אורקל זה לא רק הייטק

השמש עלתה לאיטה מעל ארקובה (Arachova) אבל בשל העייפות והג’ט-לג (יעֵפֶת) המשכנו לנו לישון בחדרנו הצנוע עד שנורית נעורה בבהלה כי יש תוכניות רציניות להיום (גם כאן, נורית היא המבוגר האחראי….). בפסיעה קלילה סרנו לכיכר הקרובה לסעוד את ליבנו בארוחת בוקר. אוהד מתאהב ביוון ולו רק בשל הפְרַפֵּה – גרסא מקומית לקפה קר שהוא מחבב.

Arachova_4997_100917

ניווט קל בסמטאות עם הBMW החביבה שלי (בעוד שהוא מתאהב בקפה, אני מתאהב במכונית השכורה ולמעשה אני די החלטתי שאני רוצה כזאת – אני עומד לפתוח חשבון לתרומות) ויצאנו לדרך אל דלפי!

אפילו לא הגעתי להילוך רביעי וכבר הגענו לדלפי.

אודה ולא אכחד – נראה קצת מאכזב כי הכל הרוס ואנחנו עדיין מודדים עתיקות לפי סטנדרטים מקסיקאים, שם עתיקות עומדות והן מיתמרות גבוה מעליך. אבל, דלפי זה דלפי ויש כבוד…

כחלק מההכנות לנסיעה הילדים “קיבלו” לחג ספר מעולה שנקרא “אטיקוס מספר הסיפורים: המיתולוגיה היוונית” שבו, בשפה ברורה לא ילדותית מסתובב איש בשם אטיקוס ביוון העתיקה ובכל מקום שומע את סיפורי המיתולוגיה שקרו במקום. השניים קראו אותו בשקיקה ולמרות הגודל הוא מונח על הספסל האחורי והם הוגים בו יומם וליל.

GreekMythology Book

נוסיף גם את סדרת הספרים של פרסי ג’קסון והאולימפיים (Percy Jackson and the Olympians) שבה ילד ניו-יורקי מגלה שהאלים היוונים עדיין מהלכים ביננו ושהוא עצמו חצי אל ובנו של פוסידון וכך יוצא לסדרת מלחמות והרפתקאות שגוררת אותו לאורך 5 ספרים ו400 ש”ח בלי מבצע. מהסדרה נדב למד המון על יוון וסיפורי המיתולוגיה. כך ששניהם שפעו מידע על דלפי והאורקל שחייתה שם בעודנו פוסעים מעדנות בשבילי האתר.

ליוונים הקדומים דלפי היתה מרכז העולם. זאוס, אבי האלים, שיחרר שני נשרים בקצוות הארץ והם נפגשו בדלפי לכוס פרפה. למעשה המקום היה קדוש לכל כך הרבה אנשים לכל כך הרבה זמן וכולם רצו להתפאר ולהעלות להלל ולקלס את המקום כך שכולם בנו ומילאו את האתר באוצרות. לא הרבה נשאר עומד על תילו, לאחר השנים, מזג האויר, רעידות האדמה ושאר גנבים אבל יש שרידים שמעידים על הפאר, כמו המבנה שהכיל את האוצרות של האתונאים

Delphi_5002_100917

וכל הדלפי הזו עומדת לה על צלע הר (הר פרנסוס) תלויה לה על הדופן (נו, שולחים נשרים להפגש, איפה יפגשו? על חוף הים איפה שנוח?!) גבוה מעל הכל.

יפה, כבר אמרתי?

Delphi_5009_100917

השיא של כל הדלפי הזאת היה מקדש אפולו בו בערה אש התמיד והאורקל ישבה לה ושאפה אדים רעילים, ניכנסה לטרנס ודיברה שטויות שאותם כהן שעמד בצד פירש והעניק כנבואה. (בהערה מוסגרת, דברים דומים קורים גם היום בישראל רק במקום אדים רעילים, ריבועי קרטון אבל השטויות וכהן – אלה נשארו).

ממקדש אפולו שהיה גדול ומרשים נותרו רק היסודות וכמה עמודים. ברצוני לנסות ולנצל את הבמה הזו ולדבר כמה שורות על הדחף הטוריסיטי להצטלם לבד – בלי אנשים זרים בתמונה, כאילו רק אתה היית שם ואף אחד אחר. אני ורבים אחרים נחכה זמן רב, ננסה זויות צילום, בקשות יפות ואולי, רחמנא לצלן, גם פוטושופ – רק כדי להשיג את התמונה ההיא שבה רק אני עומד ליד האייפל (או מקדש אפולו). זה אולי מעודד איזה יצר כיבוש או רצון להיות יחיד ומיוחד. אני עוד אחשוב על זה. יש לי זמן. אני מחכה שהשמנה עם הכובע תזוז לי מהפריים.

