מה עשיתי בחופש #1 – לי כל גל נושא מזכרת

(במקור צולם ב 12 לאוגוסט 2010)

האמת היא שיוסי התחיל את זה. הרעיון היה שלו. כשישבנו בים על החול (כמו בשיר של ברי סחרוף – כמה חול, כמה יוסי). הוא הציע שבמהלך החופש ילכו הבנים לקייטנת גלישה. הם לא קנו את זה מיד אבל בהתחשב שנדב לא ממש הלך לשום קייטנה זה נראה שובר שגרה משעשע וחוצמזה – מה יותר כיף משבוע בים בקיץ?!

אי לכך ובהתאם לזאת נרשמו השניים (יחד עם טל, חבר של נדב) לקייטנת גלישה בדולפינריום בת”א ואנו נערכנו בהתאם. הם הגיעו כל בוקר ב8:30 לים, עטופים במיטב בגדי הגלישה ומרוחים בכמות קרם שחששתי שמרוב שמנוניות הים ידחה אותם. בצהריים נורית אספה אותם ובאמתחתה ערימת מנות שניצל/צ’יפס בפיתות גדולות כי השלישיה פשוט הגיעו למצב של אובדן צלם אנוש.

בהתחלה אוהד גלש עם קבוצת הגדולים אבל הים הפתוח היה קצת גדול עליו ולכן עבר לקבוצה הצעירה, מוגן מאחורי שובר הגלים של הדולפינריום.

מבחינתי הם נעלמו כל בוקר לאחר שמרחתי אותם היטב ואחה”צ כשפגשתי אותם שוב, היו שני עייפים כאלו, נלהבים אבל כבויים קלות – אוהד נרדם מוקדם ללא כל חשיבות למיקומו. גם כמויות האוכל שהם טרפו רק גדלו (והשניים אוכלים, ברוך השם, בשפע).

ביום האחרון אני אספתי אותם כדי לראות האם ההשקעה משתלמת.

את נדב וטל מצאתי בחוף המערבי, דרומית למנטה ריי.

זה משעשע כמה מהר הם תופסים דברים כגון אלו. בתחילת השבוע הם לא ידעו על איזה צד של הגלשן מרוחה החמאה ועכשיו, חמישה ימים מאז שאחזו בגלשן אני רואה איך נדב, עולה,נופל וקם ולבסוף גם תופס גל, ככה בעמידה ואין מה לומר הלב מתרחב.

Surfing_School_4457_100812

Surfing_School_4460_100812

Surfing_School_4459_100812

Surfing_School_4469_100812

Surfing_School_4490_100812

Surfing_School_4523_100812

Surfing_School_4534_100812

וכל זה ביום חם אל מול יפו העתיקה המתבשלת לה בשמש אוגוסט החמימה

Surfing_School_4485_100812

רצתי משם מהר לדולפינריום לראות את אוהד. שם היה צפוף יותר במים והספקתי לראות אותו גולש אל החוף. הוא תפס לו עוד כמה גלים עד שנקראו לצאת.

Surfing_School_4550_100812

Surfing_School_4554_100812

 

לאחר כמה ימים יצאנו אני ואוהד לים לנסות לגלוש (נדב סירב בתואנה שאין לו כוח וחוצמזה הוא קיבל ליומולדת משחק ממש שווה ופשוט נבלע לתוכו). אוהד נכנס לים ב 9 בבוקר ויצא ממנו ב 1:30 (פרט לרגעים שבו אני הכרחתי אותו לצאת ולשתות – לפני שמישהו פה קופץ). והוא ממש גלש! כל זמן שהייתי איתו במים התלונן ורצה עזרה אבל כשישבתי על החוף מביט בו הוא לא התלונן ולא התקשקש אלא ממש חתר וניסה לתפוס. האמת היא שאחרי זמן מה גם אני לקחתי גלשן ובעזרת מדריך שהיה שם החלטתי לנסות. בואנ’ה – זה לא כזה פשוט! אני התרכזתי בלהחזיק מעמד על הבטן שדבוקה לגלשן והייתי מבסוט אחרי שעה שהצלחתי לעלות ולחתור פחות או יותר לאן שהתכוונתי. אפילו התישבתי כמה פעמים למרות שבד”כ פשוט התישבתי ועשיתי 180 מעלות לצהלות הבן הפרטי שלי. בדרך חזרה הביתה עצרתי בפאתי יפו אצל גואטה לקחת אוכל טריפוליטאי (או במילים אחרות – קוסקוס לילדים) ואחרי 5 שעות בגלים גם הר הקוסקוס נעלם כלא היה מעולם.

אני לא הייתי בונה על קריירת גלישה אבל נראה כמה יחזיקו (אולי הדוד שלהם יתן להם השראה…)

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Family, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s