הלאה אל ההרים

אחרי יום רגש של שמש, ים, אוכל טוב ומלון מפנק – כמאמר הפרסומת של ויזה לאומי – “למה מגיע לי כל הפינוק הזה?” השארנו את מנעמי החוף מאחור ושמנו פעמינו אל ההרים.

על העצירה ביואנינה (Ιωάννινα) אין לי מה למסור יותר מדי. עיר מודרנית שבליבה עיר עתיקה לחופיו של אגם הטומן בחובו אי.

לא התלהבנו, ויתרנו על העליה לאי, הסתובבנו קצת ובעיקר ראינו את המירוץ השנתי של יואנינה, במסלול המקיף את האגם שאורכו קצת יותר מ30 ק”מ. היינו, ראינו, תודה.

מה שיחקוק את יואנינה, לפחות בזכרונו הצעיר של אוהד הוא נחש מים שעקבנו אחריו, שוחה באגם. גם בערב הוא עדיין דיבר עליו…

הדבר היחיד שכן השקענו בו (חוץ מכמה כדורי גלידה בקפה על שפת האגם שעלו כמו חדר במלון) הוא עצירה במערת הנטיפים המקומית.

לא איש בשורות אנוכי – ראינו טובות ויפות יותר. מה ששיעשע אותי הוא היחס של המקומיים – אומרים לא לגעת והם מלטפים בחיבה נטיפים, מבקשים לצלם בלי פלאש אז היווני עם המוקסינים האופנתיים מבזיק בפרצופה של המדריכה. רק אנחנו ילדים טובים עד שהגענו לאולם גדול ואז המדריכה עם הטקסט האנגלי המוקלט מראש בתוך ראשה פנתה והודיעה שכאן “Take flash photos”. זה נראה לי משונה אבל מי אני שאתקן את העולם ועוד במעבה האדמה?

Perama_5111_100919

Perama_5112_100919

יצאנו, הבטנו על האגם של יואנינה ויצאנו אל הרי הפינדוס ואל כפרי הזגוריה

 

 

Perama_5125_100919

הרי הפינדוס משתרעים מצפון יוון עד לדרום אלבניה והם מגיעים לגובה מקסימלי של 2,637 מטר. בינות להרים מסתתרים להם כפרי אבן הנדבקים לצלע ההר. אלו נקראים בשם הכולל של כפרי הזגוריה (Zagori or Zaghoria). חלק גדול מהאזור מוכרז פארק לאומי ויש בו נציגות כמעט לכל בעלי החיים של יוון (ניסו להוסיף לשם צבי ים אבל זה לא עבד, טובי המוחות עדיין מנסים להבין למה). האזור ידוע גם בשל הקניון (Canyon לא Mall) העמוק החותך אותו הלא הוא קניון ויקוס, שהם טוענים שהוא הכי עמוק בעולם. כמה פעמים שאני עמדתי ושמעתי את הסיפור הזה…

בקולקה קניון בפרו ובקניון הנחושת במקסיקו ובגרנד קניון (שלא ממש הייתי בו, אבל ליד וזה נחשב) ובעוד כמה שכולם טוענים לכתר.

יאללה, קחו ותרוויחו…

הכבישים מפותלים ומטפסים ואנחנו כבר במצב של חיפוש מקום לינה ובסיס לטיולים. הכפר הראשון בו עצרנו לראות ולנסות את מזלנו הוא דילופו (Dilofo).

אחרי השעמום של הבוקר, פתאום נפתחות העיניים למראה בתי האבן והסמטאות הצרות ונוף ההרים הנשקף מכל פינה. הכפרים הללו היו מבודדים פחות או יותר לאורך כל ההיסטוריה של יוון ובשנים האחרונות הם מתחילים להתפתח אבל לכיוונים של תיירות וכיוונים יותר “ירוקים” שזה לפחות משמר את הנוף. בעודי נוהג בפיתולים מסמרי השיער, מטפס, מחליף הילוכים כמו מטורף (ומאוד נהנה…) דנו אני ונורית בשאלה – מה עדיף כפר ממוסחר עם מקום לינה יותר מפונפן או משהו קשה ואותנטי שהעיזה של בעל הבית משמשת לך כרית? (תשובה בהמשך, תקראו!)

הסתובבנו בכפר כשרוחם של כל חברי הצוות מרוממת, קריר, נעים, יפה – מה עוד צריך?

