משאול תחתיות לשאול חניות

בעוד השמש מטפסת לה אט אל הרקיע מעל פארגה (Parga) הטיילים האמיצים ירדו אל הבריכה וכאחרוני תיירי הכל-כלול תקעו ארוחת מזנון עשירה…

מה לעשות, החיים קשים.

כיון שהחיים קשים יש לחשוב על מה שיבוא אחריהם ולכן, כשכריכי הבוקר מתחלים בעיכולם שמנו פעמינו אל הנקרומנטאון של אפירה (Necromanteion of Ephyra) שהוא ממש לידנו.

תאמינו או לא, אבל זהו שער השאול של הדס.

ליוונים היה אל בשם הדס (Hades) המוכר לכל מי שקרא את סדרת פרסי ג’קסון והאולימפים או ראה את הסרט הרקולס של דיסני. הוא היה מלכם של המתים ושליט של העולם התחתון (לא זה של נתניה). כמה נהרות (כולל הסטיקס) זרמו אל השאול וכאן, על הגבעה הקטנה ניתן לראות איך שלושה נהרות נפגשים, אותם נהרות שאמורים לזרום אל עולם המתים.

על הגבעה התפתח פולחן של מתים, בו אנשים היו עולים לרגל במטרה לדבר עם המתים כשהם מביאים מנחות. הם היו אוכלים סעודה דשנה עם איזה מרכיב נרקוטי קל (זה עוזר לאמונה…) ואז עוברים דרך מבוך חשוך בו היו מניחים בפינות את המנחות שהביאו עד שהיו מגיעים לפתח באדמה שממנו יורדים לאולם תת קרקעי שהוא הפתח לשאול. וויקיפדיה עוד מוסיפה וטוענת שכוהנים היו עולים מן האדמה ומעופפים בחלל בעזרת מנופים שכאלו (אבל אולי גם הערך נכתב עם מרכיב נרקוטי מסוים).

היום, המבוך הוא מואר היטב ודי פשוט – מה שאיכזב את צעירינו. נדב אפילו תכנן להשאיר שביל של אבנים כדי שנמצא את דרכנו חזרה. והירידה לעולם המתים? יורדים למטה אבל כנראה שהשער נסגר, או שצריכים לחכות כמה שנים…

Nekromantion_5070_100918

ביציאה אוהד מצא חגב, הידוע בביתנו בשמו המקסיקאי – Chapulin. יש לי ולו טכניקה יעילה לתפוס אותם כבר כיון שהם חרקים החביבים עליו ולפי בקשתו הנה הוא – חרגול המתים היווני:

Nekromantion_5078_100918

מצאתי בחוץ איזה זקנה יוונית וניסיתי, בשיח חרשים (שיח מתים?!) להבין ממנה איך אומרים חרגול ביוונית. לא הצלחנו 😦

אבל יוון זה לא רק מתים ועתיקות – זה גם המון ים!!!

אז חזרנו לפארגה וחצינו אותה בזהירות כי היא צפופה והפעם האחרונה שמישהו מצא שם חניה היה בתקופת אלכסנדר מוקדון. לתוך העיירה, לאכול ושאר שטויות – רק במונית בבקשה או לפחות להעלות מנחה לאל החניה…

בפארגה יש חוף אבל הוא צפוף וקטן. אחריה (צפונה) יש חוף הידוע בפי העם בשם Valtos Beach. מה שיפה בו הוא שהמצודה הונציאנית שחולשת על העיר, צופה לה בשקט על החןף כשהצוק שעליו היא עומדת סוגר את החוף יפה.

הנה היא לכם, המצודה וכל הקימורים מסביבה. תראו כמה הכל בנוי יפה.

ValtosBeach_5089_100918

אם להיתלות באילנות גבוהים (או לא כל כך גבוה במקרה זה) אז אני מבקש לצטט את יצחק שמיר, ערב יציאתו לועידת מדריד (1991) שאמר “הים אותו ים…” (והסיום אותו סיום)

אז זהו.

שלא ממש.

הים הוא הים התיכון המוכר מחופי תל אביב אבל הוא לא ממש אותו ים.

הוא שקוף יותר ומלוח פחות (וקר, ברררר).

וטורקיז יותר.

ואבנים קטנות.

אבל אותו רטוב ואותו כיף מדהים לטבילה עם שני החברים הצעירים למסע.

ValtosBeach_5082_100918

ואם הבנים? היא בפוזה תיירותית…

ValtosBeach_5095_100918

כמובן שגם בריכת המלון קיבלה טיפול אוהד לאחר ארוחת הצהריים והערב הסתיים בארוחת ערב מ-ע-ו-ל-ה במסעדה איטלקית (כן, כן – איפה שמוצאים פסטה בלי כלום – אבל יש כאן המון תיירות איטלקית והמסעדה היא מעולה – Castello) שם נורית חיסלה דג שעזב את מימי הים הסמוך זה עתה ואילו אני נכנסתי לעובי הקורה של קדירה ענקית מלאה במה שנראה כמו המדריך לחיות הים ולרכיכותיו.

מלאים ורגועים חזרנו למלון הירוק שלנו, עייפים אך מרוצים

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Travel, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על משאול תחתיות לשאול חניות

  1. האחות הגדולה הגיב:

    נשמע מדהים וכיף לא נורמלי !
    ד"ש לחבריה העליזה

  2. רוי הגיב:

    נא להעביר לנורית את המסר לפיו אנחנו חייבים את פרטי חנות משקפי השמש. ג'וליה רוברטס לא נראתה כל כך טוב באשה יפה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s