מֵאִיגְרָא רָמָא לְיַמָה כָּחוֹלָה

מדלפי ל'קחה אותה הכרכרה הגרמנית שלנו הלאה. לשמחתי ולנוחותי יש לי שני עזרים טקטיים:

– האחד הGPS שבעבר נקרא צִ’יצֶ’ה (בערבות מקסיקו וארה”ב) ועתה תופס את השם קובי (שמו של קריין ההוראות הקוליות – “פנה ימינה!” וכדומה)

– השניה למעשה הראשונה היא נורית המתפקדת כאַנְגִ’ין סאן (ע”ע שוגון), נווטת מיומנת שבניגוד לGPS היא גם מביאה אותנו למחוז חפצנו. היופי בשיטה הוא שהרבה פעמים המקום אליו הגענו הוא הופך בבת אחת למחוז חפצנו…

נורית מצאה לה ב Lonely Planet איזכור קטן לכפר דייגים לא רחוק מדלפי והכרכרה יצאה לדרכה (אני עדיין מבסוט מהכרכרה, כפי שניתן לראות) כשהיעד הוא Galaxidi לארוחת צהריים קלה לפני שנצא לזינוק הגדול צפונה.

Galaxidi_5036_100917

יוון היא באירופה (למרות שלפעמים זה לא נראה כך…) והאירופאים מסודרים ולכן אני מניח שיש סטנדרט לכל דבר, כולל לכפר דייגים יווני.

שמש וים הם חובה וכך גם מפרץ משתפל, סירות דייג מתנדנדות עם הגלים, בתים שגולשים מעדנות אל המים וכמובן טברנה – מקום טוב לאכול על המים.

Galaxidi_5047_100917

בגלקסידי מצאנו את שלנו, ככה סתם – נוסעים עד הים, חונים ומסתכלים.

בבית יפה שהגלים מכים במרפסתו יושבת מסעדה (עד לפני שניה הייתי בטוח שרק אנחנו מצאנו אבל גם גוגל מצא) שנקראת Art Cafe Liotrivi. זה היה פעם בית בד לשמן זית אבל היום זה חצי מסעדה וחצי גלריה של צייר מקומי. אותו לא פגשנו, אבל אחותו ואימו טיפלו בנו מאוד יפה עם אוכל ביתי ועלי גפן שרק המחשבה עליהם ממלאת את המקלדת בנוזלים. כל החום והזיעה הדלפית נעלמו כלא היו בבריזה וכשאוהד גילה להקות דגים ליד המרפסת בכלל, העסק המריא. גם המעדן המקומי של נקניקיות ותפו”א בכלל שיפר את המצב ונדב, הגבר הצעיר הזה לא אוכל אלא שואב כמויות ולהפתעתינו הוא מוכן לנסות דברים (בתנאי שזה בשר), נדב הוריד מנה יפה מאוד שהעלתה חיוך על שפתיה של בעלת הבית (אפילו כשראו סלט התמנונים המצויין שהוריהם תקעו)

דגי Galaxidi יזכרו עוד ימים ארוכים (לפחות עד שיעלו ברישתו של איזה דייג מקומי) את מטר הלחם שהומטר אל הים. יום כזה של שפע לא היה להם הרבה זמן…

לאחר שיחה נעימה עם בעלת הבית שרצה פנימה ושמה דיסק של אחינועם ניני (איזה יאכטונרים ישראלים נתנו לה) יצאנו לדרכנו ואפילו הצטלמנו לנו למזכרת…

(והנה האתר של האח הצייר – אם מישהו רוצה להשקיע http://www.minas-galaxidiotis.gr)

Galaxidi_5043_100917

ומכאן, אתגר נהיגה הררי עם דרך יפה העולה לה צפונה, מהלך של 350 ק”מ בערך וארבע וחצי שעות מGalaxidi ל Parga. בדרך היה לנו גם מעבר תת-ימי אחד שאוהד שאל, בתקווה לא כמוסה, אם יש במעבר חלונות מתחת למים אבל לא היו…

עם רדת החשיכה התגלגנו לפאתי Parga, עיירת חוף יפה וחיפוש מהיר של לינה הביא אותנו למלון חדש-דנדש בשם Hotel Salvator, מעין מלון ספא שכזה. התמקחות מהירה (בלהיות מחוץ לעונה יש גם יתרונות) והופקדה בידינו אחת מהסוויטות השוות של המלון (65 מ”ר, שני אולמות שינה עם היכלי רחצה מעודכנים) והכל בירוק רעל שכזה (למטה זה הלובי שמדגים את החיבה של המעצב לצבע הירוק על מעט גווניו) וזאת במחיר סביר מאוד. אין כמו התחושה הכל כך ישראלית של ניצחון.

למעשה אחרי שראינו את החדר וכל המלון עם הבריכה היפה והמרפסת שגודלה כמו כל הסלון שלנו הנשקפת אל מפרץ פארגה משהו בי נשבר והוספנו עוד לילה…

Parga_5048_100917

לאחר פיצה על הטיילת היפה של פארגה – שקענו לנו אל המיטות החדשות שלנו – הילדים בחדרם שלהם ואנו באגף שלנו…

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Travel, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s