כמו אבני ענק שאיזה קיקלופ קדום, עצום מימדים, הניח ככה באמצע משחק והלך הביתה לאכול סופלאקי. הפתאומיות שהדברים האלו מזנקים מהאדמה ישר למעלה בלי לטרוח לעלות במתינות כמו  הרים או גבעות אחרים, מאוד מפתיעה. אם ניקח הר ידוע אחר, כמו הר נפוליון ברמת גן, הרי שהוא מטפס במתינות עד שהוא מגיע לשיא פסגתו (אבל מספיק נמוך שלא צריך חמצן) ואלו – אלו הזמן קצר להם והם מזנקים למלוא גובהם מיד…

לא סתם נתנו היוונים למקום את השם מטאורה (Μετέωρα) שפירושו תלוי באויר או סלע תלוי (תלוי גם באיזה מקום ביררת – לונלי פלנט, וויקיפדיה, דף אקראי שמצאת וכו’) ומכאן גם גזור המונח החביב מטאור לאבנים הנופלות על ראשנו מהשמיים.

ההסברים של תחתית ים קדום שעלה למעלה עקב שינויים טקטוניים והשחיקה של מזג האויר שפיסל, החליק ועיצב את הצוקים הללו לא ממש מוריד או מעלה מהיופי הנשקף מהחלון (הצלול להפליא!) של המכונה הבווארית הגומעת את המרחק בשקט מהיר.

ככל שמתקרבים פתאום שמים לב שעל אותם צוקים תלולים יש פה ושם איזה מבנה שכזה, תלוי על בלימה בין ארץ לשמיים. אלו הם כמובן הסיבה שבאנו לבקר כאן – המנזרים התלויים של מטאורה.

Meteora_5316_100926

הנזירים בכל הדתות תמיד מחפשים מקום מבודד לשבת ולהגות בו, והנזירים האורתודקסים היוונים אינם שונים. מהמאה ה11 החלו לטפס מתבודדים אל הצוקים, למערות ונקבים טבעיים, והחלו להקים כנסיות קטנות. במאה ה14 כשהאימפריה הביזנטית החלה לשקוע והתורכים חדרו לאזור נזכרו המאמינים באותם החדשניים והחלו לטפס למעלה. העובדה שאי אפשר לעלות אלא בטיפוס והטכנולוגיה הסתמכה על סולמות וחבלים (כן, כמו במשחק, רק כאן, כשנופלים, לא מקבלים תור נוסף) עזרה להם והמנזרים נותרו למעלה כשהם הולכים ומתפתחים וגדלים. כל מה שיש למעלה הועלה או בחבל או בסולם רעוע. כל אבן, כל רעף, כל נברשת – הכל הועלה למעלה לאורך דורות ולא מעט אבידות. ברגע שכבר היתה למעלה נוכחות הם עברו להשתמש ברשתות שמשכו למעלה באמצעות חבל מצרכים, אספקה וגם אנשים. לפי האגדה, החבל הוחלף “לפי רצון האל” ככה שעליית אנשים למנזרים דרך מנגנון הרשת והחבל שמשך אותה למעלה הוגבלו רק לחזקים באמונתם. בתחילת המאה ה20 נחצבו מדרגות לתוך הסלע לאפשר את העלייה הבטוחה יותר והיום יש כביש שמוביל ממש למנזרים (לצוק הקרוב) ואז עדיין צריך לטפס אבל אין בכך שום סכנה (חוץ מסכנה קרדיולוגית וסכנת דריסה ע”י עדרים פראיים של תיירים יפנים חמושים במיטב הטכנולוגיה ומדריכה רזה ועצבנית).

הריחוק והבידוד עזר גם לשמור על עושרם של המנזרים והם נותרו עד היום במצב טוב והעושר של העיטורים והבנייה עדיין ניכר.

אבל את זה צריך עוד לראות!

וחזרה לסיפור – הגענו והתמקמנו במלון שהומלץ ע”י כולם וכאן אני אחרוג ממנהגי ואמליץ גם – לא להתקרב למלון Doupiani House שגם מצוי באוסף ההמלצות של המטייל וגם מומלץ בספרים השונים. למרות הנוף ומהמיקום, עלה להם לראש והם לא ממש נותנים תמורה לעלות, מה עוד שנאלצתי לריב עם בעל המלון שאם השירותים בחדר לא תמיד עובדים, אין לי שום ענין או רצון לפשפש במיכל ההדחה לתקן את המצוף למרות שאני יודע לעשות זאת היטב. הוא קצת התקשה להבין מה כל כך קשה לי עם זה.