Dilofo_5137_100919

עצרנו בטברנה קטנה במרכז הכפר לשאול ולחפש מקום ללינה. אז הבחורה במטבח, שהיתה היחידה עם אנגלית סבירה צילצלה לדוד עם החדרים בסמטא והסבירה לו את המצב וקיבלה מחיר ושלחה אותנו לחדר בכפר שהוא הכי “אותנטי” והכי שמור. החדר היה מאוד אותנטי ויפה אבל לא ממש הכיל 4 אנשים ולכן, בחדר הקטן עם הספה שסבתא השאירה לו, הוכרע הויכוח – ממוסחר יותר טוב מאותנטי אם אתם משפחה שלא משתקעת במקום לכמה ימים.

אז הודינו לכולם, חזרנו לטברנה ולעץ העתיק שלידה

Dilofo_5127_100919

וטיפסנו חזרה לחנייה

Dilofo_5133_100919

ניסינו עוד מקום בכפר אבל אולי המיקום נשאר אותנטי אבל המחירים כבר טיפסו לאזור הממוסחר. עבור הסכומים האלו, אני מעדיף לקבל תמורה הולמת לכל ארבעת המטיילים.

יצאנו לדרך לכפר אחר, מרוחק יותר ותקוע עמוק יותר ברכס הלא הוא Megalo Papigo שכן ורֵע לMikro Papigo. קובי הGPS ונורית עם המפות כיוונו את הדרך. קובי גילה אחריות וממש כיוון היוב ולכן התחלנו לסמוך עליו בשנית.

אנחנו משייטים בנוחות בפיתולי הכביש, הנוף הנשקף מבעד לחלונת הזכוכית הגרמנית המשובחת מדהים, שלום חנוך בחתונה הלבנה שלו מזמרר לו מבעד למערכת הקול המצוינת (גרמנים, לא?!) ואנחנו עוברים שורה של מכוניות שעומדות בצד הכביש כשנהגיהם יושבים כשאפם בתוך צרור מפות.

הסתכלנו עליהם בנינוחות ולקחנו את הסיבוב הבא ברכּוּת כשפתאום, הכביש נגמר.

שלט אין כניסה ואין כביש.

זהו.

נגמר…

Dilofo_5139_100919

כמו גדולים, הסתובבנו ונעמדנו בצד הכביש כשאפינו תחוב לו בתוך צרור של מפות… (סדר צריך להיות פה!)

אבל אין כמו האנג’ין סאנית (נורית סאן) ודי מהר, מצאנו עצמנו דוהרים חזרה לכיוון אחר.

דוהרים? כל זמן שלא נתקלנו בעדרים.

בעונה זו יורדים הרועים הנודדים (וולאכים?) עם העדרים. נתקלנו כמה פעמים בעדרי כבשים ועיזים ורועה עז מבט עם ערימת כלבים שלא נראים חמודים וחיכינו או שניסינו לפלס דרך בינות לעיזים.

כל תקרית כזו נתקבלה בצהלות אדירות מכיוון המושב האחורי.

MegaloPapingo_5146_100919

ולבסוף אחרי כמה פעמים שחזרנו אחורה הגענו אל הנחלה – אל כפרינו הקט הלא הוא מגלו פפינגו (Megalo Papingo) ואל אוסף הבקתות של מלון Papaevangelou שאמנם הוא לא לגמרי אותנטי אבל הוא נוח, נהדר, דובר אנגלית וידידותי לילדים.

הערב ירד ואנו פוסעים בשקט בסמטאות לכניסה, לאכול ארוחת ערב – נינוחות משפחתית שכזו, כמו ערב שישי (למרות שערב ראשון)

ואחרי שכולם הולכים למיטה המשוגע יוצא עם חצובה לצלם לאור הירח את רכס אסטרה (Astra) המתנשא מעל הביקתה (חשיפה של כמעט חצי דקה)

MegaloPapingo_5149_100919

מחר יש תיכנון לאיזה טיול רגלי – נחיה ונראה

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Travel, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על הלאה אל ההרים

  1. דנה בן צבי הגיב:

    לאוהד – אלה קיבלה בשמחה גדולה את ברכת השנה טובה שלך.

    ולכולכם – יוון נראית יפה מתמיד ואתם נראים מחייכים ונהנים. כיף לראות ולחזור להרגל קריאת הבלוג (ולדעת שהפעם תחזרו אלינו מהר).

    הציפור שלנו מוסרת שלכבוד הוא לה להופיע בלקט התמונות המייצגות את משפחתכם היקרה. גם הציפורים מוסרות דרישת שלום.

    • מאיה הגיב:

      לאור ההוראות שקיבלתי מנורית בדקתי שוב ואכן…. הג'ינג'ית של נועה מופיעה אף היא בתמונות.
      הכבשה האדומה נשארה לעמוד בפינת השולחן בראש מורכן….

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s