Delphi_5007_100917

והנה האפולו ממעל – למרות שהרוס, עדיין מרשים.

Delphi_5021_100917

ובינתיים, האמפיתאטרון של דלפי, שם, נערכו כל 4 שנים הצגות במסגרת פסטיבל, נערכת חזרה גנרלית למחזה נדיר – תמונה משפחתית של כולם בלי פרצופים, תלונות או טרוניות.

Delphi_5016_100917

ארבעת השחקנים מתרגלים הכנות ובוחרים את הצד הנכון ואז…

המאורע הנדיר מתרחש!

צילום משפחתי!!! (בידיה האמונות של ורד, בת למשפחה ישראלית שעברה במקום)

Delphi_5014_100917

נדב מתהלך לו באתר ומספר כל מיני סיפורים יווניים שחלקם אני מכיר וזוכר וחלקם לא. זה ממש כיף ללכת כך עם מישהו שאתה מכיר כל כך טוב ועדיין מאושר מכל דבר חוכמה שיוצא מפיו. והכי אושר הוא הדיאלוג הבא:

– “אתה יודע?”, כך נדב

-“???”, אני שואל

-“אני אפילו לא זוכר מה אני צריך לעשות בשלב הנוכחי שלי ב Dragon Age!” (המשחק שכרגע ממלא את זמנו ומחשבותיו של נדב)

– “!!!!”, אני מודיע לו על אושרי ומצלם אותו עם האפולו החרב.

Delphi_5020_100917

האתר של דלפי מתברך במוזיאון שאוסף את כל האוצרות שנאספו אליו לאורך תקופות ארוכות. חלק גדול השבטים והערים שהרכיבו את יוון הקדומה ראו בדלפי מקום קדוש והעלו מנחות בדמות פסלים  וכל מיני יצירות אומנות וכל אלו שנשתמרו הגיעו למוזיאון באתר.

לכל הבנים יש מצלמות. אני מסתובב עם מצלמה, שתי עדשות נוספות, פלאש, חצובונות, ועוד ירקות ואילו לנדב ולאוהד יש מצלמות משלהם וכולם מצלמים מה שנראה להם. אוהד למשל בחר לתעד אספקט חשוב של דלפי – גורי חתולים יוונים (ואכן, התנהל דיון עמוק בשאלה איך מילל חתול יווני – מיָאוּקס?)

Delphi_IMG_2464_100917ע

הדבר המדהים ביותר במוזיאון של דלפי הוא המיזוג.

השני הכי מדהים הוא הספינקס של נקסוס. נקסוס היה (הוא עדיין?) אי שהעלה מנחה לדלפי והעניק לעיר פסל ספינקס. בין שלושתינו התפתח דיון ער מי היה זה שענה לחידת הספינקס – אודיסאוס או אדיפוס – לאחר סקר בקרב שומרות המוזיאון – אדיפוס הוא זה שענה לספינקס (אחד  לילדים ואפס לאבא שלהם).

הפסל הוא פשוט עוצר נשימה. אתה נכנס לאולם ונחנק.

הוא פשוט יפה!

Delphi_5026_100917

אחרי שהסתכלתי עליו, לא יכולתי שלא לחשוב על אלו שלמטה – הספינקס מהסרט הסיפור שלא נגמר שבאופן מפתיע ממש דומים לספינקס שכאן

the-never-ending-story-sphinx-guardians

הרַכָּב  מדלפי ידוע ומוכר אבל עדין הוא מדהים בפגישה פנים מול פנים.

Delphi_5031_100917

ושני האחים שוויקיפידה כרגע בישרה לי ששמם הם קלוביס וביטון. האמת שביטון לא נשמע כמו פסל יווני מושלם אלא עם כרס משתפלת מכוסה קליפות גרעינים אבל לעולם העתיק חוקים משלו.

Delphi_5024_100917

גם נדב לא טמן מצלמתו בצלחת וצילם במוזיאון ללא הרף אבל נראה לי שמה שממש מצא חן בעיניו היו כמה קסדות וחרבות מקומיות

Delphi_DSCN0880_100917

 

Delphi_DSCN0875_100917

ואז נגמר לנו מדלפי והיינו כבר לאנשים רעבים ולכן החלטנו להמשיך והנווטת המופלאה שלנו (ויסלח לי קובי, הלא הוא קולו של ה GPS) לקחה אותנו ל Galaxidi ולמרות שזה רק אוכל, מגיע לו פוסט משלו

 

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Travel, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s