אבל נדיח מכאן את הסיפור הנ”ל ונעבור לתכלס. הנזירים (והנזירות) עייפים ממכלול התיירים ולכן הם פותחים את המנזרים בשעות מדויקות ויותר חשוב – סוגרים אותם בימים מסוימים ושעות מסוימות. יש לפנינו בעיה חביבה – השעה היא שעת אחה”צ של יום שלישי והמנזר הגדול, זה שאסור (!) לפספס סגור. הדוד החביב במסעדה שהגיש לנו עלי גפן מקופסא ליד הסופלאקי נתן לנו כמה עצות והופה אנחנו בדרך אל המנזר התלוי הראשון שלנו – תמיד ההתרגשות של פעם ראשונה.

Moni Varlaam (להבדיל ממוני מושונוב) היה הראשון שלנו. לאחר טיפוס מדרגות קליל פוסעים אנו אל המנזר. הנוף עוצר נשימה (הטיפוס במדרגות אחרי נדב גם עוצר  נשימה – אולי זה קשור – כבר אמרתי שאני צריך לחזור לרוץ?!)

 

Meteora_5323_100921

וזה המנזר של Varlaam כפי שהוא נשקף מהמנזר שממול הלא הוא Holy Monastery of Rousanou

Meteora_5333_100921

לא אלאה בפרטים של מה יש בכנסיה ואיזה עיטורים. אני ונדב התפלחנו פנימה עם קבוצה יפנית ממש לפני שסגרו ולמרבה ההפתעה הבנתי פה ושם (כשמצביעים על ציור ואומרים ביפנית אברהם – אני מבין שזה אברהם ואם הוא מגיש אוכל לשלושה אנשים עם כנפיים אני מנחש שזה סיפור הכנסת האורחים של אברהם אבינו והגברת עם כד המים המצוירת לידו היא שרה אימנו – והכל ביפנית!!!).

יש בכנסיה כל מיני ציורים איומים על הצפוי לחוטאים – שזה מה שעניין אותי ואת נדב יותר (לא בגלל שאנו חוטאים אלא ששם היה יותר אקשן) – נהר של דם שמזרים את החוטאים לפיו של נחש ענק ושד צנום במיוחד רודה בהם. מאוד חינוכי.

והמרפסת – אחחח – המרפסת הזאת והנוף הנשקף ממנה היא כל מה שדרוש לי בבית.

Meteora_5321_100921

(המרפסת היא ב Varlaam וממנה נשקף Holy Monastery of Rousanou)

אפשר גם להציץ בחדר הסל שם נשאר כל המנגנון שהניף אנשים ואספקה אל על בכוחם של שני נזירים (המציגים אינם נזירים ובכלל לא מתנזרים מכלום).

Meteora_5320_100921

אני רוצה למשוך את תשומת הלב אל אופנת המנזרים: איני בטוח שהשילוב הקטלני של חצאיות שלא מתאימות לכלום ונעלי טיול גבוהות לא עושה את זה לנזירים, אבל הדרישה היא שכל מבקרת תעטה על עצמה מעין חצאית קשירה ובכך תפגין צניעות ראויה ותקטין את האפקט ההרסני על חיי הנזירוּת. נורית שלא משאירה שום דבר ליד המקרה טרחה והביאה אחת אלגנטית משלה…

וכך נראה קומפלקס החבל מבחוץ

 

 

Meteora_5325_100921

היום הכל עובד עם גלגלת חשמלית וכבל פלדה (אבל עדיין מניפים למעלה אספקה עם חבל) וכרגע חיים במקום כ 5 נזירים ולכן כל נושא האספקה והעלאת מאמינים נרגע.

השיקולים שהביאו אותנו למנזר הבא היו חפים מכל שיקול אמנותי או דתי – Holy Monastery of Rousanou הוא היחידי שפתוח עד 18:00 והוא בדרך חזרה…

Rousanou הוא מנזר של נזירות (יש שניים כאלו מתוך הששה הפתוחים לקהל) ויש בו משהו נשי וצנוע יותר. מכולם, הוא זה שהכי מצא חן בעיני המשפחה המטיילת – הוא קטן וצנוע יותר ובכנסיה יש כסאות לכל הנזירות משני צידי הקפלה שם הן שרות שירים בהרמוניות קוליות (לא לאוזני התיירים) והכל בקנה מידה נעים יותר.

גם להם יש מרפסת נעימה לשבת, להנות משמש אחה”צ והבריזה הקלה ובעיקר מהנוף

Meteora_5332_100921

והעמק ובו איזה סלע-צוק ענק התקוע באמצע, מנותק מכל חבריו.

וכמו שצ’כוב אמר – סלע המונח במערכה הראשונה יטופס בשלישית

Meteora_5350_100921

לאחר ירידה אנו מגלים שמגרש החנייה ריק פרט לזו שלנו ושעבר זמן הסגירה ולכן ההחלטה היא לצאת לראות עוד שניים מבחוץ ולנצל את האור היפה של אחר הצהריים.

כל המקורות טורחים לציין את המנזר המבודד מכולם -Moni Agias Triados – שבו צולם הסרט For Your Eyes Only מסדרת ג’ימס בונד וסצינות הסיום המתרחשות במנזר מבודד (לאחר שחיים טופול בתפקידו האלמותי כנבל יווני בשם קולומבו עוזר לבונד) צולמו כאן. כנראה שבאותה תקופה נערות בונד לא נזקקו לחצאית מנזרים.

for_your_eyes_only_movie_poster

המנזר אכן מבודד אבל – יש רכבל שמוביל אליו!

זה מגדיל את המגניבות שלו וגם מקל על הגישה לאלו מאיתנו שקצו בעליות וטיפוסים.

Meteora_5343_100921

ההחלטה התקבלה – מחר ב 0900 אנחנו מתיצבים לפני שיתחיל תור ברכבל הקטן.

ובדרך חזרה עוד כמה נקודות תצפית

Meteora_5347_100921

שבאחרונה שבהם רק לי היה הסבלנות לצאת ולצלם את הסלע

זה הסלע שאני ואוהד סיכמנו שנטפס עליו לאחר שנחזור למלון. האמת היא שאני הצעתי והוא הודיע לי ש: “לא ממש בא לי לטפס, אבל אני אבוא איתך כי כיף לי איתך” – לא יודע אם לצחוק או לבכות

ואכן חזרנו ומכיון שהסלע גובל במלון הנקרא על שמו (לצוק קוראים doupiani rock) השלנו מעלינו את כל התיקים ונשארנו “רק” עם מצלמה אחת קטנה של אוהד ויצאנו לדרך

Meteora_5342_100921

כפי שרואים יש משמאל עליה מתונה יחסית ואז הצוק מזנק. ההנחה שלי היתה שנטפס בקלות על העליה ואז נראה כמה גבוה נוכל להגיע בלי להסתכן. במלון עוד ראיתי אנשים על הפסגה ולכן הנחתי שזה אפשרי.

אבל כשהתחלנו לטפס, ראינו בצד את הבחור הזה – שם, על הצוק, בלבן.

Meteora_IMG_2474_100921

זו הנקודה שהבנו שלא סתם מטאורה היא מרכז טיפוס צוקים. פני הסלע די חלקים ולא ממש ניתן לטפס ככה סתם ברגל.

אז עלינו לנקודה הכי גבוהה על הערימה שלידנו

Meteora_IMG_2478_100921

וירדנו.

במלכודת תיירים חביבה אכלנו סופלאקי (הלא הוא השיפוד המוכר) מצוין ונדב הקרניבור המתפתח חיסל כמויות ואילו אחיו הצעיר מבצע נסיגה לאחור והסתפק בתפוחי האדמה המלווים את המנה. עלינו על משכבנו (ואני ניסיתי לזקק מקשר האינטרנט הקלוש משהו חיובי) – מוכנים לעוד איזה שני מנזרים על הבוקר!

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Travel, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על על ראש הגבעה עומדת מנזר

  1. רוי הגיב:

    איתן יקר. התחלתי מהסוף ונותרתי פעור פה. אין ספק שאתה מפספס את ייעודך. הבעיה העיקרית היא שאין ממש טעם לנסוע שוב לאותם מקומות אחרי הסקירות + התמונות המרחיבות שלך. אבל, כפי שציינת, אין מה להשוות להר נפוליאון. רוי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s